אבני האפוד חלק א רסד

סק"א. וכ"כ בס' לב שמח חיו"ד סי' ב' די"ב ונרגש על מוהריב"ל בח"ב סי' י"ח שנראה מדבריו להיפך יעו"ש, ובס' צל הכסף ח"א סי' י"ד דק"ט ע"ד הבאתי דבריו לעיל

ז במקומות שנתפשט חרג"מה נחלקו הפוס' אי ביבמה החרים, ע כנה"ג סק"ב, יד"א סק"א. וכתב מו"הר בס' צ"הכ שס דפ"ט ע"ג דבאינו יכול לפרנס את שתיהן אין כאן מחלוקת וכ"ע מודים דכופין אותו לחלץ יעו"ש

ח הנשבע לאשתו שלא ישא אחרת עליה ונפלה יבמתו לפניו נחלקו הפוס' בזה ע' כנ"הג ס"ק ט"ו. יד"א סק"ט הפוס' שרמזו בזה ועד אחרן הדב"מ בחא"הע סי' פ"ד שפסק דאע"פ שאין כופין אותו לחלץ עושין לו הרחקה דר"ת עד שיחלץ וה"ה אם נשבע בחיי אחיו לחלץ לה יעו"ש. וע' למו"הר בס' צל הכסף ח"א סי' י"ג וי"ד כמה ארכן' הוא בענין זה ועמד ע"ד הפוס' בשרשן ומחצבן ואתלת רוחתא והעלה דלעשות לו הרחקת ר"ת ליכא מאן דפליג דדור אחר דור הסכימו כך אך לכופו לחלץ לפי דעתו ועוצם פלפולו לדידן (דכתבינן בכתובה ולא בשום אישות כלל דהוא לרבות גם יבמתו דינא יתיב לכופו באין מכלים אך גודא רבא שדי עלן ששום מורה לא יסמך על דעתו אם לא שיסכימו תרי רבנן תקיפי ארעא עי"ד, ועמ"ש אני עני לעיל בסי' א' על סי"ג וע' לה' בני אברהם בא"הע סי' כ"א דהסכים לעשות הרחקה דר"ת ורד"ק האחרון בס' ידי דוד א"הע סי' א' דקצ"ד ע"ד נקט בפשיטות דאפי' דיש לו ב' שבועות אין כופין אותו בשוטים רק ע"י הרחקה דר"ת מכח דברי הריב"א שהביא מרן ב"י י"ש וכבר נרגש מזה הגאון מו"הר ויישבן וע' להר''הג מוה"רי אלישר ז"ל בתשו' בנימן סי' כ"א דעמד על מחלוקת הרמב"ם ומרן בע"ז ופלפל על דבריהם פלפול ניצום מסגויית הש"ס ולענין דינא העלה דאין שום דיין שיעצר רוחו לפסק נגד הרשב"א ומרן ודעמייהו ע"ע וע"ע דברי מרדכי לורייא הנד"מ בסי' ג' דלמד עצה שתלך היבמה ותרוק בפני יבמה ואז כפינן ליה לחלץ יעו"ש

ט אם השבועה היתה שלא לקדש שום אשה אחרת מבואר בדברי מוהרימ"ט ח"א סי' קי"ח דמותר ליבמה מאחר שלא נשבע שלא לישא אלא שלא לקדש וזו כבר מקודשת אלא דזקוקה היא לו ומיהו ה"ד רם היה מקודשת לאחיו בקידושי' דאורייתא אבל אם היה מקודשת לאחיו בסבלונות דדבנן דעדיין אינה מקודש' גמי' וצריכה קידושין מ"הת אינו יכול ליבמה. בני אברהם סי' כ"א וסי' מ"א דצ"ג ע"ד

י שם בהגה ומ"מ אין כופין אותו לחלץ וכו' דברי מור"ם סתומים דמשמע דלדעת ר"ת והרא"ש אין כופין כלל ליתא דכל שאינו ידוע שהוא לשם מצוה כופין. ב"ש סק"א ה' מוהרי"ף בתשו' גור חא"הע כב סי' י"ג כתב בדעת ר''ת שאם שניהם רוצים ביבום דמניחין אותם לייבם אף אם לא ידעינן דמכונין לשם מצוה ודבריו צע"ר שכל הפוס' כתבו דלדעת האומ' דמח"ק אף אם שניהם רוצים ביבום אין מניחין אותם לייבם ואין עוזר ואין סומך לס' מוהרי"ף וצ"ע. צל הכסף ח"א סי' י"ג דפ"ה ע"א

י"א הגם דאין כופין לחליצה מיהו עושין לו הרחקה דר"ת, וכופין אותו למזונות. ידי דוד ו"הע סי' א' דקצ"ד ע"ג וע' שדי חמד ע' חליצה סי' א' אות ב'

י"ב שם אפי' יודעין שנתן עיניו בממון. יבמה שנפלה לפני ג' אחין נשואין והגדול רוצה ליבם ואשתו ג"ך נתנה לו רשות אך אחיו הנשארים מעכבים בידו באמרם דמפסידים חלקם מהירושה ומה גם שהוא נשוי טענתם מהבל ימעט. בני בנימן סי' ח' והסכים עמו שם ה' חנ"א בסי' ט' וכתב שעשו מעשה ליבם יעו"ש

י"ג שם בהגה אם אומר שאינו רוצה לא ליבם ולא לחלץ כופין אותו. ע' כנה"ג לעיל סי' קס"א הגה"ט סק"ו ומ"ש אני הדל לעיל סי' ק"ס

י"ד אם שניהם מסכימים שלא לחלץ ושלא לייבם אם מניחים אותם כן או משתדלים עמהם שיעשו חליצה או יבום. ע' זכרינו לחיים ח"ב דס"ד אות ה'. דברי חכמים סי' קי"ט. שדי חמד ע' חליצה סי' א' אות א'

ט"ו שם שלא ישלישו הממון ביד וכו' אפי' נשבע בשעת נישואין לפוטרה בחליצה בלי תביעת ממון כל שנתנו לו אינם יכולין לחזר ולקחת אותם. אהל יצחק סי' י"ב. וע' הון רב סי' י"א שד"ח שם אות ב' ס"ב

ט"ז ש"ע יבמה שנדרה הנאה וכו'. ע' ב"ש סק"ד ועמ"ש אני הדל לקמן כי' קע"ה. וע' צל הכסף ח"א רסי' י"ג פלפלא ואריך בדברי רש"י והתו"ס ויתר אחרונים בזה

טוב בנודרת הנאה אם בא עליה אם קנאה, נסתפק בזה ה' הון יוסף בסו"סי ל"ב וה' מוהר"א הכהן שם בסי' ל"ג העלה דלא קנויה הגם דקנוייה ועומדת לו: מן השמים י"ש

ח"י ס"ג בהגה ודינה כמורדת, ע' פ"ת סק"ז וע' בני אברהם סי' ל"ה חילוקי דינים בזה

י"ט ס"ד בהגה אם לא שפירשו בהדייא לחלץ לה בחינם ע' פ''ת סק"י שהביא מתשו' הג' חת"ס בנשבע לחלץ ועתה אינו רוצה וחילק ידע בנשבע בשעת הנישואין לנשבע לאחר מיתת אחיו יע''וש וע' שערי רחמים ח"ב א"הע סי' ט"ל כמה התמרמר בחילוק זה וחלק עליו בכח יעו"ש

סי קס"ו

א ס"א ש"ע היבמה הולכת אחר היבם, מסתמייות דברי הפוסקים נראה דבין ליבום בין לחליצה וע' שדי חמד מע' חליצה סי' א' או''יב.