אבני האפוד חלק א ל

הנז' לא היו כותבים כן יהיה מה שיהיה מידי פלוגתא לא נפקא אי איסור זה הוי מדאורייתא או מדרבנן

י נראה להתיר אפי' הבת להנשא לכהן חדא דהוייא ס"דר וכמ"ש הר"בד בא"הע סי' ג' וכו' וכיון דהוי דרבנן סד"ר לקולא. ועוד דאיכא ס"ס דהרי כתב הר"בי דלהרמ'בם כשר גמור וכ"כ הריט"בא וה"ט ואפי' שהר"אש והטור כתבו דהוי פגום מ"מ מידי ספקא ל"ן וא"כ אפי' נימא דהוי איסו' דאורייתא מה שאינו א"פה איכא ס"ס ס' שמא הלכה כרבוואתא דס"ל דהוי כשר לגמרי ולא הוי פגום וא"תל דהלכה כרבוואתא דס"ל דהוי פגום לכהונה שמא אין זה כהן בודאי וכמ"ש הרי"בש סי' צ"ד דכהנים שבדורינו שאין להם כתב היחס אלא מפני חזקתם נהגו לקרא בתורה ראשון וע"ז הסכים מוהרש"דם א"ה סי' רל"ה וכיון דאיכא ס"ס אפי' באיסור תורה ובאיסור ערוה מקילינן ובודאי בת הנולדת מישראלית שבא עליה כותי כשרה לכהונה לכתחי' וכ"כ ה' שבו"י ח"א סי' צ"ג והחוט השני דהעלו עיקר כס' מוהרש"דם דכהני זמנינו הם כהני ספק וא"עג דה' חק"ל א"הע סי ב' העלה דלא כמוהרש"דם מ"מ בדאיכא ספק כגון ס' שבויה אזלינן להקל וכו' את"ד הרב שמעון פסח ז"ל בתשו' כת"י הני''זל

ול''עד לא כן אנכי עמדי ולבבי לא כן יחשב להתיר הבת להנשא לכהן וכמש' הרב ז"ל מכמה טעמי דמלבר דבמ"ש בתחי' דבריו בהחלט דהוי ס"דר זה אינו מוסכם וכאשר כתבתי באות הקודמת ועוד בה דבס"ס גופיה אין דעתי מסכמת עמו דהספק שכהנים שבזמנינו אינם כהני ודאי לא כהני ספק אינו נכנס לכלל ספק דהנה אמת דמוהרש"דם נשתמש בספק זה מ"מ חלקו עליו רבני הפוס' יעו' כנ"הג הגה"בי סק"וב יד"א סק"ב ובהגהותי לס' יאודה יעלה חיו"ד סי' א' דל"א ע"ד. וגם מוהרש"דם לא אמרו רק באיסו' דרבנן וע' גם להגאון תפארת ישראל בהקדמתו לס' קדשים. ובנו של הר"בד צרף זה לספק ג' דכבר הי"ל ס"ס מצד אחר. וכבר היה מקום להחזיק ס"ס זה באופן אחר כי הוא זה ספק הלכתא כמ"ד דהולד כשר את"ל דהל' כמ"ד דהולד פגום דילמא אינו אלא מדרבנן והדרינן לספק הא' דשמא הלכה כמ"ד דהולד כשר וכס"ס של ההרימגאס שכתבו הפוסקים והארכתי במקום אחר. האמנם בכ"הג אין להתיר בס"ס דביחוסי כהונה לית לן למשרי בס"ס דמעלה עשו ביוחסין וכמ"ש הכנ"הג בסי' זה הגה"בי ס"ק ל"ג וכתבתי בזה לעיל סי' ד' באורך. וע' לה' עבודת השם בסי' ה' דנ"ג דכתב להדייא בנ"ד דאין להתיר הבת מכח ס"ס כ' אם מגוי נתעברה האם או מישראל וא"תל מגוי דילמא הכהן מעיקרא אינו כהן דהא ליתא דאעיקרא ס' מוהרש"דם בזה נדחה קארו לה ועוד דגם מוהרש"דם לא התיר אלא דוקא באיסור שבויה דהוי מדרבנן. ושוב בקש להתיר מכח ס"ס אחר ס' מגוי נתעברה דילמא מישראל ואת"ל מגוי דילמא הלכתא כהאומ' דהולד כשר וחזר בו מכח הך דכתבו הפוס' דאין להתיר יחוסי כהונה בס"ס עי"ד. שוב אח"ז ראיתי להרד"בז בס' דברי דוד סי' ל"א שהתיר לכהונה בס"ס

ולו היה שהס"ס בכגון זה היה שלם מכל הצדדין מ"מ מאחר שמרן פסק בדין זה עצמו דהבת אסורה לכהן מה לנו עוד בספקות וס"ס הלא קבלנו הוראותיו של מרן דהנה אמת דאנן נהגינן לעשות ס"ס אף נגד מרן אפי' כשבשתי המקומות פסק מרן להיפך ה"ד לכשיהיה איזה דין שלא גילה דעתו מרן אז אמרינן דאילו היו מצטרפין ב' הספקות במקום א' היה גם מרן מהמתי' אבל כל היכא דהנדון בעצמו היה לפני מרן ופסק להחמיר וכגון הך דנ"ד דמרן ראה המחלוקת שיש בבת נו"ע הבא על בת ישראל וגם איהו קאי על כהנים שבזמנינו ועכ"ז פסק איסורא איך אנחנו יכולין לעשות היפך דעתו והוא פשוט. ושוב אח"ז מצאתי כיוצא בזה לה' ז"לא בח"ג חיו"ד ע' נסך דצ"ע ע"א עי"ש

י"א ס"ך ש"ט ונותנים עליו חומרי כהנים וחומרי ישראל ע' הרד"בז בס' דברי דוד סי' ל"ח

סימן ח

א ס"ה ש"ע ולד שפחה ועכ"ום כמוהן. ע' הרד"בז ח"ר הנקרא בשם דברי דוד סי' ס"ו מה שפלפל בלשון הרמ"בם ז"ל

סימן ט

א ס"א ש"ע אשה שנשאת לב' ומתו לא תנשא לשלישי. יבמה מתיבמת לכתחי'. ע' כנ"הג וי"דא מ"ק ומ"ב הגה"ט סק"א. בר"כי. שיו"ב. ובס' טהרת המים הנ"דמ מע' האלף ד"ד ע"ב

ב אשה שנשאת לאיש ואחר שעשתה עמו ב' שנים וילדה הימנו בת נל"בע ונשאת לאלמון אחר וילדה ממנו בן ובת ואחר יוד שנים נלב"ע אין להאשה כזאת דין קטלנית מאחר ששהתה עם בעלה כמה שנים ויש לה בנים מהם. שערי רחמים ח"ב הנ"דמ סי' ג' ודקדק כן מדברי ס"הח סי' תמ"ח. ואחריו ב"א חכם הרב רל"ץ כמוה"ריא ז"ל ופלפל על דבריו ולא סמך להתיר לכתחילה עם שהחילוק אמת רק הניח הענין ביד השואל וכאשר יחפץ יעשה

ג מו"רם בהגה י"א דה"ה אשה שנתגרשה כ''פ וכו' ע' בא"הט סק"ח. פ"ת סק"ו. ישא איש א"הע סי' שערי רחמים ח"ב הנ"דמ סי' ו' שפלפלו בזה והסכמתם דאין לחוש

סימן יו"ד

א ס"א ש"ע המגרש את אשתו וזנתה מותרת לחזר לבעלה הרב ברכ"י באות א' עלה ונסתפק באשה שנתגרשה בגט פסול מדרבנן והלכה וזנתה אי מותרת לחזר לבעלה