אבני האפוד חלק א רנג

ן שם בהגה וי"א דאפילו אם נולד מת וכו' חולצת ולא מתיבמת ע' יד"א הג'הט סקי"ב דסברת ר"פ לאו יחידאה היא והפוס' שרמז לזה וע' בתשו' להרב יש"א ברכה כי באה בס' בני בנימן סי' ך' מה שהתמרמר על פוסק אחד שבימין שרצה להתיר ושם בד"ס ע"א הביא משם ה' נח"בכ ח"ב סי' כ"ה שאם עבר ויבמה שאין מוציאין אותה מהיבם יעו"ש

ח ס"ה ש"ע אם אינו ידוע שכלו לו חדשיו אלא על פיה אינה נאמנת כ"כ הטור והוא מתשובת הרא"ש כלל נ"ב וכ"כ להדייא הריב"ש בתשו' החדשות שם דעדות זו כעדות דעלמא ואפי' אשה אחרת אינה נאמנת וכ"ש היא עצמה וכו' י"ש. ועמ"ש אני הדל לעיל בסי' קנ"ה על סט"ו

ט אשה שטבלה ליל ח' לחדש אדר ב' ונשים הרגילות והשוכבות עמה בבית העידו שאחר ב' לילות לטבילתה פירש בעלה ממנה מפני המגפה ולא קרב זה אל זה כל הימים ומת בלי בנים ולו אח קטן כבר שית ונשארה האשה מעוברת וילדה ביום ה' לחדש חשון והעומדות שם העידו על הולד שנגמרו שערו וצפרניו ואחר ח' ימים מת אשה זו פטורה מן החליצה ושרייא להתנסבא מכמה טעמי ובפרט דאין לה מזונות והיא תתפרנס מן הצדקה ברכות מים דלק"ט וה' שמחת יו"ט בסי' י"א וי"ב עמד על ספק זה והביא משם רבני טבריה שהורו להתיר אך מני"ר עמד כגבר והרבה להציב אפו נגד ההיתר הזה והעלה להחמיר יעו"ש

י ס"ו ש"ע האומר זה בני או יש לי בנים נאמן לפטר את אשתו אפי' הוחזק באחים. ה"ה היכא דמוחזק באחין ואומר שמתו אחיו דנאמן מטעם מגו דבידו לגרשה, יד יוסף הנד"מ בא"הע סי' טו"ב, ודחק לחדש דין זה מעצמו וכבר קדמו מוהר"אש ורב דעימיה הו"ד בכנה"ג לקמן סי' קנ"ז ס"ק כ"ד וכתבו דנאמן אפי' במקום עדים

י"א שם וי"א שאם יש עדים שיש לו אחין אינו נאמן אח"ך וכו' ע' ב"ש סקי"א, יד"א הגה"ט סקי"ד מה שתמהו ע"ז וע' יד יוסף שם מ"ש עע"ז ושם העלה דביש עדים שיש לו אחים ועדיין חיים וקיימין במחלו' הוא שנוי אי נאמן לומר יש לי בנים אך ביש עדים שהי"ל ואין יודעין אם הם קיימים עדיין י"ל לכ"ע נאמן לומר יש לי בנים דהא לא הוי אלא חזקה דמוקמינן להו בחזקת חיים וה"ה דנאמן לומר שמת יעו"ש

והנה עיקר דברי מרן הן הנה דברי הטור ורשב"ם ורי"ו כי הובאו בית יוסף פה וגם לקמן בסי' קנ"ז הביא דברי רי"ו וכתב שכן הורה רבו מוהר"א בן אסמאיל והכנה"ג לקמן בסי' קנ"ז הגה"כי סק"ך כתב משם מוהרא"ש דכן משמע מפר"שי ולא מצינו חולק בזה כי אם להרמב"ם כפי דעת מרן והב"ש שם כתב דגם הרמב"ם לא מיירי בדאיכא עדים דכל דאיכא עדים אליבא דכ"ע אינו נאמן, וע' כנה"ג הגהב"י סקי"ט, פ"ת ס"ק טו"ב ויד יוסף שם

ומיהו ה"ד כשאמר לאחר שבאו עדים אבל אם אמר מקודם שבאו העדים מהימן וכמ"ש הרב"י להדייא ושכן היה כתוב בטור שלפניו וכ"כ הב"ש בסקי"ב ועפ"ז נ"ח תנו"ח אר"ש הרא"ש ז"ל בתשו' כנ"ב סי' ה' שכתב אמר יש לי בנים נאמן פירוש ואי אית סהדי דאית לי אחי מותרת לשוק ע"כ ולכאורה היה נראה דפליג אכל הנ"ל והיה קשה איך הטור פסק היפך דעת אביו הרא"ש דפירש לה למתני' אפי' בדאיכא סהדי אך לפי האמור ניחא טובא דכונת הרא"ש באמרו ואי אית סהדי היינו לבתר הכי דקאמר יש לי בנים דבהא נאמן וכנז' והיד"א שם ובהגה"בי ס"ק ב רמז לעיין בס' פנים מאירות ח"ב סי' ן' שתמה על הטור ורי"ו וכעת אין בידי ואין אתנו יודע מה

י"ב שם ש"ע לומר שיש לו בנים, ה"ד באומר יש לי בנים אבל אם אמר זה בני אפי' יש לו עדים שיש לו אחים נאמן, כנה"ג הג"הטו ס"ק כ"ט משם הראנ"ח ח"ב סי ל"ה, ואין זה מוסכם וכמ"ש הראנ"ח גופיה והכנה"ג הביאו לנו כהלכתא פסיקתא

י"ג ס"ט ש"ע מי שזנה עם אשה וכו' ה"ז ספק וחולצת ולא מתיבמת, ע' פ"ת ס"ק כ"א מ"ש משם ה' ברית אברהם דיצא כתוב מאתו למשמרת שאם ימות החתן מבלי זש"ק אחר מלבד העובר הזה לא יפטר אותו הולד את אשתו מחליצה וכו' וע' ירים משה בזכרונותיו לא"הע מע' היו"ד אות י"ח דרבני שלוניקי הצריכו להכתיבו בכתובתה לזכרון וע"ש הנוסח. וכ"כ הרב שמעון פסח ז"ל בתשו' כ"י

י"ד שם בהגה וי"א אפי' בזונה המיוחדת לו. כ' הרב"ש בס"ק ט"ז במ"מ פ"ג ליתא אלא הרא"ש בתשו' כ"כ דרמב"ם מודה במיוחדת לו ע"כ ואהמ"ר דין זה הנהו מפורש בדברי המ"מ דכתב דדינו של הרמב"ם הנהו בדדיימא מניה ומעלמא אבל אם חשודה ממנו לבדו האמרינן דתאכל בתרומה וכו' ואם ה"המ סובר דבחשודה ממנו דוקא פוטר מן היבום כ"ש במיוחדת לו. אך אי קשייא הא קשייא על הרושם מדוע לא רשם ת' הרא"ש דשם מבואר יותר דבמיוחדת לו מודה הרמב"ם וכמו שכ"ר לה' נחלת שבעה בסי' י"ב ס"ק ט"ו שפי' דברי ה"המ כמ"ש ונתקשה בזה על הרושם מדוע לא הביא דין זה מתשו' הרא"ש ומר הוא דקאמר דאילו לתשו' הרא"ש ל"ד מיוחדת לו אלא אפי' במודה סגי וכמו שהעתיק דינו מוהר"ם בהגה בסוס"י ג' בנ"ד ריוחא אשכח דהיה גם מיוחדת לו ורמ"א כתב כאן מיוחדת לו דוקא כדי ללמד דלדעת הרמ"בם במיוחדת לו מודה י"ש, ומ"מ אף במיוחדת לו מידי פלוגתא לא נפקא וע' פתחי תשובה ס"ק כ"ג.