אבני האפוד חלק א רנו

ומוהרמ"ג וה' שב יעקב והנו"ב וה' בית אפרים יחד כלם ס"ל דהגם דלא אתחזק לן בלא אחי בחזקת היתר עומדת בנשאת יש לסמך על המתירין, שערי רחמים ח"ב א"הע סי' ל"ד

ט ס"ח ש"ע לא היה מוחזק באחים וכו', ע' כנה"ג הג"הט סק"ך מ"ש משם מוהריב"ל. באמ"ח ח"ב א"הע סי' ז' י סיו"ד בהגה יבם אסור לדור עם חלוצתו אם לבו גם בה. תרתי בעינן על שלחן אחד אחר מיתת בעלה וגייסי אהדדי אבל אי לא גייסי לא, חיים ושלום ח"ב סי' ק"ד וע' בס' כפי אהרן ח"א חא"הע סי' ך' דערך ג' מחלוקייות בדבר אחר בסוג הגייסות דמוהראנ"ח ודעי' ס"ל דבאכילה על שלחן אחד אחר מיתת הבעל מקרי גייסי אך מוהרמ"מ ודעי' ס"ל דלא מקרי גייסי לא צחוק והיתול וקירוב בשר. ב' דמוהראנ"ח ודעי' סברי דבז"הז דאיכא חרגמ"ה ומ"ח קודמת יש להקל מיהו הרב"ח לא סל"ה ג' דהיכא דהוא ע"י שומרים וכגון דדרים הרבה בנ"א בחצר איכא פוס' דס"ל דסגי ואיכא דס"ל דיש להחמיר ועפ"ז העלה להקל בס"ס כ"ש היכא דמעולם לא אכלו על שלחן א' אחר מיתת הבעל וגם איכא שבו' שלא לישא אשה על אשתו וגם דהיתה מעוברת והפילה דפשיטא ודאי דמותרת והסכימו עמו אחד מרבני ירוש' והגלון רל"ץ מוהרח"א ודלא כהרב הפוס' מוהר"מ רפאל שאסר וע"ע לו בהשמטות שבסוף הספר אחר ההקדמה, וכן הסכים הרב יש"א ברכה בתשו' כי באה בס' בני בנימן א"הע סי' ך'

י"א מה שאכלו על שלחן אחד בשבעת ימי אבלות לא מקרי אכלו על שלחן אחד, כפי אהרן שם. סי' קנ"ח א ס"א ש"ע ואין האיש נאמן לומר מת אחי ואייבם את אשתו וכו'. ע' לעיל סי' י"ז על ס"ד מ"ש שם

ב אם רוצה לפטר אותה בחליצה נאמן. כנה"ג סק"א משם מוהרשד"ם סי' ע"ה. וה' חק"ל בסי' ס"א הביא שכ"כ ה' משא"מ סי' ל"ו. האמנם חקר דכיון דאינו יכול לייבם אותה מקרי חליצה פסו' וצריכה חיזור ול"ד למ"ש ביבמות דמ"א דספקות חולצות דאם יבא אליהו ויברר מי היא המקודשת עולה ליבום וה"ן אם יבא אליהו ויברר שמת עולה ליבום דהתם שאני דאיכא ממ"ן וכמ"ש מוהר"ץ אשכנזי בסי' ח"ק משא"כ הכא דליכא טענת ממ"ן יעו"ש, ואני עבדו לא זכיתי לירד לסוף דעתו דה"ן איכא ממ"ן דאם האמת שאחו מת שפיר קא חולץ ואם עדיין חי לא בעייא חליצה ודוק

ג ס"ג ש"ע נאמן ע"א להעיד ביבמה וכו' ע' כנ"הג הגהב"י סק"ב שכן הסכימו כל הפוסקים וע' שער עש אשר א"הע סי' ח"י, עבודת השם סו"סי ז'. אביר יעקב סי' כ"א כ"ב כ"ג דשלשת הגבורים הסכימו דכן פשטה ההוראה וע"ש מה שפלפלו באורך על סברת הרא"ש המחמיר ופסקה מור"ם פה

ד כל שיצאה האשה מאיסור תורה מזיקת היבם גם הרא"ש מודה דיש להקל. מוהר"י אלקבץ ז"ל בתשו' כי באה בס' אביר יעקב סי' כ"ב

ה מפשטייות דברי מור"ם דפסק להא דהרא"ש ז"ל נראה דאף אם העד מעיד דמת יבמה לבד לא מהני שכ"כ וי"א דאין ע"א נאמן לומר שמת יבמה להתירה לעלמא. אכן ה' אביר יעקב בסי' כ"ג מדקל"ב ואילך האריך להוכיח דע"כ ל"ק הרא"ש דאינו נאמן אלא היכא דאיכא ריעותא בעדותו שהעיד מת בעליך ואח"ך מת בנך דלמה לו להגיד מיתת בנו והיה די בשיעיד על מיתת היבם לבד וכל המוסיף גורע אבל כל היכא דהעדות היה רק על מיתת היבם גם הרא"ש מודה דנאמן ושכן מצא לה' קרבן נתנאל ורש"ל שפירשו כן דברי הרא"ש ז"ל יש"ב נפלאות מתורתו

ו בז"הז שאין מיבמין רק חולצין אי נאמן ע"א גם לדעת הר"אש. ע' ב"ש סק"ב. יד"א הגהב"י סק"ד פ"ת סק"ג דבמחלוקת הוא שנוי בין רבני אשכנז וע' אב"יע סי' כ"א בתשו' ה' הפוסק שם שהרבה סברות להתיר, וה' המחבר שם בסי' כ"ג דקל"א כתב דע"כ לא נחלקו הרבנים אלא דוקא לאשכנזים אשר במלכות אשכנז דלעולם אין מיבמין אבל לדידן בני ספרד לא הוקבע מנהג זה ומעשים בכל יום דכמה מהם מיבמין וא"כ לא שייך הך טעמא לדידן יעו"ש

ז בע"א מעיד שניתן לו בן והיבם לפנינו החמיר הרב"ח והצריכה חליצה והב"ש בסק"ב תמה עליו. וע' יד"א הגהב"י וע' אב"יע שם בסי' כ"ג דהאריך הרחיב להעמיד דברי הרב"ח ושדבריו ממקום קדוש יהלכו כי הן הנה דברי הרשב"א בתשו' סי' אלף רכ"ב עיש"ב

ח ס"ה ב' יבמות שבאו ממד"הי זאת אומרת מת בעלי וכו'. ע' להרב כפי אהרן ח"א חיו"ד סי' ד' פלפול עצום בסוגיית הש"ס הלזו ובדברי הראשונים

סי' קנ"ט

א ס"א בהגה וי"א דדוקא בשוגג גמור שלא ידעו שיש כאן יבם וכו'. איש בא ממערב ונשא אשה ומת בלי בנים ונשים רבות העידו כי יש לו אחים בעירו ויען כי לא נמצאו עדים כשרים התירוה לינשא. עוד מצאו קב"ע שע"א העיד שיש לו אח והוא עודנו בעירו אם קרוב הדבר להתברר יש לחוש לדברי העד ולהפרישן עד אחר הבירור ואם אחר הד"וח לא נתודע שיש לו אח אין לעגנה ע"פ העד. שערי רחמים ח"ב א"הע סי' ל"ה.