אבני האפוד חלק א רנח

סי' ק"ם

א ס"א ש"ע יבמה כל ג"ח הראשונים וכו' שומרת יבם שמת יבמה טרם הקיפה לנו הידיעה אם רצונו ליבם או לחלץ באופן שעתה איננה עוד זקוקה ליבום ורוצה להשאר בכבוד בעלה הראשון ותובעת מזונות. מי אמרינן כיון דנפלה לפני יבם פקע חייובא דמזונות לגבי בעלה הא' ועתה שמת יבמה הרי היא לגבי יורשי הראשון כאשה זרה, או נימא כיון דעתה היא מותרת להנשא לזר ואינה נשאת רק בעבור כבוד בעלה א"כ קרינן לה כל ימי מיגר אלמנותיך, וכן יש לדקדק מדברי רש"י בש"ס יבמות דמ"א ע"ב דעלה דאמרו בש"ס מכאן ואילך אינה ניזונית לא משל בעל ולא משל יבש פירש וז"ל ואינה דומה לשאר אלמנה דהתם כל זמן שלא נשאת לאחר ואומרת מחמת פ' בעלי שכבודו גדול אלי יש לה מזונות אבל הך אגידא ביבם וכו', הרי דכל היכא דמאי דלא נשאת הוא רק בעבור כבוד הבעל יש לה מזונות ואל תשיבני מההיא דכתב הריב"ש סי' ש"ג דאם חלץ לה היבם ולא פרע לה הכתובה אין לה מזונות שכבר אבדו מזנותיה מנכסי בעלה, דהחילוק ברור דכיון שכבר עשה המעשה הראוי לו לעשות וכבר נתחלל כבוד בעלה בבואה לפני ב"ד הגם שהיתה אנוסה הו"ל עכשיו כאשה דעלמא וכמ"ש הריב"ש שם להדייא דהרי היא כאלמנה אחרת שנתארסה לאחר ונתגרשה ממנו י"ש, משא"כ היכא דהיבם לאן עשה מעשה ולא נחחלל כבוד בעלה בפני ב"ד ומאליו פקעה זיקתה דאז שפיר קרינן בה כל ימי מיגר אלמנותיך

אולם ראיתי להיד"א בהגה"טו סק"ג דכתב משם מוה"רי עייאש ז"ל בבית יאודה ח"ב אה"ע סי' ה' דה"ה אם רצה לייבם ומת שאינה חוזרת למזונותיה שטעמיה דהריב"ש בחלץ שייכי נמי ביבם שמת, ולפי האמור שנא ושנא היכא דחלץ דעשה מעשה להיכא דרצה לייבם ועדיין לא עשה מעשה. אם לא שנאמר דהתם קאי בעמדה לפני ב"ד ושאלו ממנה וממנו מהו רצונם אם לחלץ או ליבם כנהוג והיבם גילה דעתו שרצונו לייבם דכיון דכבר הספיקה לעמד בדין הרי נתחלל כבודו (ואין ס' בית יאודה אצלי לראות הדברים בשרשם) אבל כל שלא עשו שום מעשה עדיין וביני ביני מת היבם איפשר דחוזרת על המזונות אצל יורשי בעלה הראשון

וראה זה מצאתי בס' שער אשר ח"ב בתשו' שקודם הדרושים דכ"ה ע"א דקאי מר על יבם שנעלם קודם מיתת אחיו ואינו ידוע אם חי אם מת והאשה תובעת מזונות שכתב הרב שם דאם יש אופן היתר להנשא לזר ע"פ איזה עדות והאשה רוצה להשאר בכבוד בעלה דיש לה מזונות וקיהיב טעמא דכשהאשה נשארה זקוקה ליבם ואינה יכולה להנשא לית לה מזונות משום דבמיתת הבעל אכתי לא פקע ממנה כל האישות עד שתקרא אלמנה דאכתי פש גבה מקצת אישות וחשיב כאילו הב' אחים הם תרי פלגי דגופא וחצי הגוף מת וחצי האחר עדיין חי אינה נקראת אלמנה עדיין וכמו שמפו' הדבר בתשו' ה' שמחת יו"ט סי' ב"ך משא"כ היכא דיש לה היתר לינשא דתו לא פש לה שום אישות כלל וכו' יעו"ש מבואר דדעתו כמ"ש, ואילו היה ס' שמחת יו"ט תחת ידי הייתי שוטט עיני שם לראות מה דבר האיש אדוני האר"ש

האמנם עדיין יד הדוחה נטויה דנדון הרב שאני דאם נלך אחר העדוייות שמותרת להנשא היינו שנתברר לנו דבעת מיתת הבעל לא היה היבם בעולם נמצא דלא היתה זקוקה ליבם מעולם ובודאי דשפיר קרינן בה כ"י מגר אלמנותיך דהרי היא ככל אלמנה דעלמא אבל במאי דאנן קיימין דכבר היה לה שעת זיקה ופקע מיורשי הבעל זכות האלמנה מי זה אמר דתחזר עוד לחייוב הראשון ולא נימא הואיל ואדחי אדחי

ובחפשי מצאתי בס' מקור ישראל הנד"מ בחא"הע סי' ל''ה שמביא וקורא תשו' הריב"ש הנז' שכתב ואין לומר שאחר שתחלץ תחזר לזכות במזונותיה של נכסי בעלה אלא הרי היא כאלמנה אחרת שנתארסה ונתגרשה ממנו ותהי בה דמדברי הפוס' והרא"ש בכתו' דג"ן ע"ב על ההיא דבעו בש"ס בת יבמה אם יש לה מזונות וכתבו דיבמה עצמה לא תבעי לן ופירש הרא"ש דלאחר שמת היבם שפיר קרינן בה כל ימי מיגר אלמנותה כיון שנשאר אחיו להקים לאחיו שם וכו' וסיים הרב וז"ל והדעת נותן דאפי' אם לא ייבם אותה ומת היבם שתהא ניזונית מנכסי בעלה שהרי הזיקה היתה עליה להקים לאחיו שם וכיון שמת היבם ולא הקים הרי היא אלמנה של אחיו ושפיר קרינן ימי מיגר אלמנותיך ובפרט שכשמת היבם צריכה להמתין ג"ח וכו' וא"כ פשיטא דג"ח ניזונית יען מעוכבת מלהנשא וניזונית מנכסי בעלה שהוא הגורם לה הזיקה וכעת לא מצאתי דבר זה מפורש ואיפשר לומר דדוקא אם ייבם אותה ולא אם מת קודם ייבום ויש קצת טעם לחלק יען דעדיין לא נשאה להקים לאחיו שם לא נכנס במקומו שתקרא אלמנתו ואם כדברי הריב"ש הרי היא כאלמנה אחרת שנתארסה לאחר ונתלמנה ואיך תחזר לזכות במזונות שתקרא שמה עליה כ"י מיגר אלמנותה וכו' יעוש"ב עיניך תראנה דגם הוא נסתפק בספק שלנו והוא הצ"ד צדדין ולא הכריע

ולדידי חזי לי בקט שכלי דהצד הראשון הוא המוכרע ואתי בק"ו מדבדי התוס' דהשתא כל שכבר בא עליה ואינה עוד אלמנתו של ראשון שכבר נשאת לשני עכ"ז כתבו התוס' דמזונותיה על נכסי בעלה הראשון דכיון דהוא בא להקים שם אחיו בישראל עדיין אלמנתו של ראשון נקראת כ"ש כשלא ייבם ומת שלא הספיק להקים