אבני האפוד חלק א רעו

שמאמינו כיון שהוא חשוד על העריות והוא פריץ ואינו נאמן לעדות ע"ע

י"ב א"א שהוחזקה בפריצות ויצא עליה קול שאנתה עם אנשים הרבה וגם בעלה קנא לה מהנחשד פריץ בינו לבינה וברבות הימים באו לב"ד עדי דבר מכוער והלחשד בעצמו אמר שבא עליה וליד ב"ד הגיעו איגרות מלאות זימה וכששלחו ב"ד אחר הבעל והראו לו הכתבים נתן את קולו בבכי ואמר זה כתב יד אשתי וא"ל ב"ד אם לבך נקפך חייב אתה לגרשה ואמר הן וכתבו פס"ד שהאשה אסורה לו עולמית וקיימא עליה בעמוד והוצא וילך לו משם. מקץ שנתיים ימים חזרו קרובי האשה לפני ב"ד ואמרו שכל מה שאמר הבעל הוא שקר כי הסיתוהו ופתוהו אויבים וגם הבעל אומר שלבו נקפו שמא אויבים העלילו עליה ע"ז נחלקו רבני איטלייא הללו אוסרין והללו מתירין ואסופא דמלתא הסכימו שם דמין הדין חייב לגרשה אך אין כופין אותו בשוטים והו"ד בס' פחד"י שם ונאספו שמה דברי הרבנים כל אחד לפום חיליה וטעמיה לך נא ראה ומע"ש לקמן באות י"ט

י"ג שם בהגה וה"ה אם היא עצמה אומרת שזנתה כמש"ל סי' קט"ו ס"ו, הביטה וראה בחידושינו שם מה שרמזנו בזה

י"ד שם בהגה וי"א דבז"הז שיש חרג"מה וכו' ע' יד"א הג"הט סק"ו, ב"ש סקי"א, תפארת אדם א"הע סי' א' פתחי תשובה סק"ך, עבודת השם א"הע סי' כ"ז דקמ"ט וסי' כ"ח דקכ"ג ובתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב חא''הע סי' יו"ד ולמו"הר המח' שם סי' י"א דל"ז, ועוד בס' עבודת השם סי' כ"ט דקכ"ט ואילך שערי רחמים א"הע סי' א' ד"ד. ובתשו' שהשבתי באלול התרס"ז ובס' יד יוסף הנד"מ א"הע סי' ג' מה שפלפל ע"ד מור"ם

ט"ו שם אבל יש חולקים וס"ל דאף בז"הז נאמן ע' כנ"הג לעיל סי' קט"ו הגה"בי ס"ק ל"ב שכתב משם ה' המבי"ט דע"כ לא נחלקו אלא במי שאומר שאשתו זנתה לפי שפיטת דעתו לא שראה הוא אבל כל היכא דהוי בראייתו לכ"ע נאמן ואין כופין. ודבר זה אינו מוסכם וכמ"ש הרב עצמו בס"ק ל"ג וכבר עמד ע"ד ה' המביט ה' בני אברהם א"הע סי' י"ט ודחאם בב' ידים ודברי מוהר"א ישראל שבס' נשמת חיים חא"הע סי' א' בזה תמוהים וכמ"ש מוהרח"פ בס' סמיכה לחיים סי', ח' ד"מ, ה' ידי דוד סי' ק"ו

ט"ז גם לפי דברי ה' המבי"ט ה"ד באומר הבעל שראה באשתו שזנתה אבל אם אמר שראה אותה שוכבת עם הנואף במטה זה ע"ג זה גם איהו מודה שאינו יכול לגרשה בע"כ דאיפשר דלא עשו מעשה ידי דוד שם

טו"ב אפי' לדברי החולקים וס"ל דנאמן היינו בחרג"מה חבל לדידן דיש שבועה שלא לגרשה בע"כ גם הם יודו דהשבועה הוי דאורייתא וראיית הבעל הוי דרבנן ואין יכול לאסרה עליו, ה' ידי דוד שם וע' בני בנימן סי' יו"ד. מטה לחם סי' ב"ך דנ"ט

ח"י שם ואם היה לו קטט עמה אינו נאמן, ע' ידי דוד שם דק"י ע"ד

י"ט סיו"ד ש"ע מי שהוציא קול על אשתו שזנתה וכו' ואח"ך אמר אינו אמת וכו' אם נותן אמתלא לדבריו מותרת. ה"ד אמתלא כי האי דבשעה שהוציא הקול היה יודע בודאי שאינו אמת אמנם היכא דמתחילה סמך לבו סמיכה גמורה על הדברים המוכיחין שזנתה אשתו ואח"ך אומר שלבו נקפו דאויבים העלילו עליה ופגעו בכבודה אין כאן שום אומדנא לחזר ממה שהאמין באמת דמההיא שעתא שוייא אנפשיה חתיכה דאיסורא, מוהר"ג מונטרומולי א' מרבני איטליא הו"ד בס' פחד"י אות ס' די"ח ע"א, ואם דברי הרב הם כפשטן יש לעמד עליהם דלמה לא יוכל לחזר בו אם אח"ך נתברר לו שמה שאמרו אליו מקודם שקר ענו ואין כאן איסור שאחד"א כיון שנפל היסוד נהרס הבנין וכן מצאתי להנו"ב מ"ק סי' ע' הו"ד בפ"ת לעיל סי' קט"ו ס"ק כ"ה דעלה בדעתו סברת הרב הלזו והדר ביה מטעמא דאמרן וזל"ל והנה מה שאמר עתה שכיון שאינה עומדת בדיבור ח' אינו מאמינה זה ל"מ אמתלא דכל אמתלא הוא שמעולם לא היה כונתו לאסר על עצמו רק בשביל טעם אמר כך אבל זה מתחילה האמינו באמת וכו' אמנם נראה דע"כ ל"א שאחד"א ואין בידו לאסר אלא בחוזר מעיקר דבריו וגם בזה דוקא אם ליי דעתו האיסו' הוא בודא כמו אמרה א"א אלי שזה איסור בודאי אבל כאן אף שהאמינה אעפ"כ לא ידע בודאי אלא שהיה חושש לדבריה וגם עתה אומר שהיה חושש כל זמן שלא מצא שקר בפיה אבל כיון שאינה עומדת בדבור א' שוב למפרע אינו מאמינה עי"ד וע' בס' יאוד יעלה חיו"ד סי' א' או"ד דחכם שהורה לאסר מכח שהעידו ב' עדים לפניו שכך היה המעשה ואסרו ושוב נתברר דשקר ענו בודאי דיכול לחזר בו י"ש וע"ע לו שם סי' י"ד והיכא דעשה מעשה וגרשה אם אח"ך יכול להחזירה עמש"ל בסי' קט"ו ס"ו

סי"א ש"ע שמע העם מרננין אחר הקינוי והסתירה וכו', ל"ד בסתירה ואפי' בלי סתירה, כנ"הג הג"הט סק"ה וכ"כ ה' פחד יצחק שם דט"ז ע"ב. וע' ידיו של משה א"הע סי' א' בני בנימן סי' יו"ד

א"ך ס"טוב ש"ע כל אשה שנאסרה על בעלה אסורה גם לאותו שנאסרה בשבילו, אשה שנתקדשה או נתגרשה על תנאי ועד שלא נתקיים התנאי זנתה עם אחר דכשנתקיים התנאי הוייא א"א למפרע, חקר בזה ה' חקרי לב בסי' פ"ב וכתב דהגם שיש להשיב ולדון להתירה מחמת איזה ראייות שהביא מ"מ נקטינן לאסר ואין אליהו בא לא לרחק וכו' במהרה יבא אלינו עם משיח בן דוד. בנ''לך ואע"י