אבני האפוד חלק א רנא

מוהרש"דם הטעם האחר דהוי מסל"ת בדרבנן וכמו שסיים בדבריו לא היה מקום להתיר דעדיין לא מצאנו אף גם אחד דיתיר ע"פ קרובים במספר השנים ומילה בצל"ע. וע' כנה"ג בהג"הט סס"ק מ"א דבתוך דבריו כתב דנשים נאמנות בבדיקה לדעת המרדכי אבל לא קרובים לדעת קצת וכו' י"ש ולא ידעתי מי המה אלה קצת האומרים דבבדיקה דנאמנות נשים אינן נאמנות קרובות או קרובים

שוב אחר החיפוש מצאנו לרי"אז הב"ד הש"הג סוף קידושין שכתב להדייא דהקרוב נאמן גם על השנים אפי' בענין דאורייתא וז"ל בס"הת אומר בה' חליצה שאין האב נאמן על בנו להחזיקו גדול בחל צה ואין שיטת התלמוד כדבריו שהאב נאמן על תולדת בנו לומר שבזמן פ' נולד בין להחזיקו כבכור וכו' וכן אם בא להעיד עליו בשאר איסורין להחזיקו בגדול לכל דבריו חוץ ממכות ועונשין וכו' יעו"ש. הרי לך תנא קמא דמסייע לס' מוהרש"דם להכשיר אפי' קרוב במספר השנים ובזה יכולים אנחנו לומר שאין ספקו של מוה"רם עומד במקום ודאו של ריא"ז ובפרט לפי מה שהכריע מוהרש"דם בס' כ"ז מן הש"ס דבמקום דנאמנות הנשים עדות אביו ואמו עדיף טפי עי"ד ולפ"ז הדבר במחלוקת הוא שנוי. וע"ע ברכות מים מדק"מג ואילך מה שהאריך בענין נאמנות הנשי על הסימנין והעלה דבמידי דרבנן אליבא דכ"ע נאמנות. וע' שמחת יו"ט סי' י"א דמ"ד ע"ד

ד סי"ז ש"ע ב"ש צריכין שיהיו במקום הערוה אם הי ב' שערות על הכף אך רחוקים זה מזה כשיעור ב' אצבעות נחלקו בזה רבני המערב דמוה"רש אלפאסי ס"ל דבעינן סמוכים למעבד עובדא לכתחילה וה"ד ה' משכנות הרועים מע' הס' אות ח' וה' המחבר שם חלק עליו וכתב דבכגו"ד בר חליצה הוא ולכתחי' עבדינן עובדא ע''ש וציין לעיין בס' משחא דרבותא בחידו' לא"הע סי' קש"ח וכעת אין הספר בידי

ה סי"ח ש"ע שיעור אורך השתי שערות וכו', ע' יד יוסף א"הע סי' י"ג

, ו ס"ך ש"ע בד"א שיכולה למאן וכו' כשלא בעל אחר היות לה י"ב שנה וכו'. וחז אף אם היא גדולה ליכא קידו' דאורייתא ומשו"ה ל"ח שמא נשרו. ב"ש ס"ק כ''ט וכ"כ הרב המאירי בחידו' על הש"ס דפ"ז ע"ב מן הספר וז"ל ואם תמתין עד שתגדיל כל שלא בעל נישואין דרבנן מהו שאין יוצאין במיאון וכו' ומוזהר בה' צל הכסף ח"א סי' ח' הביא לנו משם מוהרי"קו בשורש ל' שכתב דלרוב הפוס' כל שלא בעל אחר שגדלה הוו קידושין דרבנן זולת זה' ר"ח והסמ"ג דס"ל דהוו דאורייתא ושוב הביא משם ה' זכות משה בסי' י"ד שהרחיב הדבור בזה והיוצא מכלל דבריו דלכ"ע לא הוו קידושין אלא מדרבנן ושהרש"בא כתב להדייא דלדעת ר"ת ג"ך הוו מדרבנן יעו"ש

ז אם קדשה ונכנסה עמו לחופה ונישואין והיא אומר לא נבעלתי הגם שאינה נאמנת דכיון שישבה ל"י בבית בעלה ודאי נבעלה (ע, פ"ת סי' קס"ז סק"ח) ואין מזור להתיר זולת אם יבאו ב' עדים כשרים שהיתה קטנה מ"מ פלגינן דבורה שלא נבעלה בהיותה גדולה רק בעודה קטנה ויוצאה במיאון כ"ש דאביה מעיד עליה שהיא קטנה אף כשמיאנה, ה' עולת איש בסי' ה' דמ"ו ואגמרה מתשו' הנו"ב במ"ק א"הע סי' ס"א ואין הספר הנז' תחת ידי ולכן אשמרה לפי מחסום ולדידי חזי לי דיש להתיישב בדבר לענין מעשה

ח שם ש"ע חוששין שמא נשרו שהוא ס' דאורייתא ע' בתשו' הרשב"א סי' אלף רי"ו שהובאה בב"י. כנה"ג הגה"בי ס"ק כ"ו והנמש' יד"א סקי"ז והנמש' ישמח לב חא"הע סי' י"ג דל"א

ט שם אם היה ידוע שה"יל ב' שערות קודם שבא עליה הוו ק"ג שודאי בעל לשם קידושין. הר"בי בסוף הסימן הביא לנו משם הרי"בש שכתב בשם הרא"ה דאפי' עדי יחוד אינה צריכה שאשתו היא ועומדת תחתיו ושזהו דעת יחיד שכל הראשונים כתבו שצריך עדי יחוד ע"כ וכ"כ ה' המאירי בחידו' על הסוגייא דפ"ח ע"א וז"ל הואיל ובעל בעדים או נתיחד בפני עדים תע"ג שלא הזמינם לכך ע"כ

י שם ואם קדשה אחר לא היתה צריכה ממנו גט. דוקא כשקבלתם שלא בפני הראשון הא אם קבלתם בפניו צריכה גט שה"ז כאומרת גרשתני וי"א שזו אינה צריכה גט מהא' דכמגורשת גמורה חשבינן לה אף להתירה לכתחי' וכן מוכיח למטה בר"פ האשה שלום כמו שנבאר ע"כ ה' המארירי שם וע' כיוצא בזה להיכא דלא בעל בנמ"קי פ' ב"ש והובא בב"י בסוף הסי'

י"א סכ"א ש"ע ואם לא גרשה ועמדה ונתקדשה לאחר צריכה גט משניהם דוקא נתקדשה מרצונה אבל אם חטפה אחר דרך אונס וקדשה בביאה אינה צריכה גט מהב' ומותרת לחזר לא' כ"כ הטור ז"ל וכתב הכנ"הג בהג"הט סק"ה דל"ד בביאה אלא ה"ה בכספא ובס"ק ס"ו כתב משם הב"ז דאפי' נתרצית אח"ך עכ"ז א"ץ גט והן הנה דברי הנ"י כי הובאו גם בד"מ וע' ש"ת סק"יא. אמנם הרב"י כ' דהרי"ף והרמ"בם והר"אש השמיטו דין זה דס"ל דאין חילוק בין חטפה ללא חטפה וזה טעמו שהשמיטו גם בש"ע וז"ל ה' המאירי שם אע"פ שכתבנו בהגדילו ולא בעל ונתקדשה לב' שצריכה גט משניהם במקום שהב' חטפה ברמאות ובעזות מצח אע"פ שאח"ך קדשה הואיל