אבני האפוד חלק א רסב

משם הב''יע דחוזרין לסדר החליצה על ידי הגדול וע' שד"ח שם אות ח' מה שפלפל בזה

סי' קס"ב

א ס"ב ש"ע החולץ ליבמתו נאסרה החלוצה וכו' בעשה. ע' ב"ש סק"ב מה שתמה על הטוש"ע וע' בלבוש וע' לה' כפי אהרן ח"א א"הע ישוב נכון על דברי הטור ע"ע

ב מדברי תשובת ר' סעדייא גאון ז"ל כי באה בס' שערי צדק ת' הגאונים ש"א סי' י"ב מבואר דאפי' אם היבמה קטנה נאסרה עליו היא וקרובותיה לך נא ראה

ג ס"ג בהגה ואפי' לא חלץ לה אלא מספק וכו'. ע' כנ"הג הגה"ט סק"ד פ"ת סק"ב. בני אברהם א"הע סי' א' דיו"ד. סי' קס"ג

א ש"ע ס"א המיבם זוכה בנכסי המת וכו'. יבם שייבם את יבמתו שהיתה זקוקה לאח שיש לו בנים ומת. ונטל נכסי היבם ואח"ז עמדו יורשי אחיו ואמרו כי אין ללוי זכות בנכסי המת מאחר שלא היה יכול ליבם כפי סברת ריא"ז דינא הוי דאם היורשים מוחזקים בנכסי המת יתחלקו ביניהם כאילו אין כאן יבם ויטול היבם חלקו עמהם ואם הנכסים ביד שליש וכ"ש אם הם ביד היבם. כ"כ זכה היבם שבעת קני מנורה בתשו' כי באה בש' בני אברהם א"הע סי' א' עי"ש מד"א עד די"ד

ב שם ש''ע ודוקא במוחזק אבל לא בראוי כגון שמת אביהם ואח"ך מת אחיו קודם שחלקו. זהו דעת הרמב"ם וה"ג אבל רשיי ור"י חולקים וסוברים דאפי' שמת אחיהם קודם שמת אביהם מקרי מוחזק וכו'. כנה"ג הג"הט סק"ג וע' בני אברהם א"הע סי' צ' שאסף איש טהור סב' הפוס' מערכה לקראת מערכה והעלה דיכול המוחזק לומר קי"ל אפי' יורש נגד יורש. ואם אין שום א' מוחזק והנכסים ביד שליש סדר החלוקה תהיה באופן זה שאם הניח אביהם אלף ות"ק גרושים יטול היבם תש"ן שהוא הנוגע לו בירושה ודאית והת"ק יטול אחיו והר"ן הנשארים יחלוקו בשוה ואם היבם תפוס בחלק מהנכסים אותה התפיסה אינה נכנסת לחשבון וזוכה במה שבידו מטעם קי"ל וחוזר ונוטל חלקו ממה שביד השליח יעו"ש מלתא בטעמא. ובדין זה גם בדברי מור"ם בהגה ע' מה שפלפל בזה הרב החרי"פ ז"ל בס' שערי רחמים ח"ב א"הע סי' ל"ח פלפלא ואר"יך ושם נאמר איזה מקרי ראוי ואיזה מקרי מוחזק יש"ב

סי' קס"ד

א ס"א ש"ע היבמה לא תחלץ ולא תתיבם עד שיהיו ץ' יום וכו', מעשה היה בסופיאה בש' התקכ"ט ביבם שקדש את יבמתו תוך ימי הבחנה וב"ד של סופיאה העלימו עיניהם ממנו. והרב כמוהר"ר בן יעקב מהדר אזכותייהו דיבם שאני ובמשנה לא אמרו אלא שלא תתייבם אבל לא לענין מאמר ואדרבא אין להחמיר שלא יעשה בה היבם מאמר תוך ג"ח. והקריב את משפטו לפני ה' מוהר"ח מוצירי ז"ל וכמו שאתה תראה בס' באמ"ח ח"א א''הע סי' א' והרב ז"ל צווח ככרוכייא והכריח מפ"ס ומפ''ס דלא שנא יבם ל"ש שאר אינשי דעלמא אסורין לקדש תוך צ' יום למיתת הבעל ואם קדש צריך לברוח ומלמדין אותו לברוח והסכימו עמו ב' המאורות רבני שאלוניקי יע"א הרב אלעזר נאחמיאס ז"ל (בע"ס הון רב) והר"ב גאטינייו (בע"ס תרומת כסף) יעו"ש גם ה' ראש משביר בח"א חא"הע סי' מ"ח נשאל בדבר הזה מפי כבוד ה' רב"י הנ"ל וגם הוא העלה לאסר ואדרבא נסתפק אי מנדין אותו על שקדש תוך ג"ח אלא דמדבריו שם נראה דהעלה להלכה דלא משמתינן לה משום דסבר מצוה קעביד עי"ד

ב שם ש"ע אם מת היבם תוך ץ' יום או אחריהם וכו' י"א שצריכה להמתין וכו' נקטיה בלשון י"א דכ"כ הטור להדייא דאילו מדברי ר"ת והרא"ש ליכא למילף אלא לאם מת אחר ג"ח אבל לא כשמת בתוך ג"ח. מיהו לעיל בסי' י"ג נקטיה בסתם. מקור ישראל סי' ל"ה דנ"ו ע"ד

ג ס"ב ש"ע ואם נתקיים הולד ל"י אחר שנולד ה"ז ולד של קיימא ואינה צריכה המנו גט מפני שהיא ערוה עליו. הם דברי הרמ"בם שנגררו אחריו הטור ומרן בש"ע, וברור כי לפי דבריהם מ"ש במשנה ר"פ החולץ הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא יוציא. היינו שכופין אותו להוציא ואין פירושו יוציא בגט דכיון דכבר ילדה ונתברר שהיא עליו ערוה אין מקום לגט, אבל ראיתי להנמ"קי גבי מ"ש הרי"ף אין הולד ש"ק יקיים שפירש יוציאה בגט והוא תימא דכיון דנתברר שהיא ערוה לו מא' שיאטיה דגט הכא. ומצאתי להרב המאירי שכתב וז"ל ויוציא פירושו בגט ומ"מ עד שלא ילדה לא יוציא הואיל ולא ידע בעיבורה אלא יפרוש וכו' ושמא תאמר וכשילדה ולד של קיימא מיהא מה ענין לגט בכאן והרי חייבי כרת הוא ואין בה מקום לתפיסת קידושין פירשוה הגאונים ז"ל כשיבמה זו יבמה מן האירוסין כל שלא נשאת לאח המת לא נתארסה לו וכגון שבעל קודם שקדש שהיא ביאה של זנות ואח"ך קדש ומת קודם שיכנס ונתיבמה ונמצאת מעוברת ומתוך כך אם ילדה ולד ש"ק יוציא בגט שמא יאמרו קמא תנאה הו"ל בקידושי ולא אתקיים ושני שפיר קנסיב ואם יוציאנה בלא גט יאמרו א"א יוצאה בלא גט אבל אם היתה יבמה מן הנישואין כל שילדה ולד של קיימא אינה צריכה גט וכו' יעו"ש. הנה לך שיטה חדשה בסוגיית הש"ס דמאי דקאמר