אבני האפוד חלק א רסז

ב ס"ב ש"ע נמצא א' מהם ק"ופ. ע' פ"ת סק"ג וע' עבודת השם א"הע סי' מ"ה מה שפלפל בזה פלפ"לא ואר'יך והעלה דעתה דיש ג"ך ב' נוספין עם הג' דיינים אם נמצא א' מהם ק"ופ כשר ועכ"ז לא העלה להכשיר רק בכ"ד דהיה הפיסול בתרי הבעל כאשתו ואשכח ס"ס עי"ד ובהגהותי שם ובס' שדי חמד הנדמ"מ מע' חליצה סי' ג' אות ה'

ג בהגה י"ח דאסור ליקח שכר מהחליצה, אם מצד המנוח אינם רוצים ליתן שכר החליצה עליה דידה דאשה רמייא כ"כ במזכרת החליצות אשר לי סי' ז' אות ד'

ד ס"ג ש"ע לכתחילה מצוה שיוסיפו ב' על הג', ע' פרש"י על הש"ס דקיהיב תרי טעמי הא' כדי שידעו שהיא חלוצה והב' כי היכי דלקפצו עלה אינשי. וע' ב"ש סק"ד הנפקותא בין ב' הטעמים וע' פ"ת סק"ו. כפי אהרן ח"א חא"הע סי' ח"י

ה ס"ד צריכים הדיינים לכתחי' לקבוע מקום, תקנו הקדמונים בויניצייא ובפדוואה לקבוע מקום בבית היבמה מפני נשים יקרות שלא לצאת מבתיהן. כנ"הג הגה"בי סקי"ט ובס' חליצה סקט"ו כתב ואם נהגו לחלץ בבית החלוצה אין חשש וז"ל ה' מוהר"י אבן מיגאש ז"ל בשאלה סי' קי"ו אינו מוכרח שעכ"פ תהיה החליצה במקום המיוחד לב"ד אלא דינה מסור לממונים שעליה ואם ראו מפני כבוד האשה ללכת לבית מבתי שכנותיה לעשות שם החליצה בפניהם הכל לפי ראות עיני הב"ד וכו' אך בתשו' בסי' קי"ז כתב הואיל ונתברר שהיבם חייב ללכת אל המקום שקבעו שם הענין מסור לסם שיקבעו במקום שירצו חוץ מבית היבמה עצמה שאין להם לעשות זה ולא להכריח אותו שילך אצלה שאינו חייב בזה מן הדין ע"כ, וע' בס' תעלומות לב ח"ג דק"ב מ"ש בזה וכתב שם שאם היבם חולה ולא יכול לילך ברגליו דש"ד לעשותה בביתו לכ"ע

ו קביעות מקום לחליצה הוא מדאורייתא רק דאם חלצה בלי קביעות מקום החליצה כשרה משום דלא גרע מרקיקה וקריאה, ולכן צדק הטו"ז במ"ש שאינו מועיל לומר נקבע או ליום מחר או לב' ימים אחריו משום דאין ברירה כמ"ש לענין גט ואין מקום למה שהשיגו עליו דהיאך מדמה קביעות מקום שהוא תקנתא דרבנן לכתיבת גט לשמה דהוי מדאורייתא, יד יוסף הנד"מ לאחד מרבני גאליצייא בהשמטות דל"ד ע"א

ז אם אין העדים מזומנים ביום ההזמנה לא יניחו ההזמנה בעבור זה וכן עשו מעשה רבני קושטא בשע"הד וכמ"ש בס' ישמח לב ה' חליצה סו"סי ה' וכן אם התחילו לעשות הזמנה ביום ונעשה לילה יגמרו אותה בלילה כל שהוא שע"הד ה' תע"ל בח"ג שם

ח סי"א ש"ע ואפי' בלא חזקת השנים אם יש להכל רבוי שערות או שהם ארוכות וכו' חזקה שבאו לכלל שנים, ע' יד"א סקי"ד, וע' ראש משביר ח"א חא"הע סי' נ"א שחקר כשאין עדים על השנים ויש רבוי שערות אי בעינן שיהיה בהן לפחות ב"ש לכוף ראשן לעיקרן או די ברבוי לחוד והעלה דאס יש עדות ברור על השנים סגי ברבוי שערות אפי' קטנות וא"ץ לבדק על הגומות ושכן נעשה מעשה ובכי ה"ג שיש עדות על השנים סגי ג"ך אפי' בב"ש רק שיהיה בהן שיעור לכוף ראשן לעיקרן וצריך לבדק על הגומות ואי ליכא בהן שיעור כפיפה לא סגי אך בדאיכא עדות על השנים לא סגי ברבוי שערות י"ש וע' פ"ת סקט"ו שהביא משם רבני אשכנז שכתבו להדייא כן דכשאין עדות ברור על השנים אפי' רבוי שערות ל"מ בלתי שיהיה בהן ב' כשיעור כפיפה, והזל"א בע' חליצה דע"ר ע"ב אות ה' כתב סתם דברבוי מהני אפי' כשלא יש שום עדות ושום חזקה על השנים ולא פירש דבכגו"ד בעינן שיהיה בהם שיעור כפיפה ודוק, וע' בס' יד יוסף הנד"מ לא' מרבני גאליצייא בא"הע סי' י"ג מה שפלפל בענין זה ושם עמד לדעת מה נקרא רבוי שערות והביא משם ס' גור אריה יאודה שכתב שג' שערות נקרא רבוי שערות והוא נר"ו כתב דכל דאיכא במקום בית הערוה שערות כשיעור רוחב אצבע אמה אף אם הם קטנים רק שעומדים על שיעור מקום כרוחב אצבע אמה זו נקרא רבוי שערות יש"בו וע' מה שהאריך בזה ה' שדי חמד הנד"מ ע' חליצה סי' א' אות מ"ד

ט סי"ג ש"ע מאחר שמסכים היבם לחלץ יאמרו וכו' אין גביית הכתובה מעכבת החליצה דיכולה לחלץ בלי גביית כתובה כ"כ במ"הח אשר לי סי' ז' אות א'

י בסדר חליצה סל"ב כתב דאם נשבע לחלץ או שלא לחלץ מתירין לו. ע' בפירוש ס' חליצה ס"ק מ''ז כנ"הג בקונט' מצות חליצה אות ס"ה, חק"ל א"הע סי' ס' ובמ"ש אני הדל לקמן סי' ק"ע אות

י"א בסד"ח סל"ה כתב יקח החכם המנעל בידו ויבדקנו. נחלקו רבני האחרונים אי צריך נט"י אחר נגיעת המנעל נקבצו באו בס' ירים משה בזכרונות לא"הע בדברי ידי"ן המגיה נר"ו מע' היוד אות כ"ג וקושטא קאי דלא ראינו מעולם לרבנים שקדמונו שנהגו ליטול ידיהם וגם אנחנו צעירי הצאן נגררנו אחריהם. וע"ע מ"ש בע"ז ה' שדי חמד מע' חליצה סי' ב' אות ז'

י"ב סי"ח ש"ע יהיו בו שתי רצועות לקשרו בהם וכו' ע' ב"ש ס"ק ט"ז בשם הרא"ש דאם יכול להלך עם המנעל בלי קשירה כשרה החליצה אפי' אין בו רצועות וזה תלוי אם הרצועות מעכבות מצד הדין אם לא ובדבר הזה האריך ה' כפי אהרן בח"א חא"הע סי' י"ט וכתב