אבני האפוד חלק א רסה

ב שם בהגה וכן אם הוא דר בין העכו"ם וכו', כופין אותו לילך למקום הועד וכו. אם הוצאות הדרך יהיו על היבם או על נכסי המת עמ"ש במזכרת החליצות אשר לי בסי' ז'

ג ס"ב בהגה ודוקא שבא עליה בפני עדים מפשטייות דברי מור"ם נראה מבואר דהיכא דלא עשה בה מאמר קאי והתם הוא דבעינן שתהיה הביאה בפני עדים אבל אם כבר קדש והדר בעיל אותה הבעילה א"ץ בפני עדים והכנ"הג בהג"הטו סק''ז עלה דכתב הטור ואם בא עליה בלא מאמר קונה העתיק דברי רי"אז שהביאן הש"הג בפ' ב"ש שכתב דדוקא בנתיחד עמה בעדים וכו' מבואר דהבין דריא"ז הוא ריע אהוב למו''רם ז"ל מה שא"כ דעת ה' בית שמואל בסק"ב דרוח אחרת איתו בדברי הש"הג ומר סבר בדעתו דאף בקדש והדר בעיל לא נגמר הקנין אם לא היה היחוד בפני עדים דהמצוה כך היא עי"ד. ומוהר"מ גאלאנטי בתשו' כי באה בס' מים שאל א"הע סי' ח' רצה לסבב דגם מורם דעתו כן. אך הרב המחבר שם בתשו' סי' ט' דמ"ב חלק עליו וכתב דאדרבא לשון הש"הג מוכח כדברי מור"ם דדוקא היכא דלא קדש מקודם בעינן עדים אבל אם קדש מקודם לא בעינן עדי יחוד והביא דברי רש"ל ביבמות פ' ב"ש דפריש הכי דברי ריא"ז וגם הביא דברי התוס' והריט''בא בקידושין על די"ב ופירש דבריהם דמיירו דוקא היכא דלא קידש (כצ"ל) ועשה מאמר בעדים אמנם בעשה מאמר יודו דמהני יש"ב ושום אחד מהם לא רמז להכנ''הג לעזרו או לעומתו, וע' פ"ת סק"ן שהביא משם הגאון ב"מ דהבין דברי הריט''בא והתוס' כפשטן ועשה עזר לה' ב"ש, באופן דהיכא דקדש והדר בעיל אי בעינן שהבעילה תהיה כעדים במחלוקת הוא שנוי

ד גם למ"ד דכל דקדש בעדים הגם שהבעילה היתה בלתי עדים קנאה קנין גמור ודיה בגט. ה''ד כששניהם מודים דבעל אבל אם אחד מהם מכ''ש אף אם היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי לא מהימנא לפוטרה בגט לחוד דלא הימנוה רבנן באומרת נבעלתי אלא כשכנסה דכיון דכנסה חזקה שבעל אבל הכא דלא כנסה (דבנ"ד נשמע בעיר אחר הקידושין שהיבמה היתה הרה והיא אמרה דמיבמה נתעברה שבא עליה אחר הקידושין) לא מהימנא באומרת נבעלתי מוהרמ"ג בס' מים שאל שם דל"ו ע"ב, וה' המחבר שם בדמ"ב ע"ג חלק עליו וכתב דדברי הרמב"ם ומרן לקמן סי' קס"ז ס"ו סותרים דבריו יעו"ש ולע"ד איני מוצא דבר סת"ר מדברי מרן דאע"ג דה' מ"ם שאל לשיטתיה קאזיל דהאריך להוכיח שם קודם לכן דכל שכותבים הפוס' כנסה היינו מאמר ולא בודאי שבא עליה מ"מ מרן והרמ"בם שכתבו בדין זה דאיהי מהימנא היינו דקיימי על ההוה שקדשה כדרך כל הארץ והביאה אל ביתו וכמו שמשמע מלשון יבמה שנתיבמה דנקט הש"ע והדרך הוא ששוכבת עמו ולנה עמו ובכה"ג הוא דאמרו חזקה שנבעלה אבל בנדון הרב דאינם ישנים במקום א' רק שהיא אומרו: שבא עליה במקרה בכה"ג מי זה אמר דמהימנא

ה אפילו שנאמר דלדעת מור''ם כל שקדש מקודם ואח"ך בעל קנה אותה לגמרי הגם שהוא מכחיש וליכא עדים עכ"ז מהימנא לפטר את עצמה בגט לחוד, ה"ד בשלא היה ריעותא בדבר אבל כל דאיכא ריעותא שהיא הרה לזנונים ואחר שניכר הריונה אמרה שמיבמה הוא שבא עליה אחר הקידושין והוא מכחישה לכ"ע אינה נאמנת למפטר נפשה בלי חליצה. מוהרמ"ג שם, והרב המחבר שם חלק עליו גם בזה

ס"ד ש"ע כותב לה כתובה טופס כתובת יבמין הובאה בטור וע' כנ"הג הגה"ט סק"ב וה' יד"א סק"ט כתב משם הרשב"ץ בח"ב סי' ע"ר דאין לשנות מנוסח הראשונים וע' לה' שבט בנימן סי' רכ"ו דאחר שתמה על מרן ב"י במ"ש הטור וכתב דלכלהו נסחי אית להו פרכא פלפל בחכמה ע"ד ה' מקור ברוך סי' ה'. מבי"ט ח''ב סי' נ"ב, מ"ן חא"הע סי' ק"ז. בארות המים סי' ד' והעלה דראוי לכתב נוסח כתובה על כל הסך הכתוב בכתובה הראשונה מדודין ונדונייא ואף שלא הכניסה לו כשיעור אותם הנכסים שהכניסה לראשון והאחרייות על היבם בין רצה היבם ובין לא רצה ודהכי נהוג עלמא בכל כתובת יבמין יעו"ש

ז שם ואם אין לראשון נכסים כתובתה ע''ן היבם, עמ"ש לקמן בסי' קס"ח בס"ד

ח ס"ה ש''ע נולד לו בן ממנה א"ץ לקרותו ע"ש אחיו המת ע' שדה הארץ ח"ג חיו"ד סי' ב"ך וע' ידי דוד דרכ"ב

ט ס"ו ש"ע כתובת יבמין צריכה שרטוט וכו' ה"ד היכא שהכתיבה היא אשורית אבל אם כותבים הפסוקים בכתיבה שלנו א"ץ שרטוט שבט בנימן סי ק"ד

סי' קס"ו

א ס"ג ש"ע קטן אינו חולץ עד שיהיה בן י"ג שנה ויום א' ויבדקוהו שהביא ב"ש וכו' אם חלץ אחר י"ג ולא נבדק ואח"ז בדקו אותו ומצאו לו שערות אי מחזיקינן אותו בגדול למפרע. ע' פתחי תשו' סק"ב שרמז לח"מ סי' ל"ה ולמ"ש שם הוא עצמו, ושא נא עיניך וראה שם בח"המ דעמ"ש מרן שם גבי קטן שהעיד דאם שהו מלבדקו זמן רב אחר שהיה בן י"ג שנה ובדקוהו ונמצאו לו ביש דהרי הוא בחזקת גדול משעה שהיה לו י"ג שנה רמז להנו"ב שכתב דאף דבש"ע סתם דין זה כהר"אש בתשו' כלל ל"ג מ"מ הרמב"ן והרש"בא פליגי עליה. והר"בי בא"הע סוס"י מ"ג הביא משם רבו מוה''רי בי רב דגם הרשב"ץ חולק באופן דהמוחזק יכול לומר קי"ל ואסף וקבץ (הפ''ת)