אבני האפוד חלק א רמז

הזה הוא יהיה בפ"ע והיא תהיה בפ"ע והבעל יספיק לה כל צרכה בזמן ההוא עי"ד

אולם אחר החיפוש ראיתי למר קשישא ידי"ן כמוהרי"ץ אבועלאפייא נר"ו בס' פני יצחק ח"ב דפ"ב ע"ג וד' שהביא משם רבני ירוש' הגאון מוהר"א אשכנזי ז"ל ולהבדיל בין החיים ר"לץ ה' כמוהר"א נר"ו בתשו' כי באה בס' בני בנימן וקרב איש ח"א סי' ל"ז שעמדו על מי שאין לו ג"ח והמה בחכמתם האריכו למעניתם ועלתה הסכמתם דפטור הבעל ממזונותיה כל ימי היותה בבית אביה עי"ד, וצר לי מאד כי אין הספר הנז' איתי במחיצתי כען לראות אם יש שום חילוק מנדונם לנ"ד ומה ראיה הביאו לסברתם דעל האמת תמוה מאד דמאחר דכל הפוס' הוציאוה מדין מורדת ואיכא פוס' טובא דס"ל דכשהוא אמת וכגון שהוא מודה (וה"ה היכא דנתברר ע"פ הרופאים וכנ"ד) דכופין אותו לגרש איך נוכל לומר שכ"ז שהוא אינו חפץ לגרשה שיהיה פטור ממזונות אין זו דרך ישרה אהמ"ר וגלגול מחילות וכבר צווח עליהם רב חביבא נ"רו בס' פני יצחק שם דמה שנסתייעו מתשו' הרד"בז בח"ג סי' ת"ו אין סמיכה בעז'רה דהתם שאני דהתנו בתחי' והיא רוצה לשנות מתנאה ואדרבא מתשו' מוהרי"מט הנז' יוצא להיפך וכדעת ה' מר ואהלות בנכפה וכן מבו' מתשו' ה' בירך משה כו"סי י"א במורדת גמורה וסיים בדברו דבלתי ספק אילו היו רואים הרבנים הנ"ל תשו' מוהרי"מט בודאי דהוו הדרי בהו י"ש ובהשמטות שם הביא משם ה' נוכח השלחן שחייב לנכפה במזונות אשתו ואפי' שהיא בבית אביה יעו"ש גם ה' מוה"רח מנחם ז"ל בס' מטה לחם הנד"ם דט"ז ע"א הביא דברי רבני ירוש' והצ"ע דבריהם דדינא יתיב דכ"ז דאינו מגרשה וחגידא ביה חייב במזונות עי"ד והנני יוסיף להפליא דנעלם מהם ת' ה' עדות ביעקב שהעלה בנד"ז בעצמו לחייב לבעל במזונות עודה בבית אביה

ומ"מ לבי נקפי לעשות מעשה לכוף לבעל למזונות מאחר דרבני ירוש' פטרוהו וגדול כח המוחזק ומה גם דה' מוהר''חם ז"ל בס' מטה לחם שם כתב דפשפש ולו' מצא דזהו מחלוקת ישנה בין רבני קושטא בזמן ה' פ"מ ונדפסו דבריהם בס' אמר שלמה בד"מא ע"ע. ושוב האיר ה' את עיני וראיתי להרב גופיה בסי' י"א דעמד עוד על פתגם דנא בארש' טובה ורחבה והעלה דלא יש בנו כח להוציא מיד המוחזק דיכול הבעל לומר קי"ל שכח הפוס' הפוטרים אותי ממזונות יעו"ש

אלא דהרב שם פתח טוב פתח לחייב כיון דכתוב בכתובה דנשבע החתן לקיים כל מ"ש בכתו' ושם כתוב ועלי מזונייכי וכו' וקנו מידו ונשבע ע"ז ובאנו למחלוקת הקדום בחייוב שיש בה שבו' ומצד החייוב מצי מפטר נפשיה בטענת קי"ל אי אמרי' קא"כ שא"כ וכיון דפשטה ההוראה בעירנו (קושטא) להחמיר ומוציאין ממון. מהמוחזק א"כ גם בפרט זה מפקינן מיד הבעל מזונות מאחר דאם הלכה כהמחייבים אם אינו נותן לו מזונות הו"ל עבריין על השבו' ודיינינן ס' שבועה להחמיר וכופין אותו ואחר שהאריך בזה למשקל ולמטרי כתב דמצא דב"ד רבא דקושטא בש' הת"רב עשו מעשה בנדון כזה עצמו שחייבו לבעל במזונות ומלבושים בעודה בבית אביה כל זמן שלא יפטר אותה בגט כריתות והוא לא ידע אם טעמם היה מפני חומר השבועה או אף בלתי חומר השבועה כיון דחכמים חייבוהו לגרש יעו"שב וכיוצא בזה כתב עוד בסי' י"ד לענין אחר. וגם אתה תדין לנד"ז כיון דאנן ג"ך נהגינן למכתב שבועה בכתובו' שלנו וגם פשטה ההוראה בזמננו לפסק הלכה דהיכא דאיכא שבו' אין לפטר בטענת קי"ל וכאשר הארכתי בזה בתשו' חח"המ סי' ב"ך והבאתי שם משם רבני שלוניקי האחרונים דנקטי הכי להלכה יי"ש ואחר שהדפסתי ספרי (חשן האפד) מצאתי עוד לרבני האחרונים שכ"כ ע' בס' פנים במשפט ח"מ סי' ס' דר"נד ע"ד שהביא בשם רבני אזמיר דהסכימו כן להלכה וע"ע בס' חוקות החיים סי' ן' שהאריך בזה ובס' נדיב לב חח"המ סי' מ"ב דפ"ג ע"א העלה ג"ך הכי גם ה' מר בריה דה' ראש משביר בתשו' כת"י הכמוסה אצלי נקיט הכי בפשיטו' גם רב נהוראי מוהר"יץ אבועלפיא נר"ו ב' פני צחק ח"ב דס"ב הרחיב פה בזה והעלה כן להלכה עי"ש ובדס"ד ע"א וע"ע למוה"רא דיין בתשו' כי באה בס' מר ואהלות ח"מ סי' ל"ה דק"מב ולא נעלם ממני דהרב מוה"רש מאטאלון ז"ל בס' עבודת השם א"הע סי' ל"ב וג"ל אז ל כל קבל דנא ומסכים להלכה דאמרי' קא"ך שא"כ י"ש. בהא לישרי לן מר מאחר דחזינן רבני שלוניקו האחרונים ורבני אזמיר וקושטא ורבני מערב דהסכימו להלכה דסוגיין דעלמא אזלא להחמיר איך יוכל לפוטרו מסיבת שבועה הגם דהוא לאפוקי ממונא ובכן והא נפקת דהבעל חייב במזונותיה

אולם כד הוינן בה אי מטע"ז אתינן למחייביה לבעל סר כקינו מעלינו דשנייא כתובות דידן מנוסח כתובות קושטא דשם נהיגי למכתב כל הכתובה בדף אחד ובסוף הכתיבה כותבין שנשבע על זה ובכי הא הוא שכתב ה' מוהרח"מ זל דאע"ג דמצד הדין פטור מצד השבועה חייב משא"כ לדידן דנהגינן לכתב הכתובה בב' דפין בדף האחד כתוב חייוב המזונות ובדף השני כתוב שאר התנאים והשבועה א"כ אין כאן שבועה על המזונות ושפיר יכול הבעל להרים דגל הקי"ל ולומר קי"ל דפטור ג"ך ממזונות ולאו מילתא חדתא היא דא וכבר שערוהו הראשונים. דהנה ה' ידיו של משה באה"ע סי' ח' גבי ההיא חשו' הר"אם ח"א סי' ל' הידועה דכל שהבעל רוצה לגרשה והיא מעכבת מצד התקנה דמצי מפטר נפשיה ממזונות יען