אבני האפוד חלק א רמד

אתי עוד בה דלא רמז לנו איה מקום כבודם ומ"מ די לנו עדותו. אך בצדק התלונן עליו החכם הפו' בס' צל הכסף שם דנ"ז ע"ד דכפי מה שהעתיק שם תשו' המבי"ט בח"ג סי' רי"ב הוא דקאי בשיטת ראב''ה היפך הרא"ש, ובדעת מוהר"ם מלובלין בתשו' סי' א' נחלקו דהחכם הפו' שם ס"ל דקאי בדעת הרא"ש וכ"ד מי"הר בשער אשר. ומו"הר בצל הכסף שם כתב. דקאי בדעת ראבי"ה. וכמו שכן הוא דעת מוהריב"ל בח"ד סי' י"ג ומוהריק"ש בהגהותיו וה' באר שבע בסי' ס"ד. והח' הפיס' שם בצל הכסף בדנ"ז ע"א בעמדו לאפושי גברא חלקן לשנים לראבי"ה עם אבי אסף י"ש והוא טעות דראבי"ה ואביאסף הוא באחד דאיהו ניהו ראבי"ה ואיהו ניהו אבי אסף וכנודע אצל עין רוג"ל בספרי הפוס'. והכנ"הג דעתו לצרף ס' מרן ב"י עם המרד' מדלא הזכיר דברי הרא"ש כשהביא דבריו ולבי מגמגם בזה דאדרבא מדלא העלהו על שלחנו מוכח דלא סל"ה ולכל המרבה לא נוכל להכריע דעתו לשום צד

ותבט עיני להגאון צל הכסף שם דהמציא לנו עוד פוס' אחרים דיש לנו לצרף דעתם לענין זה דהר"י מטראני הא' קאי בשיטת ראבי"ה וכמו שהכריע ה' פאת נגב בא"הע סי' י"ד ומר ניהו רבה צרף עם סברת הרא"ש ס' הרמב"ם וסיעתיה הובאו בית יוסף דס"ל דכופין לגרש בבאה בטענת מאיס עלי ולדידהו כ"ש באשת הנכפה דבאה בטענת מאיס עלי בטעם כעיקר שכופין עי"ש ועפ"ד לא לבד שהרותחין דעת הרמב"ם ורש"בם שהביא הטור שם דס"ל דכופין לגרש בטענת מאיש על דכ"ש בנכפה שכופין שגם הרוחנו גם דעת מוה"רם שהובא במרדכי פ' אע"פ ויותר מפורש בהגה"מי פי''ד מאישות שכל שנותנת אמתלא לדבריה וטענה הנראית לחכמי המקום למה הוא מאוס עליה שכופין יש"ב. נמצא דאיכא עוד סרכין תלתא הרמב"ם ורשב"ם ומוהר"ם דס"ל דבנכפה כופין אותו לגרש ואם כנים אנחנו בזה יש לנו מקום לל'ון על ה' פרי צדיק בסי' י''א וה"ד הח"הפ בס' צל הכסף שם בדנ"ו ע"א שרצה לצרף ס' המרדכי והג"א שהביאו דברי ראבי"ה בלי חולק ומסתמא דהכי ס"ל יעו"ש דהא המרדכי ג"ך הביא הא דמוהר"ם ז''ל ונאמר דכן ש"ל ונמצא סותר דידיה אדידיה אבל לע"ד אין ראיה ממה שהביאו המרדכי והג"א דעת ראבי"ה להכריע דכן ס"ל דכן הוא דרכם להביא ס' מוהר"ם וראבי"ה. וכן נוכל לומר גם בעד האגודה שהביא שם בדנ"ח ע"ג והיותר קשה דהח"הפ שם הב"א משם ת' אמונת שמואל סי' ו' דמוה"רם ב"ב קאי בשיטת ראבי"ה וזה מן הקושי דהא בטוענת מאיס עלי בטענה אמתית דעתו דכופין אותו לגרש וכנז' ואין ס' אמונת שמואל אתי לראות שרשן של דברים. שו"ר למו"הר בס' צל הכסף חא"הע סי' י"ג דפ"ו ע"ב וג' שכתב דמ"ש מוהר"ם דכשנותנת אמתלא מהני טענתה לא לכוף אותו לגרש רק לענין הממון אבל אין כופין לבעל יעוש"ב א"כ לא נוכל לצרף בזה דעתי מוהר"ם עם הרא"ש. אך ראיתי להגאון מו"הר מוהרא"ק בשע"ר הגב'וה שם בד"ה והשתא דנפק דק ואשכח למוהר"ם גופיה דמדבריו בתשו' סי' ק"ץ מוכח דס"ל כס' הרא"ש דכופין לנכפה לגרש וההיא דסי' קס"ה דממנה נסתייע ה' אמונת שמואל לאו מר חתים עלה ואיפשר דהוא מתורתו של הר"ר יואל וגדולה מזאת פשפש ול"ו מצא דראבי"ה גופיה סתר חת אהלו בתשו' מוהר"ם סי' ע"ז דל"א אתתא בכל דהוא ניח"ל ואיפשר שהיא האחרונה ועפ"ז העלה הרב דנשאר ר' יואל יחיד בדורו ולא מצינו לו חבר ישיב

אשתכח השתא דהסוברים דכופין לגרש רבו כמו רבו ה"ה רגמ"ה והרא"ש וריב"ם והר"מ בר יוסף והרמב"ם. ורשב"ם ומוהר"ם ומגדולי האחרונים מוהרל"בח ומוהרש"ך ומוהרח"ש (ולא נמנה למוהרימ''ט עמהם יען אסופא דמילתא לענין מעשה חזר לאחוריו גם דעת מוהר"ם מלובלין אינו מן המנין כיון דאיכא מחלוקת בדעתו) והרדב"ז וה' נאמן שמ אל, נגד ר' יואל ור' ישעיה הראשון ומגדולי האחרונים מוהריב"ל ומוהריק"ש והמב"יט וה' באר שבע שכתבו שאין כופין, ויתר האחרונים שעמדו ע"ז ואסקי לענין הלכה להחמיר אינם מן המנין לענין זה דבעבור שלא רצו לסמך על דעתם להכריע הלכה כדברי מי הלכו להחמיר, אך הפוס' שאנו מונין כאן הלא המה הפוס' אשר נשאו ונתנו בדבר וגילו דעתם לענין הלכה והמה הרבים וכנז'

הגם הלום ראיתי אחרי רואי להר''הג מו"הר צל הכסף בא''הע סי' ט"ז דחזר ושנה בענין זה ונפק אודיתא מע'טו דאינו כמ"ש בסי' י"א דרבו הסוברים שלא לכוף דאח"ך נתיישב בדבר וראה דבצירוף כת הסוברים דכופין לגרש בטענת מחים עלי עם ס' הרא"ש וחבריו דבנכפה כופין עלו ל ותר מט"ו נביאים דס"ל דכופין הנכפה לגרש והסוברים דאין כופין דהיינו ר' יואל וחבריו לא עלו לעשר והנם מועטים נגד כת הסוב' דכופין ומה גם דרוב סברות אלו דס"ל דאין כופין לא ברירא להו שהראשון לס' זו הוא ר' יואל דנסתפק בדבר ואחריו נמשכו סיעת מרחמוהי ולפום דינא סברא מסופקת מצד עצמה אינה נכנסת למנין למנוחה נגד סברה ודאית וכו' יעוש"ב ובכן. זכינו לדין ונתברר אצלינו דלפי רוב הפוס' דינא הוי לכוף לנכפה לגרש

אך דא עקא שעם שמיה"ר, בע"ס צל הכסף שם בדברות שנייות חתר למצא את היבשה ועלה בידו דרוב הפוס' מסכימים לגרש עכ"ז לא מלאו לבו לעשות מעשה אחרי ראותו לכמה מהראשונים דלא עצרו כח לכופו לגרש דיראו מגשת למקום דאיכא חששת איסור ערוה דהיינו גט מעושה יעו"ש אולם מו"הר בס' שער אשר שם המציא דבר חדש לכוף לגרש ואמר רב הנח'ה סוברת דהא דבדבר ערוה