אבני האפוד חלק א רעב

ותמה עליהם הגאון מו"הר בס' שער אשר ח"מ סי' ל"ה דלא היו צריכין לזה דהיא משנה מפורשת מאי דקמן

ב נפל הבית עליו ועל בנו ולא נתברר לנו על מות לבן ולא נודע מה היה לו ואיכא צד לומר דדלמא בשעת המפולת היה לו צד לברח ונאבד בין הגויים, אשת המת מותרת בלי חליצה מטעם ס"ס ספק חי ספק מת ואת"ל מת דלמא האב מת ראשון, מו"הר בשער אשר שם וע"ש מלתא בטעמא

ג סי"א ש"ע מי שזנתה אשתו תחתיו בעדים וכו' היא וצרתה פטו' מהחליצה, אם היתה אסורה עליו בלא"ה וכגון שהיתה מחייבי לאוין אי אמרינן אין איסור חל ע"א ומותרת ליבם נסתפק בה הגאון בע"ס פרי מגדים בספרו שושנת העמקים סוף כלל כ"ב וכתב דצריך להתיישב בזה י"ש

סי' קע"ד

א ס"א ש"ע ואם עבר ובא עליה קנאה ע' מה שרמז בזה ה' פתחי תשו' סק"א וע"ע לה' חקרי לב בא"הע סי' ס"ג מה שהאריך בזה והמסתעף

ב שם ש''ע ונפטרת צרתה, ע' כנ"הג הגה"בי סק"ב ולרש"ל בחידו' ליבמות שכתב שהם דברי תימה והפריז על המדה דהוי כשגגה שיוצאה מלפני השליט. וה' חק"ל בסי' ס"ח הביא דבריהם וכתב ליישב ומר הוא דקאמר דהוא מורה ובא כדבריהם עי"ד

ג ס"ה ש"ע נתן לה גט ופורש שהוא למאמרו וכו', אי צריך לכתב להדייא לתוך הגט למאמרו ולא לזיקתו או אין לשנות שום נוסח ודי שיאמר בפירוש בשעת הנתינה: האריך בזה מוהרמ"ג בתשו' כי באה בס' מים שאל חא"הע סי' ח' דל"ח ואחר שהביא מדברי הריט"בא ורי"ו דנראה מדבריהם דצריך שיפורש בתוך הגט כתב שאין כן דעת כל הפוסקים המפורסמים דדי באמירה לבד לסופר שהוא נותן גט למאמרו ולא לזיקתו וכן לאשה. ואם יש ספק שבא עליה יאמר לקנייתו ולא לזיקתו ומני"ר תקן בשעת נתינת הגט לומר לה, ה"ז גיטך לקנייתך אשר קניתי אותך ולא לזיקתך הזקוקה לי והתקבלי גטך זו והרי את מגורשת (כצ"ל) בו ממני מעכשיו מקנייה אשר קניתי אותך ולא מזיקתך הזקוקה לי אלא מקנייה אשר קניתי אותך תהיי מגורשת בו ממני מעכשיו ומותרת לכל אדם והרב המחבר שם בסי' ט' דמ"ד אחר שיישב דאין מדברי הריט"בא ורי"ו ראיה הסכים עמו על הסדר רק שכתב דיש יתור לשון ודי בשיאמר ה"ז גטך לקנייתך אשר קניתי אותך ולא לזיקתך הזקוקה לי והתקבלי גטך זה והרי את מגורשת בו ממני מעכשיו ומותרת לכל אדם ע"כ

ד היאך כותבין בגט אנתתי או ארוסתי נחלקו בזה מוהרשד"ם עם מוהר"י סאמוט ע' כנ"הג לעיל סי' קס"ו הגה"בי ס"ק ק"א וסי' ק"ע הגה''טו סק"א, ומוהרמ"ג שם בדט''ל ע"ג כתב דהנכון יותר לכתב קנויתי אך הרב המחבר שם בדמ"ד כתב דטפי עדיף לכתב יבמתי דהוא הלשון היותר מעולה וכמ"ש הריט"בא יעו"ש

סי' קע"ה

א ס"א ש"ע יבמה שאינה ראויה להתיבם משעת נפילה וכו' אסורה עולמית אפי' אם יפקע האיסור. נראה דלא אמרו כן אלא באיסור קיים שא"א להתירו מצד עצמו אם לא מצד אחר ודבר שנולד בה אבל באיסור שאיפשר להתבטל ונתגלה הדבר דבשעת נפילה אינו כן לא אמרו והראיה מיבמות דל"א ע"ב גבי חליצת מעוברת דקי"ל כר"נ דחליצתה פסולה משום דחלצה הא מעוברת שהפילה חולצת או מתיבמת דאמרינן אגלאי מילתא למפרע וכפי חילוק זה אם ראובן אסר על עצמו אשה אחת ואח"ך נשאה ש' אחיו ומת ש' בלא בנים ונפלה אשתו לפני ר' אם ראובן חפץ לקיים הנדר כופין אותו וחולץ לה אבל אם רוצה להשאל על נדרו נשאל ומתירין לו ומיבם אותה כיון דאגלאי מילתא למפרע דמעיקרא בר יבום הואי כ"ש בנדר דחכם עוקר הנדר מעיקרו ולא איגלאי מילתא למפרע הוא רק ליתא כלל, הריב"ש ז"ל בתשובותיו הנד"מ ממש ויהיו נקראים ת' הריב"ש החדשות סי' ד' ואתייא הא כההיא דכתב התשב"ץ בח"ב סי' ר"ס והביאה הרב"י לעיל סי' קס"ה משם הרשב"ש

ב ס"ח ש"ע ג' אחים ב' מהם נשואים ב' אחייות וכו' בסוגייא זו רבו פירושיה ומהם יצאו שרשי הדינין ויתפרדו זה מזה ע' מה שהאריך בזה בס' בני אברהם א"הע סי' א' ואסף איש טהור כל הסברות שיש בדין זה וע"ע בס' המכריע סי' מ"ב

ג שם בהגה ה"ה אם היה נשוי נכרית ויש לו בנים אסורה משום זיקת אחיו שיש לו בנים ע כנ"הג לעיל סי' קנ"ו הג"הט סק"ג מה שתמה ע"ד ומוהר"ר ישראל בנימן ז"ל בתשו' כ"י כתב שדין זה מוסכם מכל הפוס' והביא דבריו ה' בני אברהם שם בד"ז עג"ד וה' המחבר שם עם שתלה דין זה דריא"ז בפלוגתא דרבוואתא כתב דדברי ריא"ז חזקים כראי מוצק מיוסדים על שרשי הגמרא כפי דעת גדולי הפוס' רוב מנין ורוב בנין יעו"ש ובדי"ב ע"ד ואילך. וע' שיורי ברכה שהביא משם רבני ירוש' שעשו מעשה בש' התקפ"א (צל התקכ"א) כריא"ז ולא הניחוהו לכנס והפוס' שרמז בזה. וע' להר"הג מוהר"י אלישר ז"ל בתשו' כי באה בפ' בני בנימן סי' כ"א שגם הוא עמד על פתגם דנא וחשו לחלץ ולא ליבם ושכן עשו מעשה בירוש' ע"הק ע"ע ובס' תעלומות לב ח"ג סי' מ"ז

ד אף לס' ריא"ז אם כנס לא יוציא, ה' בני אברהם שם דיו"ד ע"ע וי"ג ע"א.