אבני האפוד חלק א רמה

חיישינן למיעוטא אינו אלא היכא דלא נפיק מתוך החומרא קולא אך היכא דאם באנו לחוש למיעוטא נפק"ל קולא מצד אחר דבאנו להתיר איסור לפי דעת רוב הפוס' האוס' אשה לבעלה פשיטא ודאי דבכ"הג אזלי' בתר דעת רוב הפוס' האוסרים אשה זאת לבעלה ולא חיישינן לקולא דהוי גט מעושה ואדרבא הו"ל כשאר הפסולות דקי"ל דמעשין על הפסולות. מינה בנכפה דלפי דברי הפוס' הרא"ש ודעי' הוא דאיכא סכנה להדבק איתו כיון דחמירא סכנתא מאיסורא אזלינן בתרייהו דהרא"ש ורגמ"ה וכתב שכן ראה בס' מר ואהלות א"הע סי' יוד שכתב דכיון דחמירא סכנתא מאיסורא ודאי דפסקינן כדעת הרא"ש דס"ל דיש סכנה נגד ראבי"ה ובפרט כי רבים הם וכו' יעוש"ב

וכשאני לעצמי כד עיילנן בהאי פתחא דפתח לן מו"הר דכיון דאיכא סכנה וקי"ל חמירא סכנתא מאיסורה ובאסורא כל שהרוב אוסרין הו"ל כפסולה ומעשין לפסולות יש בידינו כח לומר דאפי' אם היה דרוב הפוס' אומרים דליכא סכנה ומיעוט אומרים דאיכא היה לן לחוש למיעוטא וכופין לפי מ"ש אני הדל בהגהותי לס' עבודת השם א"הע סי' ו' ד"ח ע"א משם כמה פוסקים דבמידי דאיכא סכנתא אע"ג דאיכא ס"ס לא מקילינן ואזלינן לחומרא וס"ס איכא מ"ד דאלים מרוב ואיכא מ"ד דהוי כרוב נמצא דבמידי דסכנה חיישינן הפי' למיעוטא וכן נוטין דברי ה' מר ואהלות שכתב דפסקינן כדעת הרא"ש נגד ראבי"ה ובפרט כי רבים הם דמשמע להדייא דאף אילו לא הוו רבים היה ראוי לילך אחריהם אכן ראיתי לה' פתחי תש' בסי' ע"ז סק"ח שהביא ת' ה' חתם סופר באה"ע סי' קט"ז שכתב כי בשנים קדמונייות היו נשמרים מד"א שלו ורופאי זמנינו מחליטים שאינו מתדבק כלל ואינו מזיק אפי' לאשת חיקו א"כ לענין כפיה להוציא מי יכניס ראשו באיסור דאורייתא וכו' ובכן גם טע"ז דסכנה חלף הלך עתה ונשאר לנו המחלוקת במקומו ואין בנו כח לכופו. וע"ע שדי חמד מע' גירושין סי' א' אות י"ד

ואחז"ר בא לידי ס' שערי רחמים וראיתי לו בחא"ה סי' כ"ו שנשאל מלפניו על פתגם דנא והביא דברי הגאון מוהר"אק בס' שע"א וחלק עליו בעיקר חילוקו הן מצד דהן רבים הסוברים דאין כופין אותו לגרש והן מצד חילוקו בדברי הראשונים דבדבר שבערוה היכא דלסברת רוב הפוס' נפיק קולא מצד אחר אזלינן בתרייהו ולא חיישינן לגט מעושה ומר הוא דקאמר דלא כן הוא וישב בסתר' ראייות מו"הר מדברי מהרי"בל ואף חי יהיבנן כל דיליה במאי דקמן אף לסברת האומ' דכופין להוציא לא נפיק מיניה חורבא דאיסור ערוה אם תשב תחתיו דלא תשמשנו ואין כאן סכנה ואסופא דמלתא העלה להלכה דאין כופין אותו להוציא ונסתייע גם מדברי ה' חת"ס יש"ב. ובמ"ש דרבים הם הסוברים דאין כופין לשר"י לן מר וכבר כתבנו בזה כל הצורך וע"ע בס' שערי רחמים ח"ב א"הע סי' ל"ד מ"ש עוד בזה

י"א לדעת האומרים דנכפה הוי מום אין לחלק בין הייותו החולי תדירי להייותו כפעם בפעם. מוה"ר אג"ן בס' צל הכסף ח"א סי' י"א ד"ס ע"א

י"ב אפילו לדעת הר"ר יואל ודעי' דאין כופין את הנכפה לגרש ה"ד היכא שנולד לו החולי אחר שנשא אך היכא דהיה הבעל נכפה מקודם ועל כי לא היתה האשה יודעת מזה נשאת עמו פשיטא ודאי דאמרינן דמקחה מק"ט וכופין אותו לגרש. מוה"ר בס' שער אשר שם וחלק על ה' אמונת שמואל שנראה מדבריו להיפך יעו"ש, וע' להגאון חתם סופר בסי' קט"ז ה"ד הפ"ת לעיל סי' ע"ז סק"ח דהוי תנא דמסייע לה' אמו"ש שכתב דגם היכא שהיה מקודם והיא לא ידעה דאין אנחנו יכולין לכוף כי מי יכניס ראשו בין ההרים וכו' רק בעבור שהוא מק"ט אם האשה תפוסה משל בעל אין אנחנו יכולין להוציא את שלו מתחת ידה עד שירצה לגרש מרצונו הטוב עי"ש וכן דעת מו"הר בס' צל הכסף ח"א סי' ט"ו דקי"ב וע' שערי רחמים שם

י"ג אם היה נכפה קודם הנישואין בלתי קביעות זמן הו"ל כמומים שבגלוי וסברה וקבילה. כנ"הג בהג"הט סק"ו משם מוהרי"בל והב"ש בסק"ט כתב דלס' הרא''ש אפי' תנאי לא מהני וע' למו"הר בס' צ"הכ שם דקי"ב ע"ג. ומוה"ר בש"א שם כתב דה' תומת ישרים סי' קל"ט כתב שדבר זה הוא מוסכם מכל הפוס' בלתי שום חולק דאם היה מקודם סברה וקבילה ומ"מ חילק ידע דה"ד היכא דידעינן אנן בבירור שהיה בא לו זה החולי בלתי זמן קבוע או דמי תי הבעל ראיה י"ש

י"ד אע"ג דלענין כפייה יש לחוש לגט מעושה. מ"מ בענין הרחקה דר"ת עמד בזה מו"הר בס' צ"הכ בסי' י"א ד"ס ע"ד וכתב דלא עבדינן ליה אך בסי' ט"ו משי אנפשיה הדרנא וכתב דמאחר דאיכא רוב סברות דכופים פשיטא דעבדינן ליה. וה' שדי חמד במע' גירושין סי' א' אות ח"י רמז לה' נדיב לב ח"ב סי' י"ב דעמד בזה וחמ"א

ט"ו הגם דאין כופין אותו לגרש מ"מ חייב במזונותיה מו"הר שם בסי' י"א וסו''סי ט"ו וע' לקמן גבי מי שטוענת על בעלה שאין לו ג"א מה שרשמתי בזה דמידי מחלוקת לא יצאנו ויכול המוחזק אם הוא הבעל לומר ק"יל

ט"ז ס"ו ש"ע ואם טענה שחפצה לילד וכו' וחומרת שהוא גורם שאינו יורה כחץ אם שהתה עמו יוד שנים וכו' שומעין לה. זוהיא שיטת הרמ"בם בפט"ו מה' אישות דדוקא אחר שעברו יוד שנים וכתב ה"ה דזה פשוט דבתוך עשר לא עדיפא ממנו וכו' וע' לח"מ מה שנתקשה