אבני האפוד חלק א רסג

יוציא היינו בגט ומיהו ה"ד בארוסה אבל בנשואה לכ"ע אינה צריכה גט דהוייא עליה איסור ערוה ובעיקר הדין לא מצאנו מחלוקת ואף גם זאת עינינו הרואות בדברי ה' המאירי דעד שלא ילדה דעתו כדעת הרמב"ם דאין כופין אותו להוציא אלא מפרישין אותו עד שתלד ונדע אם הוא בן קיימא

האמנם מצאתי בתשו' הגאונים שבס' שערי צדק ש"א סי' ל"א כתוב בשם רב הילאי גאון ז"ל וז"ל אם קודם שיחלץ לה יבמה לקחה לו לאשה ומתוך ד' או זה' חדשים הכירה שהיא מעוברת חייבין ב"ד לעמד על יבמה וכופין אותו ליתן לה גט ומוציאין אותה ממנו בע"ס ואותה האשה מותרת היא שתנשא לכהן אחר לידתה וכו' עי"ד, ובודאי דהכא עסקינן בשילדה ולד ש"ק ובעבור זה אף שנתנה לה גט לא פסלה מהכהונה דכיון דהיתה עליה איסור ערוה א"ץ לא גט ולא חליצה והגט כמאן דליתיה אך י"ל מ"ש וכופין ליתן לה גט במאי קמיירי אי בעודה עדיין מעוברת מדוע נכופה על הגט ונוציא אותה ממנו בע"כ הא איפשר שתפיל והיא אשתו, ומה גם אם הוא כהן ותפיל לא יוכל עוד לשוב לקחתה ולמה לא יהיה די בהפרשה לבד וכדברי הרמב"ם וסיעת מרחמוהי ואם לאחר שילדה או הוכר עוברה שהוא בר קיימא הלא א"ץ גט, ודוחק לאוקומי דהרב מיירי בארוסה וכדבדי הרב המאירי ז"ל דלשון השאלה אינו מורה כן וצ"ע

ד' ס"ה ש"ע כל יבמה שהיא ס' דדבריהם וכו' ומת בתוך ל"י וכו', ע' פ"ת סק"ב מ"ש משם רבני אשכנז וע' לה' ברכות מים דקמ"ב מ"ש בזה

סי' קס"ה

א ס"ה ש"ע מצות יבום קודמת למצות חליצה, כן הסכימו רוב הפוסקים. ע' כנ"הג הג"הט סק"ג, יד"א סק"ב וה' ראש משביר בתשו' כי באה בס' אשדת הפסגה חא"הע סי' י"ד אסף וקבץ ס' הפוס' ראשונים ואחרונים והעלה דרובא דרבוואתא דסל"ה ע"ש ובס' צל הכסף ח"א סי' י"ב דס"ה ע"ב. גם מוהרח"פ ז"ל בס' רוח חיים סי' זה עלה בקיבץ ופנה לסובב על כל א' מהפוס' מה סברתו בזה ונפק דק ואשכח דרבו מהרבה הפוס' הסוברים דמי"ק י"ש

ב אם היבם נשוי אשה לכ"ע מח"ק הריב"ש בסי' ש"ב ה"ד מרן בב"י וסמוך ונראה כתב משמו דכתב בסי' א' ביבם שתובע ליבם והיא תובעת לחלץ דדנין אותם בדין מורדת אלא שיש לב"ד לעיין בדבר הרבה אם זה הב' נשוי אשה אחרת אם אפשר לו לפרנס שתיהן לפי כבודו וכבודה ע"כ דמבואר דאף בנשוי כל שאיפשר למיקם בסיפוקייהו באנו לס' הראשונים דסברי דמי"ק גם בזה ואילו בסי' ש"ב לא חילק בזה אלא סתמא קאמר דבנשוי לכ''ע מח"ק וכבר עמדו בזה, ה' מוה"רא אליגרי בתשו' הובאה בס' מגיד מראשית דכ"ח ומוהר''חא שם בדל"ו רמזם היד"א בהגה"בי סק"ה. ומו''הר בס' צל הכסף ח"א סי' י"ג דפ"ב יישב כלאחר יד דהריב"ש תרתי בעי לשיהיה מח"ק לכ"ע שיהיה נשוי ושא"א למיקם בסיפוקייהו אבל אם אפשר למיקם בסיפוקייהו אף שהוא נשוי סברי מרנן רוב הראשונים דמי"ק ועפ"ז יישב דלא ליתי תשו' הריב"ש היפך דברי הרמב"ם בתשו' כ"י הובאה במילואה בס' לב שמח די"ב דבנשוי אשה קאמר דיבום בע"כ הוא לקיים המצוה דמי"ק ומר הוא דקאמר דהרמב"ם מיירי היכא דאיפשר ליה למקם אספוקייהו וע"ש שהאריך בזה ועמד על מה שנראה מדבריו שבסי' תק"ט להיפך ואמר מר דסמי חדא מקמי תרתי יעו"ש גם הר"הג מוה"רי אלישר ז"ל בתשו' כי באה בס' בני בנימן סי' כ"א יישב כן תשו' הרי"בש

ג מה שאמרו דמח"ק למצות יבום אינו מן התורה ולכל היותר אינה אלא מדבריהן. הרד"בז בחדשות סי' נ"ו וסי' ש"ט והגם דבסי' תרנ"ה שינה את טעמו וס"ל דהא דמי"ק הוי מ"הת אינו אלא היכא דודאי מי"ק אבל היכא דמח"ק כגון בשאינו יכול לפרנס את שתיהן דשם אמרו דמח"ק לא נמצא ולא ימצא מי שיאמר דהוי מן התורה ה' צל הכסף בח"א סי' י"ד ד"קי

ד היכא דאיפשר למיקם בסיפוקייהו דאמרי' דחפי' בנשו' מי"ק לס' הריב"ש ה"ד בשיזון כל אחד בבית לבדה אבל אם יזון שניהם במקום אחד אין לך מכניס קטטה גדול מזה ואז מח"ק. המ"ץ בח"ב סי' ע' דקס"א, ומו"הר שם דפ"ג אסברה ניהלן חילוק זה והעלה כן לענין הלכה דבעינן מדור מיוחד ושיהיו המועת במקום בטוח שיתמיד לו ריוח כשיעור המספיק בעסקא או באומנות או שיש לו עושר גדול יעו"ש

ה ע"כ ל"ק הריב"ש דביבם נשוי מח"ק לכ"ע אלא דוקא כשהיבמה אינה חפצה ביבום אבל אם שניהם רוצים ביבום גם הוא יודה דאין מטעין ואין משיאין עצה מוה"רא אליגרי בתשו' מגיד מראשית דכ"ח ע"ג ומוהר"חא שם בדל''ז ע"א הסכים על ידו ואחריהם נגרר ה' ראש משביר בתשו' אשדת הפסגה סי' י"ד ועפ"ז הנה נא תירוץ מרווח דלא תקשי מתשו' הרמ"בם הנ"זל אך אעיקרא כברה זו דסברי מרנן דברוצה להתיבם אף שאינו יכול לפרנס את שתיהן גם הריב"ש יודה דמי"ק אחר נשיקות הרצפה לא שמיע לי ומלבד דהסברא מנגדת דאכתי הקטטה במקומה קאי מחמת אשת היבם אף גם זאת לשון הש"ס והפוס' אין מורין כן, מוזהר בס' צל הכסף שם דפ"ג עג"ד ומבואר מדבריו דאם אשת היבם ג"ך מתפייסת בכך לית לן בה ע' רוח חיים בסי' זה

ו אף לדברי הריבש דבנשוי אשה לכ"ע מח"ק היינו להשיאו עצה אבל לא כייפינן ליה דמ"מ יבום מצוה היא ב"ש