אבני האפוד חלק א רסו

שם רבני הפוס' שעמדו ע"ז ושסוף דבר העלה דמידי פלוגתא דרבוואתא לא נפקא י"ש. ומינה דהכא בחליצה שהוא איסור ערוה יש להחמיר, וע' להכנ"הג דאע"ג דבח"מ שם הגה"טו סק"ג כתב משם מוהרי"בל דאין לזוז מדברי הרא"ש. באה"ע סי' ל"ז הגה"בי סק"ז פירש דבריו דאין כונת מוהרי"בל להקל רק להחמיר ושם בקש לזווג ס' הרא"ש עם הר"ר דוראן ועוד לו בסי' מ"ג הגה"בי ס"ק ט"ו אסף המזכיר ס' הפוס בזה מערכה לקראת מערכה והכריע דעתו כדעת המחמי' דראוי לחוש לדברי הרש"בא והרשב"ץ להחמיר יעו"ש

עוד תשוב ותראה להכנה"ג דבסו"ד שם רמז לתשו' מוהרימ"ט בא"הע סי' מ"ב דעשה שלום בין הרא"ש והרשב"ץ ומר הוא דקאמר דהרא"ש יודה לדינו של הרשב"ץ מטעם דנדון הרשב"ץ היה בנערה דכדי לצאת מרשות אביה אינו די בהבאת שתי שערות רק צריך סימני בגרות ולדידן דסימני בגרות אינם ניכרים לפנינו צריך שתברר שהביאה ב"ש אחר השנים ובעבר ששה חדשים מזמן הבירור אמרינן דכבר בגרה אע"פ שלא הביאה סימנין ולכך לא מהני מה שהיא עתה בב"ש דאפי' שנאמר שהביאם מקודם היא עדיין נערה ואין לנו להחזיקה בבוגרת מטעם דאין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים רק היכא דנתברר לן בבירור שהביאה ב"ש ואחר הבירור מחזיקנן לה בבוגרת בעבר ששה חדשים. משא"כ באיש דדי לנו בהבאת ב"ש וכשנאמר דהיו לו מקודם די בזה יש"ב ואע"ג שהחילוק הוא חילוק אמתי וסבריי אשר מכח זה היה לנו לדון בנ"ד דלא תהא צריכה חליצה כיון דאנן קיימינן באיש מ"מ אכתי מידי פלוגתא ל"ן דאע"ג דליכא למפרכיה מדברי מוה"רי בי רב דאיהו לא קאמר אלא דהרא"ש חולק אהרשב"ץ ודעימיה אבל הרשב"ץ ודעימיה יודו לדינו של הרא"ש והתוס' דקיימי באיש מ"מ האיכא פוסקים אחרים שהביא ה' פ"ת שכתבו דדינו של הרא"ש תלוי במחלוקת הראשונים נמצא דאכתי מידי פלוגתא לא נפקא חילוקו של מוהרימ"ט ז"ל

והוצרכתי להאריך בדברים פשוטים מפני חמת שראיתי לה' מים שאל בחא"הע סי' ז' דבא מעשה לפניו ביבם שנשא יבמתו בן י"ד שנה ושהה עמה שנתיים ועברו קטטות ביניהם עד שבאו לידי גירושין ובדקו להיבם ומצאו בו שערות ארוכין ומרובים ונסתפקו דכיון דעד עתה זה כמו ד' חדשים בקטטה והיו נפרשים זה מזה א"כ יש ספק שאחר שפירש נתגדל ובאו הסימנין ואחר שהביא דברי הרא"ש והרשב"ץ ודברי מוה"רי בי רב שחולקין הביא חילוק מוהרימ"ט ז"ל הנז' וסמך עליו בכל כחו דכיון דנ"ד היה באיש ואז לכ"ע מחזקינן ליה כאיש מיום שנשא ואע"פ שפירש לית לן בה ולכן אשה זו נפטרת בגט לבר וכן עשה מעשה י"ש, ולע"ד אהמ"ר נדון דידיה ג"ך מידי פלוגתא לא נפקא דחילוקו של מוהרימ"ט ז"ל אינו מוסכם וכנז"ל ואיך נוכל להקל בדבר ערוה

? ב ס"ו ש"ע יבמה שנתיבמה ואמרה בתוך ל"י לא נבעלתי וכו' ע' מים שאל א"הע סי' ט' פלפול עצום בזה

ג שם היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי. עמ"ש בזה לעיל סי' קס"ו ע' ס"ב

סי' קס"ח

א ס"ג ש"ע יבמה כתובתה על נכסי בעלה הראשון, ע' ב"ש סק"ב שכתב משם התוס' והר''ן דהנפקותא היא אם נשתדפו נכסי ראשון אחר שמכר הב' או גרשה דאינו יכול לגבות מבני חרי דב' וחידש מדנפשיה דאם נשתדפו נכסי הראשון בעודה תחת הב' יש לה כתובה מב' וצריך אח"ך לכתב לה כתובה דאסור לדור עמה בלא כתובה י"ש וכ"כ הרשב"ץ בח"ב כי' ע"ר, אך דעת הרדב"ז בחדשות ח"א סי' ר"ל אינו כן שנשאל על מי שמת ולא הניח נכסים כלל ובא אחיו ליבם אם כותבין לה כתובה אחרת או סגי בכתובה שיש לה על בעלה הראשון והשיב דכותבין לה כתובה וכו' ומ"מ מסתברא שאם לא כתבו לה כתובה שנייה לא עבר אמאי דאמרו רבנן אסור לשהות עם אשתו בלא כתובה כיון שהכתובה הראשונה קיימת ואם אין לה מראשון תקינו לה רבנן מב' והוי כמאן דנקיטא כתובה מב' ולא עבר ע"כ וקיימי הרדב"ז והב"ש ועמו הרשב"ץ מן הקצה אל הקצה דלדעת הרדב"ז אפי' בתחילת נישואין לא קעבר אאיסור לשהות את אשתו בלי כתובה ולדעת הב"ש אפי' היה נשוי ובשעת הנישואין לא היה הכרע לכתב דכבר היו נכסים לראשון אם אח"ך אשתדוף צריך לכתב לה כתובה מכח דאסור לאדם לשהות עם אשתו בלי כתובה. וע' שבט בנימן סי' רכ"ו דפירש כונה אחרת בתשו' הרדב"ז אשר לפי פירושו אינו סותר דברי הב"ש ז"ל ולע"ד דברי הרדב"ז הם כפשוטם ובאין לו נכסים לראשון מיירי ועכ"ז כתב שאינו עובר ודוק. וע"ש מה שפלפל על פירוש דברי רז"ל כתובתה על נכסי בעלה הראשון ע"ע

סי' קס"ט

א ס"א בהגה ואפי' ב' נשואין ב' בנות אחים לא יהיו זה עם זה. ע' שער אשר למוה"ר מוהרא"ק בתשו' א"הע סי' מ"ח דאירע לו מעשה כזה ופלפל בחכמה והעלה להכשיר. וע"ע בס' עבודת השם באה"ע סי' מ"ה שגם הוא עמד על נדון זה בעצמו וטרח ויגע להכשיר החליצה אך לא שוו בטעמם עם מו"הר ושניהם כאחד עמדו ע"ד מור"ם והרב"י ז"ל ע"ע.