אבני האפוד חלק א רנ

טוה"רם משמע דקרובים לא מהימני וע"ל סי' קס"ט ע"כ משמע משטחייות לשונו דאותם הסוברים לענין השנים דאין סומכין על הנשים וקרובים ס"ל דה"ה בבדיקה נמי ואנכי עפר ואפר אומר דאם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה דיש לנו לומר דלא פליגי דיש לחלק בין עדות השנים לעדות הבדיקה ובא החילוק מבואר בדברי הפוס' הנז' דטעם נאמנות הנשים בבדיקה הוא בעבור דהוי מלתא דעבידא לגלויי ומטע"ז אפי' נשים שאין נאמנות לומר מת בעליך נאמנות לומר שהביאה ב' שערות או שלא הביאה וכיון שכן תשו' מוה"רם שרמז בד"מ והיא כתובה בתשו' דשייכי לס' נשים סי' י"ד וכמ"ש בפ' מ"ח מיירי בשנים וז"ל שם וששאלת על יתומה שנתקדשה אם יכולה למאן מי סמכינן אעדות נשים שהיא בת י"א שנה וכו' ודאי סמכינן כיון שלא בעל וכו' אבל אמה שמא אינה נאמנת וכו' ע"כ ולא פליגא אדברי ר' משולם ודעי' דמוה"רם דפסל עדות הקרובים היינו במנין השנים דהוי מילתא דלא עבידא לאגלויי ובכי הא לא רצה להכשיר בקרובים ואיפשר דגם ר' משולם ודעימיה יודו בהא דאין להכשיר ע"פ קרובים ולא התירו ע"פ קרובי' רק בבדיקה ויש קצת ראיה לזה דהמרדכי הביא לשניהם כענינים שונים ונפרדים ואילו הוה פליג אדברי ראבי"ה ודעימיה היה מביאן סמוכין. וחילוק זה מוכרח לאמרו בדברי הרמ"בם פ"ב מה"א דלענין בד קה הכשיר בדין ך' עי' נשים ואינו לענין עדות השנים לא הכשירו נשים ברור דה"ט דבבדיקה דהוי מלתא דעבידא לגלויי נשים נאמנות ואילו לענין השנים דא"א לגלות הדבר נשים לא מהני ודוק

עוד זאת אני אדרש בדברי מור"ם בהגה פה דסמוך לזה כתב וע"ל סי' קס"ט אם נשים נאמנות על שנותיה ע"כ ומוכח מדבריו דלפי מ"ש שם משם הרמב"ם ורבים אשר איתו דאין סומכין במנין השנים ע"פ נשים אלא ע"פ עדים כשרים להעיד דה"ה ה"ן אין לסמך אעדות נשים דוגמא למ"ש הכנ"הג בא"הע סי' מ"ג הגה"בי סק"א וזה שלא כדברי מוה"רם דהכשיר הכא להדייא עדות נשים ואם המת היה הדבר הזה מדוע המרדכי לא גילה לנו דהרמ"בם סובר להיפך וגם הרב"י לקמן סי' קס"ט כשהביא הפוס' שכתבו בשיטת הרמ"בם למה לא רמז דמוה"רם קאי להיפך אבל כד הוינן בה אין כאן מחלוקת דלענין חליצה להחזיקה בגדולה אין הנשים נאמנות כיין דהוי להוציאה מחזקתה אבל בענין מיאון בקידושין דרבנן ונשים באות מעידות אותה דעדיין היא קטנה בזה ס"ל למוה"רם דנשים נאמנות ובלבד שלא יה"ו קרובות וכמו שכן ראיתי מוהרש"דם בא''הע סי' כ"ז שכתב לה להדייא שא"א דחולקים הרמ"בם עם מוה"רם רק יש ליישב בב' אופנים דהרמ"בם מיירי בדבר שהוא מיהת ומוה"רם מיירי בדבר שהוא מדרבנן א"ן הרמ"בם מיירי בבא להוציאה מחזקת קטנות לגדלות ומוה"רם מיירי להעמידה בחזקתה כמו שהיתה יעו"ש ומוה"רח רופא בס' מעשה חייא סי' ח' סבר לחלק בין דאורייתא לדרבנן ולא הונח לו לחלק בין בא להוציא מחזקה לחזקה לכשבא להעידו בחזקת שהיתה יעו"ש

אשתכח השתא לפום מאי דאמרן דלענין בדיקה נשים נאמנות לכ"ע ואפי' קרובות אך לענין השנים אי הוי להוציאה מחזקת קטנות לגדלות אין נאמנות נשים רק בעינן עדים כשרים מיהו להחזיקה בקטנה עדיין נשים נאמנות היכא דהוי איסורא דרבנן דוקא וכגון במיאון וכיוצא אך לא קרובים. וכן מצאתי למוהרי"מט בח"א סי' נ"א שחלק בכח על מוה"רם קשטילץ שרצה לומר דנאמנות הנשים להעמידה בחזקת קטנה ואפי' בס' איסור תורה ומר הוא דקאמר דכיון דחזקת קטנה עשויה להשתנות לא מקרי חזקה ואין נשים נאמנות רק במלתא דרבנן והביא משם מוהר"שך בח"א סי' כ"ג שכתב לחלק כן בין תשו' מוה''רם לההיא דהרמ"בם והרב סיים וכתב דאפי' במלתא דרבנן אמה ואחיה אינן נאמנות כלל דשייכי בעדותן שרוצין להפקיעה במיאון מתחת בעלה יש"ב תנא דמסייע לן בכל האמור

אשר עפ"ז לא זכיתי להבין גם דברי מוהרש"דם בא"הע סי' פ"ז דהתם קאי על לאה שנתקדשה ע"י קרוביה בהיותה קטנה ועתה ממאנת בארוסה וכפי עדות השכנות שהוחזקה ע"פ אמה שהיא קטנה עדין ויכולה למאן ע"ז כתב הרב וז"ל וכפי נ"ד דהוי דרבנן די באם הבן וסגי וכמו שנראה ממ"ש המרדכי בשם ר' משולם וכו' ומוה"רם ז"ל כ' בתשו' נמי על יתומה קטנה שנתקדשה אם יכולה למאן מי סמכינן אעדות נשים שהיא בת י"א שנה ודאי סמכינן כיון דלא רעל ואפי' היתה גדולה כיון דאין כאן קידושין אלא דרבנן המצוה רבנן בדרבנן יעו"ש בהגה"מי לה' אישות ובמרדכי וכיון דנשים נאמנות על השנים א"כ אמה ג"ך נאמנת כפי דעת מוהר"ם (היינו ר' משולם) דקאמר דכיון דנשים נאמנות על השנים מ"ל קרובות מ"ל רחוקות והדברים ק"ו דהשתא במידי דלהוציאה מחזקת קטנית לגדלות נשים נאמנות דבההיא הימנה ר' משולם כ"ש במידי דאינו אלא להעמידה בחזקתה וא"עג דמורם בעצמו כתב בסוף אותה תשובה אבל אמה שמא אינה נאמנת אין ספק מוציא מידי ודאי וכ"ש וכו' ע"כד ואני שמעתי ולא אבין דהירך יליף הרב ממאי דהכשיר ר' משולם בקרובות לבדיקה דה"ה לשנים דהתם שאני דבדיקה הוי מנתא דעבידא לגלויי ומשו"ה נשים קרובות נאמנות אבל לענין השנים יודה למוה"רם ואין שייך כאן לומר אין ספק מוציא מידי ודאי. דמי הוא אשר אמר בהחלט דקרובות כשרות לעדות השנים כדי שנאמר דאין ספקו של מהר"ם מוציא מידי ודאי ואילו לא היה בנדון