אבני האפוד חלק א כו

ונכרתו ב' ביציו ע"י חולי אבל אם נשארה לו חדא מנייהו קיימת ושלמה ובפרט אם הנשארת שלמה היא הימנית בזה לא גילה לנו מרן דעתו לאסר ואדרבא מדסתם וכתב בלשון רבים למדנו דבנכרת אחת מהן על ידי חולי דיש להקל להכשירו ועפ"ז אם ניטל ביצה א' ע"י חולי איכא ה' ספקי להתיר ה' פני יצחק שם. וז"ל ה' פחד יצחק אות ס' הנד"מ בד"קפ ע"ב ואני המחבר בהיותי בפדוואה וכו' ראיתי את פ' שה"ל חולי בביצה אחת ולא היה ראוי לביאה ולא להוליד והרופאים חתכו ממנו הביצה ההיא ונשארה לו ביצה אחת לבד והוליד בנים אח"ך א"ד

י היכא דעבר ונשא כשנסתרס ע"י חולי אי כופין אותו להוציא במחלוקת הוא שנוי. עי' כנ"הג הגה"ט ס"קו והסכמת האחרונים דכיון דרבו המכשירין יש להכשיר לכתחילה וכ"ש שאין לכוף להוציא וע' פ"ת סק"ז בי אברהם א"הע סי' י"ב. ה' מוה"רי"א בתשו' בני בנימן סי' ל"א מוה"ראא בתשו' שם סי' ל"ב

י"א ס"יא ש"ע המסרס את הנקבה פטור וכו'. אע"ג דפטור לענין איסור לבא בקהל פשיטא דשניהם שוים והבא עליה לשם אישות לוקה וכן היא שהביאה עליה וכו' ה' ברכ"י אות ט"ו משם הרד"ע בכ"י. וע' לה' עבודת השם בחא"הע סי' ב' שעמד בזה וכתב שכ"כ הריטב"א בחידו' ליבמות בפ' יש מותרות אך פשיפש ול"ו מצא בס' החינוך סדר תצא במצוה דלא יבא פ"ד סי' תקע"ה שכתב להדייא וז"ל ונוהג איסור זה בכ"מ ובכ"ז בזכרים ועובר ע"ז והוא פ"ד וכו' ואחר שפלפל בחכמה ע"ד העלה דאין בנו כח לדחות דברי ה' החינוך מהלכה יעו"ש

י"ב סי"ב ש"ע המשקה כוס ש"ע וכו'. אדם ששתה כ"ע ונכתרם אי מותר לבא בקהל נחלקו הפוס' ע' יד"א מ"ק הג"הט סס"קא בר"כי אות ז' פתחי תשובה ס"קט מעט מים למוה"רא הכהן סי' צ"א. עבודת השם א"הע סי' בי

י"ג שם ואשה מותרת לשתת כ"ע. אפי' יושבת תחת בעלה ומותר לקיימה היכא דכבר קיים מצות פ"ור וכמ"ש בפ"וכ שפסקו הרבנים כן הלכה למעשה ובפרט שיש ס"ס. ה' עבודת השם שם וע' פ"ת ס"קיו

י"ד ס"יד ש"ע ואפי' לבנו הגדול מותר למכרה אי בעינן גדול וקטן ממש או כל שסמוך על שלחנו והוא קטן וכדאמרינן בשאר דוכתי ע' חיים ושלום ח"ב ס"י צ"ג דבמחלוקת הוא שנוי בין הראשונים

ט"ו סי"ד מו"רם בהגה כל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים לית ביה משום איסור צער ב"ח וה"ה דלית ביה משום בל תשחית ח"קל מ"ש חייוד ס"י י"א

סימן ו

א ס"א ש"ע כהן מ"הת אסור בגרושה. ע' תשו' הרד"בז ח"ב סי' תש"א שכתב דאשה גרושה אסורה להנשא לכהן דהיא ג"ך עוברת באיסור זה ונסתייע מההיא דהרמ"בם פי"ז מה' א"ב דכ"מ שהוא לוקה היא לוקה והשיגו בס' עבודת השם סי' ג' דמ"ה ע"ד דלא זכר שר סוגייא דפ' יש מותרות דכ"א דיליף לה מלא יקחו דכתיב תרי זמני ושל כת הקודמין היא זו וכבר קדמו הבר"כי בסי' זה והובא בפ"ת סק"א ומן התימא על רב שכמותו חופש כל חדרי שלא ראהו

ב אפילו איכא ס"ס בגרושה אסו' לכהונה וכדמשמע מלשון המרדכי דפ' החולץ. מוהר"ד איסטרוסא בתשו' הבאות בס' ירך אברהם א"הע סי' א' דנ"ח וע"מש אני הדל לעיל סי' ד' סיו"ד אות ד' וע' הרד"בז בס' דברי יוד סי' ל"א שהתיר לכהונה בס"ס. ורמזתיהו לקמן בסי' ז'

ג שם אם עבר ונשא ספק חלוצה א"ץ להוציא ראיתי לאחד מחכמי דורינו הח"השו כה"ר חיים שמואל גאטינייו המ' בכור ז"ל בקונט כת"י שכתב וז"ל רעיוני על משכבי סליקו ביבם שבעודו מנעל החליצה ברגלו אחזתו בולמוס להיבם ונפל ומת באופן שלא נעשית החליצה כפי דינה ש"ת ועתה בא כהן ורוצה לקחתה אי מותרת לו או אסורה והשיב דהדבר ידוע שהחלוצה דאסורה לכהן הוא מדרבנן וכהן שנשא ס' חלוצה אין מוציאין אותה מתחתיו וכו' את"ד. ודבריו תמוהים דאפי' תימא דהוא ס' חלוצה הא אנן קיימינן לקחתה לכתחי' וכשהוא לכתחי' אסורה לכהן רק אם נשאת לא תצא משום שהוא ספק ומה דמות יערך אלא דאעיקרא בכ"הג נראה דמותרת אף לכתחי' דמהו מקים הספק לשנאסר אותה לכתחי' דהא כל כמה דלא חלץ לא מקרייא חלוצה. ואפי' בגט דק"יל ריח גט פוסל ע"כז בעינן דיהיה נתינת הגט כהוגן מידו לידה רק שנוסח הגט לא היה כדין וכגון שכתוב בו מגורשת ממני ואינך מותרת לכל אדם אבל אם אעיקרא לא הספיק ליתנו לידו גט אין כאן גרושה אין כאן וע' ב"ש סי' קל"ז משם הירוש' דאם כתב לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפ' דאינו גט להתירה לעלמא אינו פוסלה לכהונה וכ"ש היכא דלא נגמרה החליצה דבודאי דאין ריח חליצה פוסל. ומה גם דריח גט אמרו ולא ריח חליצה ולכ"נל ברור דאין כאן איסור ונשארה האלמנה הנז' מותרת לכהן וק"ל

ד שם ואפי' ריח גט פוסל. הרמב"ם פיו"ד מה"ג כתב דפסול מדבריהם וה"המ שם תמה ע"ד דמה"שק משמע דהוי דאורייתא. וע' להגאון מנחת חינוך סי' רס"ח ד"ס ע"ד מה שיישב לזה

ה ס"י ש"ע כהן שנשא א' מהפסולות וכו'. ע' באר המים סי' ז"ן מ"ש בזה וסדר הכפייה כפי דברי הרב שם הוא דבתחי' כופין אותו בשוטים ובמקלות בין ע"י ישראל ובין עי נכרים ואם לא יוכלו לבא בדרך זה אז כופין אותו בנדוי וכו' ע"ש.