אבני האפוד חלק א רנב

ועשה שלא כהוגן אף חכמים עושים לו שלא כהוגן ואפקיעיניהו לקידושין מיניה אם בכסף באפקורי ממונא ואם בביאה בשוויי בעילת זינות וקידושי שטר וכו' לא חילקו חכמים ואחר שהופקעו הקידושין להוציאה בלא גט מותרת לחזר לה אפי' היה כהן ואין כאן לא משום מחזיר גרושה מן האירוסין ולא משום מחזיר גרושה מן האירוסין ולא משום גרושה לכהן וכו' עי"ד וע' בתשו' מוהר"ש מורפורגו כי הובאה בס' פחד"י אות הס' הנד"מ דפ"א ע"ב מ"ש על כיוצא בזה. ועוד לו בדצ"א ע"ב ובתשו' מוה"רש דיל ויקייו שם מדק"ו ואילך

סי' קנ"ו

א ס"א ש"ע מי שמת וכו' מצוה ליבם את אשתו וכו' מצות יבום וחליצה אי רמייא על האיש דוקא או האשה ג"ך מקיימת מצוה. ע' ברכ"י חי'וד סי' שמ"א אות ו' דבמחלוקת הוא שנוי וע' דברי חכמים לה' מוה"רח מדיני ז"ל סי' קי"ט. שדי חמד הנד"מ ממש ע' חליצה סי' א' אות א'

ב ס"ג ש"ע אפילו היה הזרע גוסס או פצוע וכו' פוטר אם הזרע שהניח היה טריפה ולא עברו ימים מועטים עד שמת אי פוטר מן היבום נסתפק בזה הג"ור וכתב דלא חשיב זש"ק. רמזו היד"א הגה"טו סק"ה. וע' פ"ת סק"ב שרמז למ"ש הוא עצמו בסי' ט"ו סקי"א גם הגאון חק"ל בסי' נ"ז הצ"ע דברי הג"ור והעלה דטריפה פוטר מן היבום יעו"ש

ג ס"ד ש"ע אבל מד"ס עד שידוע בודאי שכלו לו חדשיו. ראובן שמת בלא בנים והניח אשתו מעוברת וילדה בן ואחר ב' ימים מת הולד והיבם לא נודע מקומו איו ולא נודע אם הוא חי או מת והיא יושבת עגונה וזדים מבקשים לאנסה מצאתי כ"י לאחד קדוש מדבר הרב מוה"רי בן ברוך ז"ל דהעלה דאשה זו שילדה בן כסתם ולדות שהוא ספק בן ט' וגמרו שערו וצפרניו ושהה הולד יותר מיום אחד והיבם לא נודע אם חי אם מת שא"א שיחלץ לה מותרת להנשא לכל גבר דתצביין והכתובה גובה קודם חליצה ה' מחז"א סי' כ"ה אות א'

ד שם ש''ע ונולד לט' חדשים גמו', זוהי ס' הרמב"ם בפ"א מה' יבום וחליצה וכתב הריב"ש סי' תו"ם והובא בב"י דכן הוא ס' הסמ"ק ודעת רש"י, אכן דעת הרמב"ן בס' תו"הא אינו כן דכתב דכשנולד לט' חדשי' בין שלמים בין מקוטעים מתאבל עליו וכיון דלענין אבלות חשיב ליה הרמ"בן כלו לו חדשיו אע"פ שנולד למקוטעין לענין יבום נמי חשיב ודאי כלו לו חדשיו וסיים וכתב דכיון דדבר זה לא מצאנוהו בתלמוד וכו' מעתה הרוצה להתירו בלא חליצה הנה לו עמוד נכון הרמ"בן שהוא כדאי לסמך ולהשען עליו והמחמיר להצריכה חליצה תבא עליו ברכה ע"כ וע' ב"ש סק"ה. כנה"ג הגה"בי ס"ק כ"א, פ"ת סק"ח, ברכות מים דקנ"ג

אולם עתה יצאו לאור תשו' הריב"ש החדשות שהיו בכת"י והנם בס' זרע אנשים ושם בסי' ו' עמד ג"ך על שאלה זאת בסי' תו"ס והביא דברי הרמב"ן הנ"ל ובכלל תמיהותיו כתב דודאי לא נעלמו ממנו דברי הרמב"ם שכתב גמורים ולמה לא הביאן וישב עליהם וסיים וכתב וז"ל סו"ד אלמלא שכך כחוב בכל ספרי תו"ה המצויין אצלינו הייתי אומר שהסופר השמיט או המחבר עצמו והי"ל לכתב ונולד לט' חדשים שלמים או לז' בין שלמים בין מקוטעים וכו' ולשון חכמים מרפא וא"כ אם יבא אליהו ויאמר שאין השמטה נוהגת באותו כתב היה לנו לחוש ולהחמיר כדברי המחברים שכתבו גמורים דכיון דמספק"ל מילתא אין בה משום חומרי דמר וחומרי דמר וכו' והמחזר על היתר האשה וכו' ומקלו יגיד לו וכו' יעוש"ב דכפי לשונו הנוטף מעצי הכת"ב הוא דאין לסמך בזה אדעת הרמב"ן ז"ל ולא ידענו איזה מהם כתב באחרונה, וע' שמחת יו"ט סי' י"א שעמד בדין זה והעלה להלכה דאנן בדידן אין לנו אלא ס' מרן דפסק כהר"מ ודעי' דבעינן ט' חדשים גמו' יש"ב

ה שם ש"ע אם חיה ל"י ה"ז ולד קיימה ופוטר. בתשו' הגאונים הנק' שערי צדק ש"א סי' א' כתוב וז"ל אי חיה ההוא ינוקא בחייותיה דאבוהי תלתין יומין שלמין ובתר כן שיב אבוהי וכו' פטר חמיה מחליצה ויבום. ובצדק התפלא עליו הרב המגיה מוה"רח מודעי ז"ל מדוע הצריכו בחיי דאבוה וכתב דאיפשר דל"ד נקטיה י"ש

ו ושם בהגה וי"א דוקא שגמרו שעריו וצפרניו זהו דעת הטור והרב"י כתב דלא ידע מנין לו וע' בי"ש סק"ו כנ"הג הגה"בי סק"ג שרמז למוהר"חש בתשו' סי' מ"א שהליץ בעד הטור וע' ברכות מים דק"מ שעמד ע"ד מוהר"חש ושם אתה רואה דאסף איש טהור סברת רש"י והרא"בד והרמ"בן והרש"בא והר"אה והריט"בא והנ"י דס"ל דבספק בן' ח' סגי לן בחדא או שהה או גמרו שערו וצפרניו ומר הוא דקאמר דאפי' דאיכא חולקים ע"ז כיון דמ"הת פטורה מן החליצה ומן היבום אלא דמדרבנן הוא דבעייא חליצה הו"ל ספקא במידי דרבנן ואזלינן לקולא ושכ"כ ה' זקן אהרן בסי' טו"ב ומכח זה השג ישיג על ה' פנים מאירות ח"ב סי' קמ"ה (ה"ד היד"א בסק"ח) יעוש"ב וע' שמחת יו"ט סי' י"א דמ"ב וע' פ"ת סק"יא שכתב משם הרב בית מאיר דאסיק להלכה דבגמרו ולא שהה אם נתארסה לכהן לא תחלץ. מבואר דבישראל אעפ"כ צריכה חליצה.