אבני האפוד חלק א כט

דרגליים לדבר שאחד נכנס שם ולא עוד שאומרות זו לזו שנתעללו בהן ודין דבר מכוער חכם אתה וכבר ידעת דלדעת הרב אלפסי אין מוציאין אותה מבעלה אא"כ יש עדיה שראו אותם כמנאפים וכו' י"ש ועכ"ז אין כאן דבר סת"ר למ"ש מו"הר ז"ל דהשכירו עצמן שאני וק"ל

ה שי"ד ש"ע כהן שבא על א' מהעריות וכו' אין הולד חלל כתבו האחרונים דאין נפקותא לדידן דמאחר דהולד ממזר גרע מחלל יעו' בדרישה וב"ח ח"מ וב"ש. והגאון מנחת חינוך בס' אמר סי' רס"ב דע"ב ע"ב חדד ותי'מא ע"ד מנין יצא להם דין זה דכיון דממזר כישראל לכל דבר מהיכא תיתי דלא יהיה עליו דין כהן דנהי דלענין עבידה איפשר דאסור אבל לענין נשים הפסולות וליטמא למתים מנ"ל להקל והאריך בזה והצ"ע ורמז להב"מ שעמד בזה עי"ד

ו לדעת האחרונים דתפסו במושלם דממזר גרע מחלל יש להסתפק היאך הדין אם כהן בא על ס' ערוה והולד ס' ממזר אי נימא כיון דמיהת כשר לבא בקהל א"כ הו"ל כהן ודאי וכשר א"ד סברי דממזר הינו כהן ח"כ ס' ממזר אף דלענין קהל כשר לענין ממזרות הוי ספק ככל ספקא דאורייתא וכו' וצ"ע. הגאון מנחת חינוך שם

ז סטו"ב ש"ע גוי ועבד הבא על בת ישראל. דוקא על בת ישראל אבל אם בא על חללה הולד חלל גמור. הגאון מנחת חיכוך סי' רס"ו ד"ב ע"א

ח שם וי לדה בת אותה הבת. מלשון מרן מבואר להדייא דדוקא הבת פגומה לכהונה אבל על הבן ליכא לספוקי כלל וז"ל מוהרח"ש בס' רוח חיים בסי' זה דעת רש"י בסוגייא יבמות דמ"ה ע"א דברתא פגומה ולא הבן וכן הוא בירושלמי וכן כ' הרי"ף שם והרא"ש הביא מחלוקת זה והכריח דגם הבן פגום לכהונה וכ"כ בפסקי הר"אש שם וכ"כ הרמ"בן בחידו' לשם דאם הוא פגום לכהונה שהוא חלל פוסל בביאתו שבעל ודוקא אמרו שבנה פגום י"ש ואין בידי חידושי הרמ"בן ליבמות לראות מה יקרא לו האמנם הא ודאי מילתח חדתא היא דא דלא מצינו שנסתפקו רק שבת אבל לא בבן ולו יהיה שכ"כ הרמב"ן מ"מ עירוב פרשייות קחזינא הכא דעלה דרש"י הביא שכ"כ הרי"ף ואילו הרי"ף ספוקי מספ"קל ואדרבה כל קבל דלא חזינח להנמ"קי שכתב שדעת הרי"ף להכשיר והוו בה רבנן שה"ריף לא החליט דינו. גם מה שהביא בשם הרא"ש שהכריח דגם הבן פגום לכהונה ועלה קאמר וכ"כ הרמבן. לא כן אבי דהרא"ש לישנא דגמרא נקט הולד פגום וכבר כתב בראשית דבריו לשון הרי"ף דאי ברתא איהי וכו' ובקיצור פסקיו כתב להדייא דהיינו בבת וזה דלא כהרמב"ן ז"ל. ואל תשיבני מדברי ה' שיורי ברכה לעיל סי' ד' דצירף ס' הרמב"ן עם הרא"ש דהמעיין שם יראה דקאי אמ"ש הר"אש דהולד פגום ולאפוקי מ"ס הר"יף לזה שפיר קאמר דגם הרמ"בן קאי בשיטה זאת אך ה' מוהרי'חפ דבא להשמיענו חידושו של הרמ"בן דדעתו לומר דגם הבן פגום ה"יל להפסיק בין הדבקים

שו"ר בתשו' כת"י לאחד מח"ור דורינו כמוה"ר שמעון פסח ז"ל רב ומו"ץ בערי יון שעמד עע"ז באורך ואחר שהאריך להוכיח מדברי כל הפוס' דלא אמרו אלא בבת אבל לא בבן והשג ישיג על ה' רו"ח דמדברי הרא"ש מבואר להיפך כתב דס' הרמ"בן לאו יחידיאה היא דהתוס' קיימי בסברתו ורמז לה' גזע ישי באות ר"ם דעמד ע"ז להוכיח מדברי התוס' דקיימי בשיטת הרמ''בן. וגם תמה על הרב"ד בא"הע סי' מ' שכתב דל"כע הבן מותר לישא כהנת דאין הדבר כן יעוש"ב

ט שם ש"ע פגומה לכהונה. למ"ד הולד פגום דבר תורה הוא ומק"ו מאלמנה לכ"ג מייתינן לה ביבמות דמ"ה ורמ"בם פט"ו מה' א"ב פסק כמ"ד הולד כשר וכתב ה"ה בשם הרמ"בן שאם ילדה בת הדבר ס' אם כשרה לכהונה ואם נשאת אין מוציאין מידו והולד ס' חלל. והדבר תמוה בעיני דאי מספ"קל להרמ"בן הלכה כמאן הו"ל למיזל לחומרא כדין ס' גרושה שכתב הרמ"בם דמוציא בגט משום דס' דאורייתא הוא וה"ן דהולד פגום הוי מדאורייתא כמו שביארנו ואי ס"ל דהוי מדרבנן והך ק"ו ל"ד א"כ למה הולד ס' חלל מ"ש מספק חלוצה דהולד כשר וכבר ראיתי שנתעורר בכל זה מוה"רי רוזאניס וע' תוס' יבמות די"ו ד"ה קסבר. ה' מוה"ריאל ז"ל בס' ארעא דרבנן מערכתה ג' אות קל"א. וככלה הדברים האלה כתב ה' מוה"רשמ בס' עבודת השם א"הע ס' ה' דנ"ד ע"ד דפגם זה הוי מדאורייתא ואני הדל בהגהותי שם שויתי עזר על גבור מדברי ה' מוה"ריחל הנ"ז ומאז תמהתי על שני המאורות ה' ארעא דרבנן וה' מ"של פטו"ב מה' איסורי ביאה שנעלם מהם דכבר קדמם מוהר"של בס' יש"ש פ' החולץ בהקשותם על הרמ"בן יעו"ש

ועתה אנכי הרואה דענין זה לא הוי מילתא פסיקתא ובמחלוקת הוא שנוי דמלבד דהר"מע בסי' קכ"ד ה"ד הרב מר בריה דהר"בד בא"הע סי' ג' כתב וז"ל מיהו אע"ג דזרעה כשר מדאורייתא מדרבנן מיהא הולד פגום וא"עג דמסיימי בה ק"ו מאלמנה לאו ק"ו דאורייתא היא וכו' אלא לאסמוכי ביה חומרא בעלמא וכו' י"ש ונגרר אחריו שם הרב. עוד בה דאנן קחזינן דכפי דברי ה' שיורי ברכה לעיל סי' ד' הוא דהכי מתאמרא מפומייהו דרבנן קדמאי דאחר שהביא ס' הר"מע כתב דכן עסיק ה' המאירי ז"ל בפסקיו יבמות ד"מ ע"א מהספר דמספקא אין משיאין בתו לכהונה ואם כנס אין מוציאין ושכ"כ הרמבן ז"ל יע''וש וכ"ן מדברי התוס' ביבמות דמ"ו ע"ב ד"ה כיון ויותר מבואר בתוס' פ' החולץ די"ו ע"ב ד"ה קסבר שרמז הרב מוהרי"חאל עד שאני מסתפק אי מצינן למימר בזה דאילו היו רואים רבני האחרונים דכתבו דהוי מדאורייתא את דברי הראשונים