אבני האפוד חלק א רעא

שרייא ליבומי אלא דאריא דשבועתא רביע ניליה ראויה ליבום היא וכו' עי"ד הנה לפניך החקירה ופתרונה דברים היוצאין מפה קדוש מר"ן הרב"י ז"ל ומי יבא אחריו

איברא דאין כל חדש זה בעיני הגאון חק"ל כי שם שס הביא הדברים האלה בשם ה' בית שמואל בפי' ס"ח סק"מ וכתב עליו דאהמ"ר אין דבריו מוכרחין והקיפו קושייות חבילות, האמנם הא ודאי גרמא ליה כי הרב הבין דפירוש ס' חליצה המוצג בספרי הש"ע אשר לפנינו הוא מהרב בית שמואל, ולא ידעתי מי גילה לו רז זה דפירוש ס' חליצה הלא הוא למרן הקדוש גופיה ומי לנו גדול מהרב החבי"ב אשר לפניו נגלו כל תעלומות ומר ניהו ייחס פירוש סדר חליצה למרן ב"י וכמ"ש בסי' קס"ט הגה"טו ס"ק ע"ה ולשון זה בעצמו דעליה קיימינן כתבו הרב החבי"ב שם הג"הטו ס"ק נ"ד בשם הרב מוהר"י קארו ז"ל גם הרב בעל הלבושים כשהביא בחיבורו פי' סדר חליצה כתב על מצחו שהוא למרן ב"י ז"ל וכן ייחסו אותו הרב מוהר"מ בנו של מוהרח"ש בתשו' כי באה בס' אדרת אליהו סי' י"ד והרב המחבר שם ולפ"ז לו ידע החק"ל ז"ל דלשון זה הוא מפי מרן ב"י לא היה כותב עליו דאין דבריו מוכרחים וכו' וכל מה שהקשה עליו היה דוחק עצמו ליישב כי בנקל כמו שיראה המעיין, האף אין זאת לו יהי כדבריו דהן הנה דברי ה' ב"ש מ"מ לא הי"ל לתקן דבר דרבנים הקודמים עליו בעירו עמדו בזה וכמו שאתה תראה להכנ"הג רבא דעמיה בקונט' מצות חליצה אות ס"ה שכתב וז"ל וכן יש להתיר שבועה שנשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה ובמקומינו לא נהגו כן ע"כ וסתמא משמע אפי' יש לו אחים ואין ספק שהגאון תק"ל אישתמיט מיניה לפי שעה דברי הכנה"ג הנז' והיה העלמ"ה

ה סי"ט ש"ע זהו דעת הרמב"ם ונחלקו עליו האחרונים. דקדק לכתב כן דלא הכריע הלכתא כמאן ולא דמי לסתם ואח"ך מחלוקת ודלא כה' בית יאודה בח"ב סי' קי"ח. מוהרמ"ג בתשו' שבס' מים שאל חא"הע סי' ח' דל"ז ע"ד

סי' קע"ב

א ס"א ש"ע סרים חמה וכו', כל המפרשים הרמב"ם בפי"המ. והרע"ב והרב המאירי פירשו דטעם שנקרא כן בעבור שכשראהו החמה ראהו סרים. אבל לא נקרא כן בעבור החום מאמו. אלא דהסיבה שנעשה סריס היתה בעבור שנתחממה אמו בחום התנור וכמ"ש בגמרא. וזוהי ג"ך כונת ה' באר הגולה ולא תחשב שבא לחלק על פי' הראשונים כאשר עלה על לב אדם

ב סריס שאינו ראוי לביאה כגון סריסי המלכים. או השקו אותו כוס עיקרין לרפואתו או שאין לו גבורת אנשים משום מקרה וסיבה אם יש לו אח אחר לא יחלץ ה' חק"ל בסי' ס"ב והביא שם תשובת ה' בני אברהם א"הע ס' מ"ח שכתב כן למי שאין לו גיא

ג ס"ד ש"ע אלו הם סימני איילונית כל שאין לה דדים וכו', בדברי הש"ס יבמות ד"פ ע"ב מבואר דכל שהביאה ב' שערות אע"פ שיש לה כל הסימנין הללו אינה איילונית והגבול הוא כך אם הביאה ב"ש קודם ך' לעולם איננה איילונית אע"פ שיש לה כל הסימנין ואם באת לשנת העשרים ולא הביאה ב"ש ונראו בה הסימנין האלו הוייא איילונית אך אם לא יש לא זה ולא אותו דלא הביאה ב"ש וגם לא נראו בה סימני איילונית אזי צריך שיעברו רוב שנותיה וזה מבואר ג"ך בדברי מרן לעיל ס' קנ"ה סי"ג אולם ראיתי לה' בני אברהם בסי' ט"ל שכתב דענין זה במחלוקת הוא שנוי דלסב' הריטב"א והנ"י שכתב דבאיש אפי' שהביא כ"ש בזקן אם יש לו כל סימני סריס הוא סריס דן מדעתו דה"ה באשה אף דהביאה ב"ש אם יש לה סימני איילונית הרי היא אילונית והצ"ע ליישב הברייתא לפי דעתם עי"ד ולפי דעתי המעט איפשר לדחק דבאיש דוקא אמרוהו

ד שם בהגה וי"א דבאחד מכל אלו נקראת אילונית. זה דעת הטור אך מרן ב"י חלק עליו וסתם בש"ע כמו שהבין בב"י בדברי הרמב"ן דבעינן כולם וע' שערי רחמים ח"א חא"הע סי' ה' וז"ל ר' המאירי בשיטתו ובאשה לא הוזכר כאן אם דנין בה קצת סימנים ככולן אם לאו ויראה שאין דנין בה אלא עד שיהיו כולן שאף בסריס לא אמרו לידון אחד ככולן אלא כשאין לו שערות הזקן ומפני שזה. אות לסריסות ויש דנין אותה בספק ולדון בה להחמיר ואף אנן כתבנוה כן בראשון של קידושין והדברים רופפין ע"כ. וע' פ"ת סק"א שכתב משם הג' חת"ס דאף דלהתירה לשוק חיישי' להחמיר ובעייא חליצה אבל אין לאסרה לכהן בשביל זה דהוי ס"דר עי"ד

ה סיו"ד ש"ע הזקן ביותר שתש כחו וכו' ע' כנה"ג הג"הט סק"ב וע' לה' חק"ל בסי' ס"ב שכתב דלא פליג רי"ו ע"ע

ו סי"ב ש"ע חרש וכו' אינן בני חליצה אבל מיבמין, חרש דקתני הכא היינו שאינו לא שומע ולא מדבר ככל חרש דעלמא ואפ"ה מיבם ודלא כדמשמע מתשובת ה' שדה הארץ ח"ג בחיו"ד ס' ב"ך, ה' שדי חמד בחלק הכללים מע' הח' אות ק"ו ע"ש שהאריך סי' קע"ג

א ס"ח ש"ע ספק אם אותה שהיא ערוה ליבם מתה בחיי הבעל וכו', נפל הבית עליו ועל בנו ואין ידוע איזה מת ראשון אשתו חולצת ולא מתיבמת, יד"א הג'הטו סק"ב בשם מוהר"ש דוראן בתשב"ץ ח"ד סי' מ' ולמדוהו מממון