אבני האפוד חלק א לו

פסול מקרי וכו' האמת כי לא מצאתי כן לאחד משאר המפרשים ואדרבא מריהטון לישנייהו משמע דבאנוסת אחרים (להמתין ולא מצא חולק) מיירי מ"מ לפ"ד הנ"י נראה דצריך ע"ז בפירוש. ה' עין משפט שם

ט"ו שם בהגה אשה שנאנסה תחת בעלה אם לא נבעלה תחילה צריכה להמתין. ע' ח"מ וב"ש שכתבו דהיינו להפוס' דס"ל בזנות דצריכה להמתין לכן אשה זאת צריכה הבחנה אם לא נבעלה תחילה לבעלה אבל להססורים דזנות א"ץ הבחנה ה"ה זו ע"ע וע' בר"כי או"ג. נשמת חיים א"הע סי' א' ומוהר"חפ בס' חיים ושלום ח"א סי' י"א חלק עליהם וכתב דבא"א נראה דלכ"ע צריכה להמתין אם לא נבעלה דשאני לן א"א דאיכא איסור ממזר משאר זנות ועשה מעשה בא"א שנאנסה ולא נבעלה לבעלה כמשלש חדשים מקודם להצריכה המתנת ג"ח יעו"ש ומוהר"ש פסח בתשו' כ"י הנ"ל אחר שהאריך להוכיח כדברי הח"מ והב"ש מדברי הר"יף ותלמודא דידן והירוש' ומדברי הדב"מ ח"א אה"ע סי' כ"ג ועמד ע"ד הברכ"י בפירוש דברי הירוש' הביא דברי מוהרח"פ הנ"ל והיטב חרה לו על מה שהצריך הבחנה ג"ח גם לא"א שנאנסה לפי כל דברי האחרו' הנ"ל ושכן יש לדקדק מדברי כל הראשונים שפסקו דא"ץ הבחנה במזנה דגם זו א"ץ הבחנה וכ"ש דאיהו קאי בביאת גוי דהתם לכ"ע אינו עושה ממזר ומה לו להצריך הבחנה בעבור היותה א"א ולכן העלה לענין מעשה דבא"א שנאנסה אפי' ע"י ישראל א"ץ להמתין וכ"ש אם נאנסה ע"י גוי וכנדון דקיימי איהו יש"ב

מ"ז מסתמייות דברי כל הפוס' מבואר דלא שיילינן לה אם נתהפכה או"ל רק מסתמא אמרינן אשה מזנה מתהפכת ואינה מתעברת ואפי' דסמי בידן לברורי ולא ראינו לשום א' מהפוס' במעשייות כאלו שאירעו בזמנם שאמרו לשאל את פיה אם נתהפכה. ומה שנראה מדברי התוס' ביבמות דל"ה ד"ה חוץ מגייורת לחד תירוצא היפך זה לא נאמרו דבריהם לענין הלכה. מוה"רש פסח בתשו' כ"י שם

י"ז ס"ז ש"ע פלגש מיוחדת לאיש וכו' צריכה להמתין הרדב"ז' ז"ל בתשו' דברי דוד סי' טו"ב כתב דפלגש המיוחדת לו א"ץ להמתין לכ"ע ל"מ למ"ד דאנוסה ומפותה א"ץ להמתין אלא אפי' למ"ד דצריכה להמתין הכא מודה דאיכא למימר ס' נבעלה ואת"ל נבעלה דלמא נתהפכה יפה עי"ד וזה הוי היפך דברי הריב"ש סי' רטו"ב וה"רן בסי' ס"ח להדייא והגם דנ"ד הוא היכא דילדה בן מ"מ דברי התשובה המה באו לענין פלגש דעלמא וכמבו' בדבריו שם וגם מרן תני לה סתמא ופליאה נשגבה על הרדב"ז דלא זכר שר דהראשונים הנ"ז לעומתו

ו"ה ס"ט ש"ע אשה שנתגרשה ויצא קול פיסול על הגט וכו'. טעה בגט וכתב לוי במקום שאינו וחזרו וכתבו גט אחר התיר מוה"רם מלובלין דדי בהבחנה מן הראשון והשיגוהו הח"מ והב"ש בסק"ו דאפי' לר"ת היינו בשלא נפסל מדינא. וע' ס"ת ס"קי מ"ש משם החת"ס סי' פ"ו וע' בס' זרע אנשים הנד"מ בחא"הע סי' מ"ו שהעתיק מכ"י ה' מוהר"א טריביס צרפתי בע"ס ברכת אברהם ע"ע גט שכתבו עקיבה בהא ונתנוה ולה ואח"ך חזרו לכתב בא' שהרב משה ירוק כתב שאין להמתין מגט ב' מכמה טעמים חדא דמה שחזרו לכתב בא' היינו מטעם חומרא בעלמא ואת"ל דהוא ספק אינו כמו נדון ר"ת דהתם הקול היה שבודאי פסול ועוד דמעשה דר"ת לא הספיק להמתין בין גט א' לב' ג"ח אבל הכא שהמתינו ג"ח בין גט ראשון לב' שוב א"ץ להמתין ושהרב מוהר"א ירושלמי חולק ע"ז וכתב דצריכה להמתין מהב' ואין לסמך אהא דכתב ר"ת ומוה"רר יוסף טאייטאצק ז"ל כ"כ וז"ל והנה אפי' בגט שהצריכו בשביל לעז בעלמא כתב הרשב"א מ"ש כ"ש בגט שנכתב משום ספק שינה שמו ולפי שאלו דברים ברורים איני מאריך עכ"ל א"ד ז"ל

י"ט שם בהגה אם נתגרשה מחמת קול קידושין בעלמא צריכה להמתין. ציין המציין ב"י בשם הרא"ש והיינו תשו' הר"אש שמביא מ' ב"י ר"סי יו"ד וב"בי ר"סי זה הביא בשם כ"ו שכתב דכל אשה המתגרשת מחמת קול שיצא עניה שנתקדשה מותרת לינשא מיד וא"ץ להמתין ג"ח וזו מן התימא שרי"ו יסבר היפך דעת הרא"ש רבו וע' בר"כי או"ז שכתב שדברי רי"ו צריכין ישוב מצד אחר. גם בב"י הובאו תשו' הרשב"א הסותרות זא"ז וכבר עמד עליהן היד"א בהגה"בי סק"ט ולא העלה דבר ברור ולבסוף הצ"ע. וז"ל הרב המאירי בפסקיו ליבמות דל"א ע"ג מהספר דנתי הוראה למעשה באשה שיצא עליה קול של קידושין ונשתדכה לאחר וכשהגיע זמן נישואין רננו קצת בנ"א עד שהוזקקנו לחקר הדבר ולא מצאנו בו שורש אלא שמחמת חששא שמא יתגלה הענין ויבא לידי מכשל הוזקקנוה לגט לרווחא דמלתא שלא לשום צורך ודנתי בה שא"ץ להמתין ג"ח והרבה מגדולי הדור נסמכו בה עמי והעידו שכך ראו מעשה לרבותיהם ז"ל אלא שקצתם חלקו עלי בזה משום חשש שמא יאמרו קמו רבנן במלתא וקידושי ודאי הוו דהא אצרכוה גטא ואין הדברים נראין ע"כ

אי ליכא קול ולא היתה צריכה גט רק הוא גירש מעצמו א"ץ להמתין. ב"ש סקי"ד משם תשו' הרשב"א והובאה ביכי וזכני ה' ובאו לידי תשו' הרשב"א כ"י והעליתים על מזבח הדפוס ויהיו נקראים תשובות הרשב"א ח"ו ובאה תשובה זו שם בסי' א' בשינוי לשון ובהגהותי שם רמזתי ת' הרשב"א ח"ד סי' ש"ד שדבר על כיוצא בזה

כ"א סי''וד ש"ע קדש וברח אין מנדין אותו ולומדין אותו לברח. ע' כנ"הג הג"הט ס"ק כ"ג על מעשה שבא לידו באחד שקדש תוך ג"ח וחכמי הדור אמרו לו