אבני האפוד חלק א רסט

ב ס"ב ש"ע שאם בא להוציאה אחר המאמר צריכה גט. וחליצה. אי צריך הגט שיהיה קודם החליצה או החליצה קודם, ע' כנ"הג הגה"טו סק"ב שהביא מחלוקת מוהרשד"ם עם מוה"רי סמוט ז"ל בזה ושרוב הפוס' הסכימו כמוהרשד"ם דצריך ליתן גט בתחילה וע"ע לו בס"ק י"ב וע' יד"א סק"א פתחי תשו' סק"א. ומוהרמ"ג בתשו' כי באה בס' מים שאל חא"הע סי' ח' דל"ז האריך בזה ופלפל בחכמה ע"ד הפוסקים הנז' והעלה דבעל המאמר יתן גט למאמרו ואחיו הב' יחלץ והסכים עמו הרב המחבר שם בסי' ט' דמ"ג

ג בס"ה ש"ע כשבאים להוציאה למ"ד חליצה פסולה צריכה לחזר ע"כ האחין וכו'. בפירוש חליצה פסולה נחלקו רש"י והתוס' בש"ס דכ"ו, דלדעת רש"י כל חליצה דאי בעי ליבמה לא מצי ליבמה נקראת חליצה פסולה אע"ג דהחליצה מצד עצמה היא עשויה כהוגן וכתחז"ל ולדעת התוס' בסוגייא דוקא ד' נשים נקראת חליצה פסו' דהיינו אחות חלוצתו ואחות זקוקתו ובעלת גט ובעלת מאמר וכן סוטה דרבנן י"ש וע' כנ"הג הג"הטו סק"ד

והיכא דהחליצה הוייא מכח ספקא דשייך ממ"ן או מכח ספקא דדינא נחלקו הפוס'. ע' כנ"הג הג"הט סק"י, בא"הט סי' קנ"ז סק"ז, פתחי תשובה סקי"ג עבודת השם א"הע סו"סי מ"ה שדי חמד הנד"מ ע' חליצה סי' א' אות ט"ו

ומיהו מחלוקת זה אינו אלא לדעת האומרים דחליצה פסולה צריכה חיזור אך עיקר הדין נקטיה מרן כמו דרך אגב ולא השמיענו הדין בפרטות ומאי דעתו. דביבמות דכ"ו ע"ב נחלקו רב ושמואל דרב סבר צריכה חיזור ושמואל אמר א"ץ חיזור. והרמ"ה הובא בטור פסק כרב גם הרמ"בן סבר דכ"ד הרי"ף והסכימה דעתו כן אבל הרא"ש סבר דאין דעת הרי"ף כרב וכן דעתו ודעת הרמב"ם והראב"ד והנ"י וכמבואר בב"י גם ה' המאירי בחיבורו על הש"ס סבר מימר דהלכה כרב ושוב כתב דרוב הפוס' פסקו כשמואל וכן גדולי המפרשים ושכן הלכה י"ש. וצא נא וראה למוהרי סמוט זל בתשו' כי באה בתשו' מוהרי"קא א"הע דיני יבום וחליצה סי' ו' שכתב דרוב הפוס' סברי דהלכה כשמואל וכן היה מונה הרי"ף והרמ"בם רש"י והתוס' והראב"ד והרא"ש והנ"י ות"הד ורוב האחרונים וכו' ואע"ג דרי"ו נמי כתב דסברת רוב הפוסקים דצריך חיזור הנה רוב הפוס' והמפר' קמאי ובתראי המצויין בינינו פסקו הלכה כשמואל י"ש ומי לנו גדול מהרב המאירי הבקי בדברי הראשונים והעד העיד בנו דרוב הפוס' פסקו כוותיה דשמואל והוא עצמו קאי בסברתם וכ"ד הרש"בא וכמ"ש מוהרי"ס שם להלן, גם הריב"ש בסי' קצ"ט סל"ה וכתב שכן הסכימו רוב האחרונים

ומעתה היה נראה דיש לנו להקל בדין זה ולפסל. לדינא דחליצה פסו' אינה צריכה חיזור ע"נ האחין מתלת טעמי, חדא דמרן ז"ל נקיט בלישניה שת' הסברות כמו י"א וי"א וקי"ל הלכה כי"א בתרא וסברא דחיזור נקטיה בראשון נמצא דדעתו דא''ץ חיזור וכולנו מסובין אתכא דמרן והגם דמוהרמ"ג בתשו' כי באה בס' מים שאל חא"הע סי' ח' דל"ז ע"ד כתב דבכונה מכוונת כתב מרן למ"ד ולמ"ד משום דמס"פל ע"יד מ"מ דל מהכא מרן אאיכא זאת, שנית דמן דינא שלים אית לן למיזל בתר רובא ורוב הפוסקים ס"ל כן וכדאמרן, והבאתי את השלישית דעיקר דינא דצריכה חיזור אפי' לס' רב אינה אלא חומרא דרבנן וכמ"ש הריב"ש שם והת"הד סי' רכ"ה ומוהרי"ס כתב שם משם הרשב"א שכ"כ (ויעוין בס' שדי חמד שם) וכיון דהוי מחלוקת במילתא דרבנן אית לן למיזל לקולא, אך מה אעשה דראיתי להכנ"הג בהג"הטו סק"ז שכתב משם מוהריב"ל ח"ג סי' כ"ג ומוהרש"דם א"הע סי' צ"ג וקנ"ח ומוהרח"ש בתשו' סי' ל"ב ונ"ח ומוהרא"ש בסי' כ"ט שכתבו דהמנהג להחמיר עי"ש ואין בידי הספרים הנז' לראות הדברים בשרשן רק תשו' מוהרשד"ם ומוהרח"ש

ואשא עיני בתש' מוהרשד"ם בשני המקומות ולא ראיתי שהזכיר שם מנהג אדרבא בסי' קנ"ח נשאל ע"ז אם יש איזה מנהג וכתב שמעולם לא ראה ולא שמע מנהג לזה ומדברי רבו מוהרי"ט בתשו' נראה דלא היה מנהג לזה מעולם אך דעתו להחמיר והיה טעמו דעשה יסוד מוסד דברי רי"ו שכתב דרוב הפוס' ס"ל דהלכה כרב ואע"ג דשוב בתר הכי עינו ראה תשו' הריב"ש שכתב דרוב האחרונים הסכימו דהלכה כרב ושמואל מ"מ ההוא אמר דרי"ו לא נופל הוא ממנו וחיבורו מפורסם מה גם דיכולין אנו לומר דאלו ואלו דברי אלקים חיים דרי"ו העיד על הראשונים והריב"ש העיד על האח"רו וע"פ יסוד זה מר הוא דקאמר דאין לתמוה דכיון דהוי ס' סדר היה לנו לילך לקולא כיון דאפי' בשס' כל דאיכא רובא להחמיר אזלינן בתריה והביא מן החדש דדעת ריא"ז וראבי"ה והר"א ממין קיימי בס' הפוס' דהלכה כרב י"ש בסי' צ"ג באורך, והגם כי גדול כבודו ורב ומי יוכל לפצות פה נגדו מ"מ אחרי ראותינו דיסוד הרב הוא בהניח דרוב הפוסקי' ס"ל דהלכה כרב ואנן בדידן עינינו הרואות דרובא דאיתיה קמן הוא דלא כרב אפי' אם נצרף לס' הרמ"ה סרכין תלתא שהביא. ואם באנו לסמך על עדות רי"ו מה נעשה ביום שידובר בנו דברי ה' המאירי דקדים ליה טובא והוא העד דרוב הפו' פסקו כן ובודאי כי על זמנו והקודמים אליו דבר נמצא כי יש לנו ב' עדים הרב המאירי מעיד על רוב הפוס' הראשונים והריב"ש על רוב האחרונים וסמי עדות רי"ו מקמי הריב"ש וה' המאירי ואיפשר דאילו היה רואה מוהרשד"ם דברי ה'