אבני האפוד חלק א רמט

זכה וא''עפ שהיא תובעת גירושין יוציא ויתן כתובה אבל הכא דב"ד לא מחייבי ליה אי תבעה גירושין תצא שלא בכתובה ע"כ

כ"ב ס"ך ש"ע כל הנושא אשה בעברה אפי' באיסור דרבנן וכו'. ממזר שקדש אשה אחת בפני עדים ושוב נודע הדבר לב"ד דינא הוי לכפותו ע"י חרמות ונדויין לגרשה כדי שלא יכשל לבא עליה, עבודת השם סי' מ"א

כ"ג שם בהגה אבל אם יש לו אשה בעברה לכ"ע כופין בשוטים וכו' ע' כנ"הג הג"הט ס"ק ס"ה עבודת השם שם

כ"ד סכ"א ש"ע כל אלו שאמרו להוציא כופין אותו אפי' בשוטים, כפי הכלל המסור בידינו בדעת מרן דסתם ואח"ך מחלוקת הלכה כסתם נמצא דדעת מרן דכופים וממילא דבאתרוותא דקבלו עליהם ס' מרן דנין לכופו לגרש, כ"כ ב' צנתרות הזהב ה' מוהרי"ץ ישראל ומוה"ר מוהרי"קו ז"ל בתשו' כ''ב אך ה' מטה לחם בסי' ח' הביא דבריהם וכתב דליתא להא דאפי' במקומות שקבלו עליהן כסברת מרן אין לכופו כיון דאיכא למיחש לגט מעושה עי"ד

כ"ה סכ"א מור"ם בהגה וכיון דאיכא פלוגתא דרבוואתא ראוי להחמיר שלא לכוף וכו'. ע' להכנ"הג בהג"הט ס"ק פ"ט משם מוהריב"ל והרחיב הדברים מו"סר בשער אשר סי' מ"ה דה"ד היכא דלא נפיק קולא מתוך החומרא אך היכא שאם באנו לחוש למיעוט הפוס' המחמירין שלא לכופו יוצא קולא מצד אחר דבאנו להתיר איסור ערוה בכה"ג אזלינן בתר רוב דעות הפוס' ולא חיישינן למאי דהוי גט מעושה יעו"ש בדקי"ד וע' שדי חמד מע' גירושין סי' א' אות י"ח

כ"ו מי שקדש אשה ונשבע לה שלא ישא אחרת עליה ועבר ונשא ונשבע גם לשנייה. ע' יד"א הג"הט ס"ק מ"ו ומ"ז מה שציין וע' מה שרמזתי אני הדל לעיל בסי' א על סי"א

כ"ז שם בהגה ומ"מ יכולין לגזר ע"כ ישראל שלא לעשות לו טובה וכו'. ע' כנ''הג הגהב"י ס"ק ל"ז שכתב דיש מן הפוס' שאסרו לעשות הרחקה זו דר"ת וע' פתחי תשו' סק"ל. ראש משביר ח"א חא"הע סי' ל"ח. וכבר בא חכם גדול אדונינו ה' מוהר"א גאטינייו ז"ל בספרו צל הכסף ח"א סי' ה' די"ט ע"ד ובסי' ו' מדל"ו ואילך האריך בזה וסו"ד זו הלכה העלה דשפיר עבדינן ליה הרחקה זו והיה לבא"ר כל דברי הפוס' שעמדו ע"ז יעו"ש ובסי' ט"ו. וכ"כ ה' פחד יצחק במע' סמך הנד"מ די"ח ע"א

כ"ח שם או למול בניו. גזרה זו אינה מר"ת רק הוספה מבע"ס בנימן זאב סי' פ"ח. ופליאה נשגבה איך ב"ד יכולין לעכב מילת בנו והוא חייוב המוטל על ב"ד למול את הבן אם לא מל האב וכמ"ש ביו"ד סי' ר"ס ואיך בעון האב ב"ד יבטלו מ"ע כי האי שהוא בהכרת וצ"ע ואחר זמן ראיתי בס' דור דור ודורשיו בח"ד צד 176 שכתב משם תשו' הגאונים בס' שערי תשובה סי' מ"א שכתוב שם וז"ל וכן היה המנהג שיסדוהו הגאונים שמי שהחרימוהו לא היו רשאים למול לו בן ולקבר לו מת אך רב האיי גאון בלי ספק ראה כי הוא ענין רע ואין זה ממדת היהידות וע"כ בטל המנהג הקשה הזה ויסד שמי שהחרימוהו הקהל חייבין למול את בנו וקוברין את מתו וכו' ע"ש ומי שיש בידו ס' שערי תשו' ישים עיניו בו

כ"ט שם בהגה ובכ"מ דאיכא פלוגתא וכו' מ"מ כופין אותו ליתן כתובתה מיד עמש"ל בשייך לסעי' ז' וע' צל הכסף ח"א א"הע סי' י"א וסי' ט"ו מ"ש בזה

ל אשה שטענה על בעלה שאינו יורה כחץ ובעינא חוטרא לידא דהדין נותן לכופו בשוטים וכפסק מרן אלא דבז"הז אין ידינו תקיפה להעמיד משפטי הדת על תלם אם נראה לב"ד לקונסו להפקיע זכותו על נכסי אשתו ולגזר עליו שאם תמות שלא ירשנה הרשות בידם שערי רחמים ח"ב א''הע סי' כ"ג

סי' קנ''ה

א ס"ג ש"ע אפי' לא אמרה דבר אלא הלכה ונתקדשה לאחר כשהיא קטנה קידושיה הן הן מיאוניה. ל"ד נתקדשה לאחר אלא אפי' נשתדכה לאחר בקנין שידוכיה הן הן מיאוניה דהשידוכין הוו ג"ך גילוי דעת שאינה חפצה בו והשכל נותן כן והדעת מחייב אולם אני נבוך בזה דאי איתא להאי סברא לח לשתמיט שום א' מהפוס' להגידה ולכן אין ולאו ורפייא בידי, מו"הר צל הכסף ח"ב חא"הע סי' ח'

ב סי"ד בהגה ספק אם הגיעה לי"ב שנים אזלינן לחומרא. ע' כנה"ג הגהב"י ס"ק כ"ט יד"א סקי"ח. מחנה אפרים ה אישות סי' א"ב מה שפלפל על תשו' זו ובדברי ה' הפוס' נר"ו המובא בס' עולת איש סי' ה'

ג סט"ו וכשבודקין אותה בודקין ע"י נשים כשרות וכו' ואפי' היא קרובה. כן הביא מרן הב"י משם המרדכי בפ' מ"ח שמ"כ שהשיבו לר' משולם כיון דנשים אינן ראוייות להעיד והכא מהמני מ"ל קרובות מ"ל רחוקות ושכן מצא בס' ראבי"ה ור"ת פסק דאפי' נשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות בבדיקה דאין לך כתב מוכיח גדול מזה ע"כ וכפי הנראה סב' הפוס' הנז' היא מוסכמת. אך ראיתי בד"מ באות ז' שכתב דמתשו'