אבני האפוד חלק א רעג

ה סי"א ש"ע היתה אחת גדולה ואחת קטנה וכו' מת בעל הגדולה מלמדין את הקטנה שתמאן בבעלה וייבם הגדולה, דין זה הוא מפורש במשנה יבמות דק"ט ע"א ואין חולק ע"ז, אך לא פורש בדברי הפוס' אם לא רצתה הקטנה למאן כיצד יעשו וענין זה תלוי אי מאי דקי"ל מלמדין את הקטנה הפירוש הוי דמלמדין אותה, אך אם הפירוש הוא דכופין אותה אין כאן שאה

ולכאורה היה נ"ל להכריע מהש"ס דפירוש מלמדין הוי דכופין דהכי איתא התם בדק"ט ע"א גדולה וקטנה מת בעלה של גדולה ר"א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו רג"א אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלא משום אחות אשה ר' יהושע אומר אי לו על אשתו ואי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו והנה אם נאמר דפירוש מלמדין דקאמר ר"א היינו כופין מצינו מחלוקת בין ר"א לר"ג דלר"א כופין אותה שתמאן ולס' ר"ג אם מיאנה מיאנה ותלוי ברצוה אך אם נאמר דלר"ח ג"ך מלמדין ועכ"ז תלי ברצונה היינו ר"ג ולא חידש רק דמלמדין, ואין לומר דהיא גופה קמ"ל דלר"א מלמדין ולר"ג אין אנחנו מלמדין רק שבקינן אותה לדעתה דזהו דוחק דלהוי פלוגתייהו בהאי, גם ממקום אחר יש לי להכריע דפירוש מלמדין היינו כופין דבש"ס דכתו' ד"מ ע"א גבי אונס דשותה בעציצו דאם היתה אסורה לו שאינו רשאי לקיימה הקשו בש"ס דניתי עשה דולו תהיה לאשה ונדחי ל"ת דאינה ראויה לבא בישראל ותירצו היכא אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה בצרעת אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל, ופר"שי השתא נמי מלמדין אותו לומר איני רוצה מבואר דרגילות הוא למכתב לישנא דמלמדין במקום כופין דהא בהאי דוכתא מוכרח הוא לדעת רש"י דקאמר היא לא בעינא כדי שיעקר העשה ואם לא תאמר ברצונה כופין אותה שתאמר דהא כל שלא אמרה כן העשה קים ודחי ל"ת והתנא מילתא פסיקתא קתני אסורה לו, בשלמא לדעת התוס' והרא"ש דאפי' אמרה בעינא ליה לא חשיב עשה שפיר אך רש"י מיאן בסברה זו ולדידיה אמירתה מעכבת ועכ"ז קתני מלמדין ודוק

אולם אינה ה' לידי קונט' תשו' הרש"בא כ"י ושם ראיתי שנשאל ע"ז על מעשה שהיה שמת בעל הגדולה וחכמי העיר חזרו ללמד את הקטנה שתמאן ולא שמעה לדבריהם ואומרת לעולם לא אמאן בפלוני אישי ומקצת חכמי עירו מבצבצין דיש לנו לכופה ונותנין טעם לדבריהם כי כל למוד קטנה כפייה היא והרב השואל חלק עליהם דא"כ היה לו לר"א לומר כופין אותה שתמאן ולא לומר דבר שיש בו להסתפק וכו' והשיב ע"ז הרשב"א בארוכה ואחר שסתר ראית חכמי עירו כתב וז"ל נ"ל שאין לכוף אותו בשוטים עד שתמאן ולמה תמות מה עשתה וכפייה זו לא שמענו שהרי זו ברצון חכמים נשאת וגם תקנו לה נישואין ואי משום קייום מצות יבמין הא מקיימא במצות חליצה ואם רצתה למאן תמאן ואי לאו מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה כר"י וכו' וא"ת הא דאמר שמואל הלכה כר"א ודאי לא איצטריך אלא לאפוקי מדר"י וכו' דאי לאפוקי מדרשב"ג וכו' לימא הלכתא כר"א ור"י או אין הלכה כרשב"ג וכו' ואי ר"א מלמדין בלבד קאמר א"כ מאי איכא בין ר"א לר"י דאטו למדוה למאן ומיאנה מי לא מודה ר' יהושע שאם מיאנה מיבם את אשת אחיו וכו' אלא ודאי משמע דל"רא כופין אותה וכו' לא היא דר"א ור"י לא איפליגו אלא אי שרי ללמדה למאן או"ל א"ן מצוה ללמדה אי לאו דר"א סבר אע"פ שאסור למאן את הנשואות כב"ש אפ"ה במקום מצוה שרי א"ן מצוה ור"י סבר דמתרחקין מן המיאונין אפי' במקום מצוה וכו' אתה למד שאין כופין דלא אמר ר"א אלא שמותר ללמדה למאן א"ן מצוה אבל לכפותה לא וזה נראה ברור בעיני ז"תד הרשב"א ז"ל וכבר עלו ובאו תשובות הנז' על מ"הד על ידי ויהיו נקראים. תשובות הרשב"א חלק ששי והמצא תמצא בסי' ס"ט עש"ב, ובכן נתפשטו כל הקמטין ומי יבא אחרי המלך, וכן ראיתי להרב המאירי בפסקיו על הש"ס לדק"ט ע"א שפירש כדברי הרשב"א ואין בידינו כעת חידושי הראשונים על יבמות למען דעת אם דברו בזה

סי' קע"ו

א ס"א ש"ע קדמו וכנסו אין מוציאין אותם מידם, ע' בני אברהם א''הע סי' א' ד"ח

סי' קע"ז

א ס"א ש"ע המפתה בתולת ישראל. במחלוקת הראב"ד והרמב"ם שהביא הטור איזו היא אנוסה ואיזו היא מפותה ע' בזה בס' באר המים חא"הע סי' נ"ז תפארת אדם סי' י"ב

ב בא על הקטנה ע"י שפתה אותה אם יש לה דין מפותה או נימא כיון דפתוי קטנה אונס הוא יש לו דין אונס וחייב לישא אותה לא ראיתי מי שנתעורר בזה שוב מצאתי בספר כתובה ד"מ שכתב דהרמב"ם ס"ל דיש לה דין מפותה ולהחולקים יש לו דין אונס וצ"ע, הגאון מנחת חינוך סי' ס"א דפ"ט וכבר קדמו ה' בני אברהם בסי' כ"ו והאריך בזה והביא מרוב הראשונים דס"ל דל"א בזה פתוי קטנה אונס הוא והעלה לה לכה דאינו חייב לישאנה וגם אינו משלם לה קנס וצער רק בושת ופגם י"ש וע' פ"ת סק"א דממה שהעתיק משם תשו' גאוני בתראי מבואר דפשיט"ל דפתוי קטנה אונס הוא עי"ד

ג שם ש"ע משלם בושת ופגם וקנס בקטנה שיש לה אב לענין קנס במחלו' הוא שנוי בטור והמוחזק מצי לומר קי"ל אך בקטנה שאין לה אב דהקנס לעצמה אי אמרינן דמחלה או"ל נסתפק בזה המש"ל פ"ב מה' נערה בתולה והגאון מנחת חינוך שם הצ"ע דמדברי הרמב"ם פיו"ד מה'