אבני האפוד חלק א כה

ואני הצעיר נאלמתי דומיה כי אין לי ראיה ומופת חותך לחלוק על הדב ז"ל דלבי נקפי מאד בדבר הזה דאף הגאון פנים מאירות לא אמרה כי אם לענין הבחנה (הגם כי אין הספר בידי לראות הדברים בשרשן מ"מ כפי מה שהביא דבריו הרב מבואר כן) מש"אכ בענין ממזר. ועוד בה דדיינו לומר כן כשזיכה לה הגט בפירוש אך שנעמיס לומר כן אף היכא דכתב לה תיבת מעכשיו ושנחשבהו כזיכוי מנין לנו אולם מי יבא אחרי המלך לחלוק עליו מסברא

ז"ך עוד תשוב ותראה בענייני ממזר לקמן בחידושינו על סי' י"ג סי"א אות. ולקמן בש"ע סי' טו"ב סנ"ז ונ"ח ובאחרונים שם ולקמן סי' ק"ן ובמה שאכתב אני הדל שם

סימן ה

א ס"א ש"ע פצוע דכא וכרות שפכה אסו' לישא ישראלית בספק פצוע דכא אי אמרינן כמו ספק ממזר דמותר לבא בקהל מטעם דממזר ודאי אמר רחמנא. ע' פ"ת סק"ג שנחלקו בזה רבני אשכנז ועוד לו בס"קז חק"ל מ"ב חא"הע סי' כ"ח וכ"ט. פני יצחק ח"ה א"הע סי' ה' דס"ח

ב שם ואפי' כהן שהוא פ"ך וכו'. ע' כפי אהרן ח"א חא"הע סי' א'

ג אם נשא אשה ואח"ך נעשה פ"ד אם עובר בעשה, נסתפק בזה הח"קל בחא"הע סי' ס' וה' כפי אהרן שם השיבו דממקומו הוא מוכרע מסוגיית הש"ס דיבמות ד''מ שאפי' היתה נשואה לו ונעשה פ"ד עובר בלאו י"ש וע"ע משחא דרבוואתא בסי' זה חיים ושלום ח"ב סי' קי"א. שערי רחמים א"הע סי' ד'

ד ס"ד ש"ע נקבה עטרה עצמה אם כשרואה קרי תצא ש"ז מהנקב פסול. בטור הביא ס' הר"אם דפסול וכשר דאיתא בש"ס לאו אגברא קאי אלא על הבנים והכריע כן ממ"ש בספרי דכר"וש אינו חוזר והטור חלק עליו והרב"י הסכים עמו דברייתא דספרי פליג את"ד וע' ב"ש ססק"ט. והרב מוה"רי אלישר בתשו' כי באה בס' בני בנימן סי' ל"א אחר שפלפל ע"ד הרא"ם הללו ועל תשו' הנו"ב סי' ו' כתב דכל הפוס' ראשונים ואחרונים חלקו על הר"אם וכמעט דסברתו היא יחידאה. והגאון מוה"רא אשכנזי בתשו' שם סי' ל"ב עמד ע"ד וכתב דסברת הר"אם לאו יחידאה היא מאחר דהס"מג ורק"ביה והאגודה והמרדכי ה"ד ולא חלקו עליו הרי הוי מערכה לקראת מערכה ורמז להק"ן והב''נא בא"הע סי' י"ב שכתבו שאם נשא אין לכופו להוציא ע"ע

ה שם ש"ע ואם נסתם הנקב וכו' לדעת כמה פוסקים אין רפואה לכר"וש ואפי' לדידן דק"יל דאם נסתם כשר מ"מ אם הוליד לא תלינן שנתרפא ב"ש סק"ג. וע' פ"ת סק"ג. מיהו אם האב לפנינו וצווח שנתרפא ומעיד שזה בנו ודאי דמכשרינן ע"פ האב. מוה"ריא בתשו' בני בנימן שם וע' להר"הג מוה''רא"א בתשו' שם

שם ש"ע חוזר להכשרו. משמע מכל הפוס' אפי' למעלה מהעטרה ולא כר"יו שכתב בשם הר"מה דדוקא בעטרה מהני סתימה ב"ש סק"ח. וה' מוה"ריא שם אחר שפלפל בדברי הר"מה כתב דהגם דס' הר"מה היא יחידאה ממי יקל ראשו כנגדו באיסור תורה ומיהו גם לדעת הר"מה היינו בניקב בידי אדם אבל לא ביד"ש ולכן העלה להתיר בנ"ד מכח ס"ס וכ"כ מוה"ראא שם

ז ס"ז ש"ע נכרתו הבצים או אחת מהם. ס' ר"ת המתיר בנשארה לו ביצה אחת שלימה ושל ימין דחאוה מהלכה כל הפוס'. אמנם הב"ח כתב דכן דעת ר"י ור' שמשון והרא"בד וע' יד"א מ"ק הגה"בי סק"ב שתמה על הרא"בד גם אני אביא דכ"ד הר"ר המאירי בחידושיו ליבמות דנ"ט ע"ד מן הספר. ובס' פ"ת סק"ז הביא משם גאון מרבני אשכנז שהביא שכ"כ בס' התרומה ושאין לחלק בין ימין לשל שמאל. ומ"מ אנן בדידן דקבלנו הוראותיו של מר נראה ברור דאין להקל כיון דמדן פסק להדייא לאיסורא

והזה הוית למר קשישא ה' מוה''ריץ אבועלפייא נר"ו בס' פני יצחק ח"ה סי' ה' דאחר שכתב בתחי' דבריו דלגבי דידן שקבלנו הוראותיו אין להתיר כתב בד"ס ע"א דכיון דהגאון ר"ב בש"הת העיד בגדלו דסומכין העולם על חידך דכרם דיבנה דכל שאין לו אלא ביצה אחת הרי הוא כסריס חמה וכשר וע"ז אנו סומכין וכו' ומרן ב"י לא הביאו אין לומר בזה קבלנו הוראותיו ואדרבא אמרינן אילו היה רואה דבריו הוה הדר ביה ובכ"הג דר"ב העיד שכן נהגו הגם שמנהג מרן לפסק כג' עמודי ההוראה מ"מ מבואר בהקדמתו דהיכא דנהגו מקודם יחזיקו במנהגם י"ש דזה היה אחד מיסודותיו להתיר בניטל ביצה אחת ע' בסמוך

ח סי''וד ש"ע לר"שי והר"אש לא מקרי בידי שמים וכו' דעת מרן בזה נראה דס"ל להלכה כהר"אש ור"שי מדהביאם באחרונה. אולם ה' פני יצחק שם הביא משם שני צנתרות הזהב רבני זמננו ה' מוה"רא חזן נר"ו והרב מוה"רח מודעי ז"ל בס' מימר חיים שכתבו דמרן לא הכריע בדין זה ובסוף הפסק בדס"ט ע"ב רמז מ"ש מוהר"אה נ"רו בס' תעלומות לב ח"ב י"ש

ט אפי' תימח דמרן נקיט לחומרא כס' הר"אש ודעי' דע"י חולי לא מקרי בידי שמים מ"מ דייק שפיר. בלשונו הטהור וכלכל דבריו במשפט דבס"ז וס"ח כתב בפירוש פעמים שלש או אחת מהן להורות לנו דס"ל דלא כר"ת המכשיר בנטלה אחת ואילו בס' יו"ד כתב או שנולד בהן שחין וכו' או כרתן ולא כתב אפי' אחת מהן כדנקט באידך מוכח להדייא דלא אזיל לחומרא מרן אלא כשנטלו