אבני האפוד חלק א שסו

ו סכ"ו ש"ע אם אינו מודה שהוא בנו ודברי מור"ם בהגה ע' ח"מ וב"ש, וע' מה שהאריכו בזה רבני איטאלייא הו"ד בס' פחד"י מע' האלף ע' אונס נותן וכו'. שמש צדקה חח"המ סי' ל"ח ומה שארמז בקונט' זה לקמן סי' ע"א

ז סל"ז בהגה הקראים אסור להתחתן בהם וכו', עכנ"הג הגה"בי ס"ק כ"ו שהביא מחלוקת בזה ושיש הרבה מן הפוס' המתירין וע' יד"א ס"ק כ"ד, פתחי תשובה ס"ק מ"ה, וע' שדי חמד בקונטריס פאת השדה כללים מע' הבית אות ל"ד ומע' אישות סי' ל"ז מה שהאריך הרחיב בפרט זה והביא אמבוהא דספרי דיתבין ועסקין על פתגם דנא ואסו"ד כתב דאף להמתירין אינו אלא כשנתגיירו וקבלו עליהם לשמר ולעשות את כל דברי התורה שבע"פ הא לאו הכי אין מקבלין אותן אפי' אם יש חשש המרת דת יע"ש ושוב נדפס ס' מפי אהרן להרב מוה"רא אלחאדיף ז"ל ראש על ארץ טב"ת ושם בסי' כ"א וכ"ב באה תשובה ארוכה מארש' על פתגם דנא דהרב מוהרי"ץ אבואלאפייא והרב מוהר"א חזן ז"ל התירו והרב המחבר ז"ל ולהבדיל בין החיים מוהר"ש אלפאנדארי יצ"ו ראש על ארץ דמשק אסרו והפילו ארצה כל ראייותיהם ושמה הובאה הסכמת רבני ירוש' תובב"א לקדושים אשר בארץ ומהחיים אשר הן חיים עדנה שהסכימו לאסר, ואם נודע בודאי דהיא האשה היתה נשואה לאחד מבעלי מקרא בקידושין כדמ''וי אפינו נתגרשה ממנו מהם ומהמונם לכ"ע היא אסורה ואפילו נשאת תצא ובזה הודו גם הרבנים הנז' יעוש"ב

סי' ה

א ס''ב ש"ע אם נשתייר ממנה כחוט השערה מוקף לכל הגיד כשר, ע' יד"א גה"בי סק''ג מ"ש משם מוהרש"ו דאם ניקב למטה מהעטרה לצד הקרקע לא איכפת לן מיניה אפילו שנסתם הנקב האמתי ומשתין דרך שם קלקלתו תקנתו דאילו היו לו ב' נקבים גברא בתרי רישי לא חיי והיינו צריכין לחפש אחר נקב החדש אמנם עתה בהיות שאין לו אלא נקב אחד אמרינן כל אותו הבשר העודף כמאן דליתיה עש"ב. וה' בני אברהם בסי' י"ב חלק עניו וכתב דדבריו תמוהין דכל שהוא למטה מהעטרה לצד הארץ אע"ג שמשתין גם דרך הנקב החדש לית לן בה כיון שהגיד קיים וכבר יצא הזרע או השתן מהגיד בחוזק ואף מוהרש"ו לא אמרו אלא בדרך איפשר יעו"ש

, ב לפנים סוף אות יו"ד. סי' י"ח ועיין לקמן סי' ס"ח ס"ז מה שרמזתי שם

סי' ט

א ס"א בהגה י"א מיתה דוקא וכן עיקר, ע"כ לא הכריע הרמ"א להקל אלא דוקא בגירושין משום דבלא"ה ליכא סכנתא משא"כ בהרג את עצמו ומת גם הרמ"א מודה דיש לחוש לסכנתא לשיטת רש"י, ודלא כס' עצי ארזים שמצדד להקל גם לדעת רש"י בנפל ומת או בנהרג רק אחד מהם דלדעתו צריך שיהיה מיתת שניהם שוים, ה' שבט סופר הנד"מ ממש בחא"הע סי' ד' ולכן העלה להחמיר לאשה שמתו לה ג' בעלים האחד זקן ושבע ימים וא' מהם איבד עצמו לדעת בתפיסה וא' על ידי מקרה לא טהור יעו"ש

סי' י"א

א לפנים סוף אות ח"י. ובכתובה י"ש – ואחז"ר ראיתי להכנ''הג לקמן סי' קמ"ג הג"הט ס"ק פ"ח שהעתיק תשובה זאת והיא מוצאת בח"א סי' רפ"ו

סי' י"ג

א סי"א בהגה וי"א דלכתחילה יחוש אפי' לחדש העיבור ע' פ"ת סקט"ו מה שהביא משם הנו"בי דאם כבר גמלתו זה זמן רב ואין להתינוק שוב שום סיבה עם המתנת החדש גם הוא זיל מודה שמותרת להנשא ע"ע. וכרגע נראה לי ס' חקר הלכה וע' שם חקירה א' אות לב דעמד בזה והביא משם חידושי אנשי השם בהג"מר דקידושין משם הר"ר יצחק בר חיים שכ"כ והקשה על דבריו שא"א לומר כן בדעת מוהר"ם והצ"ע לדינא יעו"ש

ב שם בהגה ויש מקלין במזנה. ע' חקר הלכה שם בסי' א' כמה ארכן הוא בענין זה ובגרושה מינקת שהתיר הר"ש הזקן ופנאי לא היה לי לעמד ע"ד קחהו וע''ד שים עליו

ב עובדא אתא קמן באשה שקודם מות בעלה כמו עשר ימים גמלה את הילד ובשעת מיתת בעלה לא היה תינוק יונק משדי אמו ולא מאשה אחרת הן עתה אחר עבר ששה חדשים ממיתת בעלה רוצה להנשא ושאלה אשה אי מותרת (לפנים אות כ"ח רמזתי ענין זה אך כיון שהוא לענין מעשה מוכרח אני להרחיב הדברים). ולפום ריהטא יראה דלכ"ע יש להתיר ודינה מפורשת במאי דקמן בש"ע וכן אם גמלתו בחיי בעלה או שאינה חולבת לעולם וכו' או שנתנה בנה למנקת ג"ח קודם מיתת בעלה והיא לא הניקה כלל תוך הג"ח מותרת להנשא. מבואר דלא הצריכו ג"ח קודם מיתת בעלה כי אם לחלוקה דנתנה בנה למנקת אבל לא לחלוקת גמלתו בחיי בעלה. והם ב' חלוקות נפרדות החלוקה הא' דגמלתו היא מוצאת מדברי הר"אש בפסקיו והובא בב"י ונ"ט דלשון תז"ל הוא מנקת שמת בעלה שהיתה מנקת בשעת מיתת בעלה. והחלוקה השנית יסודתה מתשו' הגאונים שהביא הר"אש בתשו' כ"נד היפך דעתו שהוא רצה לאסר בדין זה והתם הצריכו ג"ח קודם והוא ברור לחלק ביניהם