אבני האפוד חלק א לא

אי קרינן בה ונטמאה מדרבנן והעלה להכשיר יעו"ש. וה' מקור ישראל א"הע סי' יו"ד כתב דעיקר ספקו יתכן אם ידעה האשה שהגט שניתן לה הוא פסול דרבנן דאם לא ידעה אין לך אונס גדול מזה יעו"ש ולדידי חזי לי דספקו של הרב הוא בין ידעה בין לא ידעה דהא כל שלא ידעה וזנתה מי גרע מא"א דסברה דמותר לזנות דע"כז אסורה לבעלה וכ"מש מוהרי"קו שורש קס"ח ופסקו מו"רם בסי' קע"ח ואין לומר דא"א שאני דהו"ל למידע מש"אכ הכא דהיא נתגרשה והיא פנויה ומנה ידעה דהגט פסול מדרבנן דאין זה אלא חילוק הנדונות דהא עיקר הוכחת מוהרי"קו דאומרת מותר אסורה היא משיטת הרמ"בם דפתוי קטנה לאו אונס הוא והא קטנה אינה יודעת ואומרת מותר וכו' יעו"ש (תשובות מוהרי"קו אינם עמדי והעתקתי כן מדברי הפ"ת בסי' קע"ח סק"ט) והכא אשה גדולה דנתגרשה היה לה לידע אם מותרת להנשא דפשיטא דה"בד לא אמרו לה הרי את מותרת דא"כ הו"ל זנתה ע"פ ב"ד והיא אנוסה גמורה וכמ"ש הרש"בא ופסקה מו"רם סו"סי טו"ב וא"כ מוכרח דאין לחלק בין ידעה ללא ידעה

אלא דאעיקרא אחר גלגול מחילות מהדרת גאון ה' חי"דא ז"ל לא כן אנכי עמדי בשרייותא דהך איתתא לחזר אצל בעלה הראשון ומידי ראותי הספק אמרתי אני אל לבי דנפשט ספק זה מההיא דכתב הרמ"בם פ"א מה' נערה בתולה דין ה' גבי אונם ומפתה וז"ל היתה אנוסה זו אסורה עליו אפי' מחייבי עשה ואפי' שנייה ה"ז לא ישאנה שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו והק' מרן הכ"מ דכיון דמדאורייתא היא ראויה לו איך דחינן עשה דלו תהיה לאשה וכתב דכיון דכל מילי דרבנן אסמכיניהו אלאו תסור שפיר איכא למימר דשבויה אמעיטא ליה מולו תהיה לאשה וכו' עי"ד. הרי דבעבור איסורא דרבנן דחינן ליה לעשה אע"ג דמדאורייתא מותרת לו ה"ן כיון דמדרבנן היא עדיין א"א וקרינן בה ונטמאה דינא הוי דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה מדרבנן

ואפן אל הראייות שהביא הרב ז"ל להתיר וארא דיד הדוחה נטויה, דמ"ש ממאי דק"יל אשה שנתגרשה בגט פסול מדרבנן דאם נשאת לא תצא איפשר לומר דחכמים לא העמידו דבריהם כל כך עד שתצא מבעלה הראשון אבל לכתחילה אסרוה. וההיא דשומרת יבם שזנתה שלא נאסרה על יבמה ואם נשאת תצא ויליף לה במ"כש יש לדחות דהתם שאני דקרא קפיד אהויה דהיינו נישואין אבל אזינות לא קפיד. ומההיא דתקנו זמן בגיטין דכתב הר"בי שאם תברר שקודם הזינות נתגרשה אף דהיה בגט פסול שאין זמן אינה חייבת מיתה ובניה כשרים ולא נאסרה עליו וכו' אהמ"ר לא הבינותי דא"הן דכדי לפטר עצמה ממיתה ובניה כשרים מהני לה הבירור אבל לשתהיה מותרת לחזר לבעלה מי זה אמר וכונת הרב באמרו דלא נאסרה עליו היינו בעודו תחתיו וסייום הלשון הוא ובניה כשרים ולא נאסרה עליו אבל אין כונתו שלא נאסרה עליו אחר הזנות. וההיא דהמרדכי ג"ך יש לדחות דעדיין לא תקנו רבנן דגט בכתב ידו פסול. ואנא דאמרי דאם הראיה שהבאתי מדברי הרמ"בם היא אמתני ותקיפא מוכרחין אנחנו לדחות ראייות הרב כמ"ש וידענו מתוך ספרי הרב חיד"א כי קדוש הוא לאלקיו ולדבר הזה יסלח האדון כי תורה היא

וקושטא קאי כי עיקר הענין במידי דחזייא מדאורייתא אך מדרבנן לא חזייא אי משגחינן בדרבנן הוא מקצוע גדול ע' משנה למלך פ"ז מה' תרומות ארעא דרבנן מע' התיו אות תר"לא ובהגהות עפרא דארעא שם הרב המ"ליץ בתשו' כי באה בס' הון יוסף סי' טו"ב ובדברי הרב המחבר שם סי' ח"י ושם בסי' י"ט וך' פלפול עצום פל'פלא וא'ריך. יאודה יעלה חי"וד סי' ה'

שם ש"ע אבל אם נתקדשה לאחר וגרשה או מת אסורה לחזר לא'. מחזיר גרושתו אפי' מן האירוסין מבואר מדברי רש"י ביבמות די"א ע"ב דהוי מן התורה וקאי עלה באיסור לאו שכתב בד"ה אחת זו ואחת זו אתורה וז"ל דכתיב והיתה לאיש אחר והויה היינו קידושין וכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וכ"כ הרמ"בם להדייא בפי"א מה"ג הלכה י"ב וז"ל המגרש את אשתו ונתקדשה לאחר אע"פ שלא בעלה אסורה לראשון ואם החזירה הראשון ובעלה לוקה שנאמר ויצאה והיתה הוייתה לאיש אחר שהם הקידושין היא שאוסרת אותה על בעלה וכו' וכ"כ ה' המאירי בחידו' די"ג ע"א מהספר. וה' ראש יוסף בח"המ סי' נ"ד סז"ך כתב דמחזיר גרושתו מן האירוסין אין איסורו אלא מדרבנן ותהי בה הר"הג רל"ץ בס' מעשה איש א"הע סי' ד' דנ"א ע"ד מדברי ה"המ פ"ט מה' אישות הז"ך שכתב שמחזיר גרושתו מן האירוסין איכא לאו יעו"ש. ולמה ממרחק הביא לחמו ולא יע'יר מדברי הרמ"בם ור"שי הנ"ל שכ"כ להדייא ובאמת דברי ה' ראש יוסף צע"ר ואין הספר מצוי תחת ידי לראות הדברים בשרשן

ג ס"ז ש"ע המוציא את אשתו וכו' א"ל הוי יודע שאי את מחזירה לעולם. ע' במז"הג שלי סי' ס"ג אות א' שכתבתי בזה בס"ד

סימן י"א

א ס"א ש"ע כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. ע' בר"כי אות ו' שהביא משם המ"ומ במי שבא על א"א בחשבו שהיה בעלה חי ולמפרע נודע שמת אי אסורה לבועל ופשיט לה להיתרא וע' שייורי ברכה. פ"ת סק"ג. יאודה יעלה א"הע סי' ט'. ומ"ש א"ה לקמן ר"סי טו"ב

ב שם בהגה וה"ה אם נאסרה בשבילו לבעלה אסורה