אבני האפוד חלק א לד

ישראל שהמיר דתו ונשא גויה ואח"ך נתגיירו הוא והיא אם מותרים להנשא ופלפל בחכמה ע"ד רש"י והרש"בא ועיין דבריו כי באו אל קרבנה ככל דברי ה' עבודת השם ז"ל ועמד ע"ד ה' שרשי הים ח"ב ד"מד ורצה להתיר בתחילת דבר אך רפו ידיו מכח שראה לה' חינא וחסדא שלא רצה להתיר ולבסוף אסיק להלכה דיש להתיר דוקא היכא שכבר נתקדשה לו והסכים עמו הרב המפורסם מ"א ז"ל באופן זה דהיינו מחמת שכבר קדש אותה בקידו' גמורין י"ש ורמזה הרב שמעון פסח ז"ל בכ"י ורמז עוד לעיין בס' פני מבין ח"א דקס"ו דעמד על פת"ד ואנא דאמרי אעשה לו עזר למוה"רא פאלא"גי ז"ל מתשו' הגאון שו"מ שהבאתי בהגהותי שפ

י"ט ס"ו ש"ע גוי ועבד הבא ע"בי אע"פ שחזר ונתגייר וכו'. אפי זוטרי ס"ק כ"ט. חיים שאל ח"א סי' מ"ט עבודת השם שם. חיים ושלום שם

ך ס"ז ש"ע אותם שאמרו חכמים לא יכנס אפי' באותו מבוי לא ידור. ע' יד"א הגה"טו ס"ק ל"ו. מים החיים בחלק מי גבאים סי' ה' ד"מ ובתשו' שהשבתי בניסן התרס"ט ד"ה הגם

כ"א ע"כ לא אסרו לדור שניהם במבוי אחד רק כשהנטענת נאסרה על בעלה והוציאה בגט או כשהיא פנויה אבל כשהנטענת היא בעולת בעל ליכא איסור דירה דעי"ז מתחזק הקול ואיכא לעז ה' מים החיים שם. וחלק על ה' מעשה חייא סי' כ"ג

כ"ב ס"ח בהגה המגרש אשה כדי שישאנה חברו אסור לישא אותה. הם דברי הגה"מר דקידושין וכ"מש המציין בדברי מו"רם לקמן סי' קמ"ג. והרב המאירי ביבמות לד"כו דכ"ד ע"א מן הספר כתב וז"ל גאוני ספרד כתבו בעניינים אלו שכל שנודע לב"ד או לצבור שבאותה העיר באחד שסבב או גרם להפריד אשה מבעלה לא ישאנה שסופו הוכיח על תחלתו שלכך נתכון ואפי' לא נטען עליה מ"מ עבר על לאו דלא תחמד אלא שאם כנס לא יוציא ועוד כתבו שאם נתברר שלכך נתכון אפי' כנס יוציא ע"כ. ואם יהיה האופן שהאיש שגרשה עשה קטטה עם אשתו והכעיסה עד שהודית לגרש בעבור שנתן עיניו באשה פנויה אם קונסין אותו שלא להניחה לקחתה ע' מה שרמזתי לקמן בזה בסי' קמ"ג

סימן י"ב

א ס"ד ש"ע וכולם שהיו להם נשים באותה שעה וא"חך מתו וכו' מותרות לינשא להם לכתחילה. כתב הפרישה והובא בבא"הט סק"ו דלא חשדינן שהיה רצונו לישא את זו ג"ך. וע' להרד"בז בס' דברי דוד סי' ל' הובאה שם תשובת הרב שמעון אשכנזי תלמידו על הנטען על הפנויה ואשתו יראה ממנו שמא ימיתנה כדי לקחת אותה ולכן תובעת ממנו בפני ב"ד שיאסור אותה הפנויה עליו לזמן ארוך דהדין עמה יעו"ש

סימן י"ג

א ס"א ש"ע כל אשה שנתגרשה וכו' עד שתמתין ץ' יום וכו' הב"ש בסק"א כתב דהבחנה אינה אלא מדרבנן וע' יד"א הג"הט סק"א והבר"כי באות האריך בזה וע"ע אהל יעקב למוה"רימ במע' ההא ולה' גנזי חיים מערכה זו או"ב כי שם נאספו רובא דרבוואתא קמאי ובתראי דסברי דהוי מדרבנן יעו"ש ובס' שדי חמד הנ"דמ בחלק הכללים מע' הא' אות ס"ב

ב עגונה שהותרה לינשא ע"פ ב"ד וכבר עבר יותר מג"ח אי צריכה להמתין ימי ההבחנה ע' יד"א מ"ק הגה"ט סקי"ב וה' חקקי לב סי' ז"ן רמזו אחינו ושרינו בס' שדי חמד מע' אישות סי' א' דל"ט כתב דא"ץ להמתין עוד וצירף איתו להג' יד שאול בי"וד סי' שצ"ב דפשי"טל הכי שנשאל ממנו לשון פסקי תוכ' מ"ק אות קכ"ג דאשה אבלה מבעלה א"ץ להמתין ג"ח ומותרת לינשא אחר ל"י ואף תוך ל' למי שאין לו בנים והדבר תמוה דהא צריכה ימי הבחנה ואיך תוכל להנשא תוך ל"י ואפי' אחר ל"י והשיב דמשכחת לה שנטבע במים שא"לס וכבר עברו ג"ח ומ"מ צריכת להתאבל משעה שנתברר דמותרת אך תוך ל' ע"כ ובאמת דאם זו כונת פסקי תוספות הרי לך ארי נוהם נגד הב"ח בתשו' דס"ל להמתין ג"ח מיום ההיתר

ואני הדל שפתי לא אכלא מלהגיד מה שהבנתי בפסקי תוס' הנ"ל ובמ"ומ בדבר הלכה שה"יל עם אחד ממבחר החכמים שבקושטא נ''רו על לשון ירושלמי אחד. כתבתי בת"יוד ע"ע זה וז"ל וכשאני לעצמי לא ידעתי מה נצעק על דברי פסקי תוס' ולא נשים פנינו אל מאור עינינו הרמ"בם ז"ל שכתב כדברים האלה בה' אבל פ"ו וז"ל וכן האשה שהיתה אבלה לא תבעל עד ל"י והוו בה רבנן דא"א לומר בשאר אבלות דלא נאסר הבעל בת"ה כ"א תוך ז' ובהכרח לומר דהיינו מבעלה וא"כ ק' דהא צריכה ג"ח להבחנה וכמ"ש מרן כ"מ ובב"י סי' שצ"ב ומר הוא דקאמר דכונת הרמ"בם לומר דמתורת אבלות על בעלה אינה אסו' רק ל"י ואילו לא היה אסורה אלא מטעם אבלות לבד היתה מותרת לאחר ל"י אבל משום הבחנה תמתין עד ג"ח וסמך אמ"ש בה' גירושין א"ד וזה נראה כונת דברי הטור ואם מרן מוה"ריק פירש כן דברי הרמ"בם כי לשונו לשון הזהב וההדרת שפיר מצינן מימר כן בדברי הפסקי תוס' הנז'. ואף כי הב"ח ומוהר"עי ה"ד השכנ"הג שם פירשו דברי הרמ"בם באופן אחר מ"מ אנא נקיטנא בשפולי גלימיה דמוהרי"קא ואפרש דבריהם כן כדי שלא יהיו דבריו מוק"שין ועומדין ובהכי אתנח לן דלא הוו