אבני האפוד חלק א רסא

אה"ע סי' קס"א

א ס"ב ש"ע היו בהן פסולות לכהונה אם בא לחלץ אינו חולץ אלא לפסול. ע' כנ"הג הגב"י סק"א דכתב דעצה טובה קמ"ל אבל אין כופין אותו ובצדק התלונן עליו ה' שדי חמד ע' חליצה סי' א' אות כ"ו דאיך כתב היפך הרמ"ה שהובא בב"י על בלי הגיד דבריו. וע' לה' המאירי בחידושיו דגם הוא כתב דכופין

ב ס"ד בהגה או שא"א לו לחלץ או ליבם כגון שהיה נשוי אחותה. ה"ה אם הגדול אין לו גבורת אנשים דיחלץ הקטן כיון דאין הגדול ראוי ליבום וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ופגענו בדין חליצה פסולה דצריכה לחזר ע"כ האחין בני אברהם סי' מ"ח

ג ס"ה ש"ע או שהיה אחיו הגדול ממנו במד"הי. אי מד"הי הוי דוקא או נימא דה"ה עיר הקרובה כל שאינו לפנינו מד"הי מקרי ע' כנה"ג הגה"ט סק"ח דבמחלו' הוא שנוי. יד"א סק"ה פ"ת סק"ב וע' ראש משביר ח"א א"הע סי' ן' במעשה שבא היבם מעיר שירון לשלוניקי ואחיו הגדול ממנו לא בא דעמד בזה ואסף איש טהור רובא דפוס' דס"ל דשיהוי מצוה לא משהינן אפי' בעיר הקרובה והסכים כן להלכה, וע' ידי דור א"הע ס''א דקצ"ד שדי חמד מע' חליצה סי' א' או"ט ושוב מצאתי בכ"י להרב שמעון פסח ז"ל כי בש' התרל"ט עשו מעשה כן בשלוניקו שהאח הגדול היה עומד באינישיאיר ואחיו הקטן היה עומד בשלוניקי ולא עכבו החליצה וכתב שם גדולה מזאת משם ה' צרור הכסף בא"הע סי' י"א דעשו מעשה רבני מתא בנדון שהאח היושב במקום החליצה הוא סומא מב' עיניו ויש לו אח קטן או אח גדול בער אחרת שאין להמתין עד שיבא האח הגדול או עד שיגדיל הקטן יעו"ש

ד ס"ו ש"ע לא רצה הגדול לייבם אלא לחלץ וכו' ביאת קטן עדיפא ע' בני אברהם סי' כ"ה. וכתב הרב"י דהאי קטן לאו קטן ממש קאמר והדבר פשוט דהיינו שהוא צעיר מאחיו אבל הביא ב' שערות והוא בן י"ג שנים ויום אחד דחל"כ לאו בר חליצה ויבום הוא ע"ע והן הנה דברי רש"י בגמרא דל"ט וכ"כ הנמק"י וראה זה חדש שמצאתי להרב המאירי בחידו' על הש"ס שכתב וז"ל זו שנחלקו בגמרא בביאת קטן וחליצת גדול פירושו אף בקטן ממש ובלבד שיהיה בן ט' שהוא ראוי לקנות וכו' ולא כדברי גדול הרבנים שפירשו בביאת קטן דוקא בבן י"ג ויום א' אלא כדפרישנא ע"כ וחפשתי ברמב"ם ז"ל ולא מצאתי דין זה דביאת קטן עדיפא ולא ידעתי למה השמיטו

ה שם אבל אם אין שניהם רוצים ליבם אלא לחלץ חליצת גדול עדיפא. היכא דהגדול אינו חפץ לא ליבם ולא לחלץ וצריך למכפייה והצעיר ממנו חולץ מרצונו בכי הא חליצת קטן מרצונו עדיפא כ"כ הב"י בשם רי"ו שכ"כ. בשם הרמ"ה והביאו הב"ש בסק"ז. וכ"כ מוהראנ"ח בח"ב סי' ל"ב ורמזו הכנ"הג בהגה"ט סק"ג וכ"כ המאירי בחידושיו וז"ל זו שנחלקו בחליצת קטן וחליצת גדול אי שוו להדדי וכו' לא הובררה מתוך כך מחזירין אחר הגדול גמור או אחר הגדול שבאחים שבכאן אם חולץ מוטב ואם לאו כל שיש קטן ממנו שרוצה לחלץ אין כופין לגדול ע"כ ודבר זה הסברא מחייבתו וכ"ן מפשטייות לשון השס' דקאמר דכוותה אצל האחין לא רצה לא לחלץ ולא לייבם אמאי חוזרים אצל הגדול למכפייה לכפייה לדדהו כיון דמצוה בגדול לדידיה כייפינן מבואר דלא כייפינן לגדול רק כשהקטנים ממנו לא רצו לא זה ולא זה ומוהראנ"ח ז"ל הלך בדרך אחר להכריע דינו מהש"ס יעו"ש

אך לא אכחד דמדברי התוס' בסוגיין אין נראה כן שכתבו בד"ה גבי אחין וז"ל לא רצה לא לייבם ולא לחלץ אמאי חוזרין וכו' אפי' לא רצה לייבם אלא לחלץ הוה מצי למפרך ע"כ ופירוש דבריהם נלע"ד כן דכפי מאי דקמן הש"ס מכריע דלא רצה דרישא היינו שלא רצה ליבם לבד ממאי דקתני באחין לא רצו והיינו ניבם לבד דאי לא רצו דקתני היינו אפי' לחלץ ממאי חוזרים אצל הגדול לכפותו לכפייה לדדהו והתוס' חידשו לנו דאיכא למפרך גם באופן אחר אפי' נוקים דלא רצו דסיפא היינו ביבום דהש"ס מכריע ממאי דקתני סיפא נא רצו חוזרין אצל הגדול והכונה דלא רצו היינו לייבם דוקא אבל רוצין בחליצה ועכ"ז חוזרין אצל הגדול ובשלמא אם לא רצה דרישא היינו שלא רצה לייבם אבל רצה לחלץ אתי שפיר דכשלא רצו שאר האחים לייבם חוזרין על הגדול שיחלוץ אבל אי לא רצו דרישא היינו, נא לייבם ולא לחלץ אפי' תימא דלא רצה דסיפא היינו לייבם אבל לחלץ רוצין אמאי חוזרין אצל הגדול לכפותו הלא טב לנו חליצת הקטן מרצונו מחליצת הגדול שלא ברצונו, ובלכתך בדרך הזה לא היו מקשין בש"ס לכפייה לדדהו דהא אינהו לא בעו כפייה ומתרצי בש"ס דהא קמ"ל דכיון דמצוה עליה דידיה רמייא לדידיה כייפינן אף דקטן חולץ מרצונו ואכתי לא רצה דרישא היינו לא לחלץ ולא לייבם כן נראה כונת התוס' ברורה ולא יכולתי להבין בדבריהם כונה אחרת

ואם כנים אנחנו בזה דהא נפקת דאף אם הקטן ברצון והגדול בכפייה הגדול קודם דהכי פשיטא לה להש"ס. ומיהו כיון דלא באו דבריהם אלא מחמת פלפול והראשונים פסקו להלכה דבכגו"ד חליצת קטן עדיפא כן ראוי לעשות

ו אם הגדול נשוי והקטן פנוי מצוה בקטן. ביש בשם הריטב"א. שדי חמד מע' חליצה סי' א' אות יוד

ז התחיל הקטן לחלץ וביני ביני בא הגדול. ע' פ"ת סק"ג