אבני האפוד חלק א רנז

ב שומרת יבם הזקוקה ליבם נשוי אשה שקדשה איש מעמי הארץ על לא הודע שהיא אסורה להתקדש ואח"ך גרשה בגט וחלץ לה יבמה מותרת לחזר לא' ל"מ אם היבם נשבע בעת נישואי אחיו לחלץ לה אלא אפי' לא נשבע עכ"ז מותרת. מ"מ בס' שער אשר חא"הע סי' מ"ז

ג ס"ב ש"ע נשאת לזר וכו' ונאסרה עליו ועל יבמה וכו' פסק כס' רוב הפוס' ודלא כס' בה"ג שהתירה לשבת תחת בעלה והרב המאירי בחידושיו בדע"ב ע"א מהספר הביא שיטה זו בשם קצת ראשוני הגאונים וחלק עליהם והסכימה דעתו כהרי"ף וע' כנ"הג הסנב"י סק"ז שכתב דיש מי שסמך על הוראה זו ורשד"ם חא"הע סי' קט"ו כתב שחלילה וחס לסמך על הוראה זו ומשם מוה"רי מינץ כתב שראב"ן והרמ"ה הסכימו לדברי רב יאודאי גאון וא"כ אין הדבר פשוט להוציאה מבעלה ואנכי מצאתי בתשו' הרשב"א כ"י שכתב וז"ל שאלת יבמה שנשאת ואח"ך א"ל שהיבם קיים והוציאוה ב"ד מבעלה וחלץ לה ואחד מן החכמים מתירין אותה לחזר אל הבעל ואתה אסרת ואמרת שאין דעת הרי"ף והרמב"ם כן והמתיר הזה סומך ע"ד הגאון מר יאודאי וכו' וטען שאף הרי"ף והרמב"ם מתירין ושאלת להודיעך דעתי, תשו' איני רואה מקום לשאלה זו שדברי הרי"ף מפור' במקומם וכו' וזיל קרי בי רב ומי יוכל לחלוק על המפורסם זולתי אם ינתן הספר ע"י איש אשר יאמר לא ידעתי ספר באמת הרי"ף והרמב"ם דעתם לאסר אפי' במקום בנים בלי שום ספק והאמת אתם כפי דעתנו עכ"ל, ותשו' הרשב"א הלזו עלו ובאו מאתי על מזבח הדפוס ויהיו נקראים תשו' הרשב"א ח"ו והיא כתובה בסי' ח' וע' פ"ת סק"ז

ד בנשאת ע"פ הוראת ב"ד כתב הפ"ת בסק"ז דמבואר מדברי הגאון רע"ק דאיפשר קצת לסמך להקל, וע' להרב המפור' ר"לץ בספרו עולת איש סי' ו' שהעלה כן דכל שנשאת ע"פ הוראת ב"ד לא קנסינן לה שתצא עד שיתברר הדבר לאמתו

ה שם ש"ע וי"א שהוא ממזר מדרבנן, ע' כנ"הג סק"ד שכתב משם כמה פוסקים דמותר הולד לבא בקהל לכתחילה, וע' למוהרמ"ג בתשו' כי באה בס' מים שאל חא"הע סוס"י ח' שכתב דדעת מרן לומר שאינו ממזר אפילו מדרבנן ככל סתם ואח"ך מחלוקת דעלמא ע"ע

והנה יבם שעשה מאמר ביבמתו ושוב נמצאת הרה והיא אומרת שמהיבם הוא שבא עליה והיבם מכחישה עמד שם ה' מוהרמ"ג ובתחילה סבר מימר דהוי ממזר מדרבנן דהו"ל ארוסה ומרן בסי' ד' פסק דארוסה שנתעברה והיא אומרת שמארוסה היא והוא מכחישה דהולד הוי ממזר ודאי ובנ"ד דהקנייה אינה אלא מדרבנן הו"ל ממזר ודאי מדרבנן ושוב חילק דהתם שאני דבריא לן דהיא נתעברה בעודה ארוסה אבל הכא מאן יימר. דאחר המאמר נתעברה דלמא קודם שעשה מאמר נתעברה וכיון שעיקר חשש ממזרות בנד"ז הוא מדרבנן הו"ל ספקא דרבנן ולקולא והרב המחבר שם בסו"סי ט' כתב דלדידיה אין כאן ספק והולד כשר לכתחילה דכיון דהיא אומרת דממנו הוא לאו כל כמיניה להכחישה כדי לעשות הולד שתוקי והיה טעמו דהכי איתא בירושלמי יבמות פ' ב"ש ר ירמיה בעי מהו שיהא נאמן לומר על דר"מ ועמדתי את עצמי ל"י בשביל לעשות הולד שתוקי נשמעיניה מן הדא יבמה שאמרה בתוך ל"י לא נבעלתי כופין אותו שיחלץ לה וכו' ואמר ר"א ל"ש אלא אצלה אבל אצל צרתה לאו כל הימנה לחוב לצרתה אוף הכא לאו כל הימנו לחוב את בנו וכו' נמצא דלפי הירוש' אפי' שתוקי לא הוי הולד אלא ולד כשר מחזקינן ליה ואפי' תוך ל"י וכ"ש בנ"ד שעברו ל"י דליכא עדים שיאמרו שלא זזה ידה מתוך ידו ראו שלא נתיחד עמה דודאי הולד כשר ומכיון דדין הצרה מפורש בתלמודין וכ"פ מרן בש"ע דלעולם הצרה מותרת מינה למדינן להולד דכשר יעוש"ב

ואני בער לא זכיתי להבינו דמה דמות יערך נד"ז לההיא דירוש' דהתם שאני שהביאה אל ביתו ויושבים יחד כאיש ואשה ולאו כל כמיניה לומר שלא בא עליה כדי לחוב את הולד דחזקה כל הכונס אשה בועלה לאלתר אבל בנד"ד דהביאה היתה דרך זינות מי זה אמר דאינו נאמן וק"ל

ו ס"ג ש"ע שומרת יבם שזנתה וכו', אם היא הרה לזנונים אם כשר הדבר לחלץ בימי עיבור וההנקה ע' פ"ת סק"ח שכתב משם תשובת מנחת עני דכשר הדבר להמתין בחליצה עד אחר ימי ההנקה. ומוהר"מג בתשו' כי באה בס' מים שאל חא"הע סי' ח' ד"ע עמד בזה והעלה דשפיר מצי חליץ לה וא"ץ להמתין עד אחר גמר ההנקה עי"ד

ז' ס"ה מור"ם בהגה וי"א דעכשיו בזה"ז דאיכא חרגמ"ה וכו' אסור לישא אחרת. ע' למוהרח"פ בס' חיים ושלום ח"א סי' ח' וט' מה שכתב בזה, ומדברי מור"ם משמע דאינו אסור אלא לישא אבל לשדך מותר וכ"ד ה' אבני מילואים סי' כ"ו אך אין נראה כן מדברי הח"ץ סי' קט"ו, שדי חמד הנד"מ ע' חליצה סי' א' או"ד

ח שם עד שיחלץ, אם היא אינה רוצה בחליצה, עמ"ש בזה הפ"ת ס"ק ט"ו משם מנחת עני וה' חת"ס וע' שדי חמד שם אות א' חיים ושלום שם

ט שם אבל אם היתה משודכת לו כבר מותר לכנסה דוקא בשידוכין העשויין ע"י חרם שלא לבטל השידוך אבל שידוכין העשויין בקנס אף אם נשתדך קודם שנפלה לפניו אסור לכנסה עד שיחלץ שדי חמד ע' חליצה סי' א' אות ה'.