אבני האפוד חלק א רס

ז שם ש"ע עמד בדין וכו' ונתרצה לייבם וכו' חייב במזונותיה. אם היבם אינו מחליט מאמרו רק אומר המתינו לי ימים או עשור ואח"ך איבם או אחלץ ראוי לתקן לה מזונות. מוהראנ"ח ח"א סי' ע"ח ומדבריו נראה ברור דאם היבם נתן כתף סוררת שלא לכנס ולא לחלץ ראוי לב"ד לפסק לה מזונות אדמ"ק ח"א סי' נ"א. כ"כ היד"א הגה"ט סק"ד. ומדברי הב"ש בסק"ד מתבאר להיפך ומן התימא על היד"א שלא הזכירו. ועיני ראתה לה' בני אברהם בסי' ל"ה דהגם דעינו ראה דברי הב"ש פסק להיפך דחייב במזונות דמ"ל ברח ומ"ל לא ברח כל שהוא מעגנה ושכ"כ הרדב"ז בח"א סי' ס"ו. וע' ידי דוד א"הע סי' א' דקצ"ב מה שפלפל ע"ד ה' אדמ"ק וע"ד מוהראנ"ח שסותר את עצמו מסי ע"ח לסי' ע"ג ושוב העלה מדברי מוהראנ"ח עצמו (הביאם הכנה"ג לקמן סי' קס"ה סק"ה) דאם הוא טוען שרוצה לפרנס את עצמו נטרינן ליה עד יב"ח ואינו חייב במזונות למאי דביני ביני ולאחר יב"ח אם תבא היא בטענה דבעינא חוטרא לידה כייפינן ליה לחלץ ואם היא אינה רוצה שיכופו אותו יתן לה מזונות יעו"ש

ח ס"ג מורם בהגה י"א הא דאינה ניזונית משל יבם קטן היינו מנכסיו וכו' אבל וכו' והיא רוצה לקיים הקרן עד שיגדל וכו' נותנין המעות לידה. ע' כנה"ג הג"הט סקס"ו שהביא משם ה' המב"יט ח"א סי' קל"ג דנצ"ב אפי' תפסום היורשים מחזירין לה לאכל מפירותיהם ושמוהר"א מוטאל חולק וע' יד"א סק"ה וע' משכנות הרועים מע' המ' אות רמ"ט מה שפלפל בתשו' המבי"ט. וע"ע שו"ת מירא דכייא סו"סי כ"ג וסו"סי כו" שערי רחמים א''הע סי' ז"ך חקקי לב ח"מ סי' ס"ג. ישמח לב ח"ב ה' חליצה סי' י"ב

ט כשם שאינה ניזונית כך אינה יכולה לגבות כתובתה מיהו אם ידוע שכשיגדיל הקטן לא ייבמה גובה כתובתה מעתה כנ"הג סק"ט משם המבי"ט ח"א סי' קל"ג ואתה תחזה בדברי הרב בשרשן דמסתמיך ואזיל אסברת ר' ישעיה שהובא בהגהות הרי"ף דכל שנפסלה על היבם באיזה אופן שיהיה אע"פ שצריכה עדיין חליצה הואיל ואינה ראויה לה גובה כתובתה מנכסי בעלה וממנה הוליד הרב לכשהיא גדולה והיבם קטן דדינא הוי דמשיאין לו עצה ההוגנת לו שיחלץ דה"ה נמי שגובה כתובתה מעתה עי"ש וה' משכ"הר שם תמה הרבה על ה' המבי"ט דמלבד דסברת ר' ישעיה היא היפך ס' הרמב"ם והראב"ד בפ"ו מה' נחלות דין ג' דמבואר משם דגביית כתובה תלייא בנישואין ורמז דברי הב"י בסי' טו"ב ובש"ע שם סל"ה וירד לחלק ביניהם י"ש ובס' שערי רחמים שם דהביא דמוהרש"ג חולק על המבי"ט גם בזה

י ס''ז ש"ע מתה כשהיא שומרת יבם וכו', מחלוקת הפוס' בזה הובא בטור ובב"י וע' כנה"ג סק טו"ב דהצד שהוא מוחזק יכול לומר קי"ל בין בנ"מ שנפלו לה בעודה תחת בעלה ובין בנצ"ב וע' יד"א סק"ט, ירים משה בזכרונו' מע' היוד או"ב וכבר עמדו ע"ז שני שרי צבאות ישראל מרבני האחרו' מוהרח"פ בס' סמיכה לחיים סי' ט' ומוה"ר מוהרא"ג ז"ל בס' צל הכסף ח"א סי' י"ב (ותימה על הירי"ם שלא רימזם) ובררו הענין כשמלה ומוהרח"פ שם הביא לנו סברא ג' מרס"ג ור"ן גאון ומוה"רי אבן מיגאש דבנצ"ב הקיימים כולן ליורשי האשה. ולכן העלה לענין הלכה דאם יורשי הבעל תפוסים זוכים בכל אפי' אם נצ"ב בעין ואם יורשי האשה תפוסים ונכסי נדונייתה קיימים זוכים בכל רק התוספת חייבין להחזיר ואם אין נצ"ב קיימים והן תפוסים נוטלים ג' רבעים ורביע יורשי הבעל ואם יהיה האופן שנכסי הנדונייא מקצתן קיימים ומקצתן כלו או נאבדו ד"מ שהנדונייא היתה סך אלף גרוש ונשאר בעין סך ת"ק גרוש והם תפוסים מסך אלף גרוש אזי יטלו יורשי האשה תחילה ת"ק גרוש' מתורת קי"ל כרס"ג ומהת"ק הנשארים יטלו יורשי האשה ר"ן גרוש בתורת השבון והר"ן הנשארים יחלקו ביניהם ואם הנכסים ביד שליש אם אין נצ"ב קיימים יטלו יורשי האשה ס"ב וחצי למאה מהנדונייא ויורשי הבעל ל"ז וחצי למאה ואם נצ"ב קיימים יטלו יורשי האשה ע"ה לק' ויורשי הבעל כ"ה ל"ק ובנ"מ יחלוקו שב"ש. יעו' ב"ס צל הכסף שם הדברים מבוארים באר היטב אחר שעמד ע"ד הפוס' המדברים בזה וע"ע בסמוך דכל זה אינו אלא כשהסכימו שניהם לייבום

י"א שם בהגה וכ"ז במקום ובזמן שאין כופין לחלץ אבל במקום ובזמן שכופין לחלץ וכו' אם מתה אינו יורשה. ע' כנ"הג הגה"ט ס"ק כ"ה מ"ש היכא דהיבמה מורדת יד"א סק"ה וח"י וסקי"ט במקום דנוהגים להתנות שאם יפול לפני היבם שמחוייב לחלץ. ומוה"ר בס' צי"הכ שם עמד בכל זה באורך וזו הלכה העלה דשומרת יבם שמתה אף שהיבם פנוי שרוי בלא אשה וגם אינו מושבע לחלץ בין שהיו מוסכמים לחליצה בין שהיבמה היתה רוצה ביבום והיבם רוצה בחליצה או להיפך ובין שעמדו בשתיקה ולא גילו דעתם לא היבם ולא היבמה אם יורשי היבמה מוחזקים זוכים בכל ובקמ"ור ובתוס' (והחילוקים הנאמרים לעיל באות הקודמת היינו בשהסכימו שניהם לייבום) ואם היבם מוחזק אף אם הוא נשוי ומושבע שלא לישא אשה אחרת וגם מושבע לחלץ מצי למימר קי"ל דאין הירושה נפקעת אלא בחליצה גמורה ויורשי האשה יוצאים בידים ריקנייות יעוש"ב

י"ב שה בהגה י"א שהיבם הוא יורש וכו'. ע' כנ"הג הגה"ט ס"ק כ"ו יד"א ס"ק כ"א בני אברהם סי' נ"ט

י"ג בענין מחצית ההשבון אם חייב היבם עמש"ל בסי' קי"' אות כ"ד.