אבני האפוד חלק א רמג

סי' קנ"ד

א ס"א בהגה ואם ידעה בהן קודם שנשאת וכו' דוקא קודם שנשאת דומייא דתנאי אבל אם לאחר הנישואין ראתה בו דבר ושתקה זמן ל"א סברה וקבילה אע"פ שלא ערערה כי אם לאחר זמן, הגאון מו"הר מוהר"אג בס' צל הכסף ח"א סי' י"א ד"ס ע"א וכ"כ מר בריה דה' ראש משבר בתשובת ראש משביר חיב סי' ס"ט על כיוצא בזה

ב שם ש"ע נעשה האיש מוכה שחין וכו', ע' מעשה איש סי' י"א י"ב

ג ס"ג ש"ע האומר איני זן וכו' עמש"ל בסי' ע'

ד שם וכן הדין למי שאינו רוצה לשמש. ע' פתחי תשובה סק"ז דאף במונע ממנו שתיהן תשמיש ומזונות חין כופין בשוטים ובס' מטה לחם סי' ל"א עמד בזה והעלה כן והשיג על ה' פורת יוסף א"הע סי' ו' דנעלם ממנו כל זה ובעבור זה העלה להיפך י"ש

ה ס"ד ש"ע האיש שנולדו בו מומין וכו' אין כופין אותו להוציא, ואם לא רצתה דינה כדין מורדת, הגאון מו'הר מוהרא''ק זל בס' שער אשר חא"הע סי' מ''ו ד"ה והשתא נפק דק ואשכח למוהר"ם ב"ב בתשו' סי' ק"ץ ולראב"יה הו"ד שם בתי' ז"ע ולהר"ר שמחה בר שמואל בתשו' דשייכי לה' אישות סי' ל"ג שפסקו בנולדו הלכה כרש''בג דבמומין גדולים כופין אותו להוציא יעו"ש, ולפ"ז אם האשה אינה חפצה לדור עם בעלה אינה נקראת מורדת לפי מ''ש הב"ש בסי' זה ס"ק דכל שיש לה פוס' המסייעים מותה יכולה לומר קי"ל ואיני מורדת וע' לה' פ"ת בסק"ג מה שהביא משם הב"מ לחלוק על ה' ב"ש

ו שם בהגה וכל זה בידו וכו' אבל בב' ידיו וכו' כופין אותו להוציא. ע' פ"ת סק"י שכתב משם ס' גבורת אנשים דלמעשה אין לכוף וע' בס' שדי חמד מע' גירושין סי' א' אות י"ד מה שאסף וקבץ בזה והעלה דפשוט שאין כופין אותו להוציא

ז' ס"ה ש''ע איש המשתטה מידי יום וכו' אינו ר"ל שוטה ממש רק טפש ע' שדי חמד מע' גירושין סי' א או ב' מ"ש משם ס' צמח צדק החדש. ושל כת הקודמים היא זו שכ"כ מוהר"חש להדייא בתשו' א"הע סי' ג"ל ויעי' בס' משא"מ א"הע סי טו"ב דקנ''ד ע"ד. ועפ"ז אזדא לה קודמים ה' יד"א בהג"הט סקי"ב על ה' נאמן שמואל חי' ס"ה וצדק בזה אותו חכם ה''וד בתשו' צל הכתף ח"א סי' יו"ד דנ"ה ע"א

ח שם ויראה אני פן יהרגני בכעסו, ה"ד היכא דלא עשה מעשה דעביד איניש דגזים ולא עביד אבל היכא דזרק לה סכין מתוך ידו והגיע הסכין לה וקרע צעיפה מעליה ובדרך נס היתה ההצלה כופין אותו להוציא דלאו כל שעתא מתרחיש ניסא, ה' מטה לחם הנד"מ חא הע סויסי ח'

ט שם שאין כופין אלא באותם שאמרו חכמים. ע' בית יאודה למוהרי"ע ח"א ח''א חא"הע סי' א'

י שם בהגה מי שהוא נכפה י"א שאינו מום וכו' וי"א שהיא מום וכופין לגרש. ע' כנ"הג סק"ו ויד"א סק"ז. שכתבו משם רבני האחרונים דלא עבדינן עובדא לכופו. ועד אחרן אנכי הרואה לגדול בדורו מו"הר מואר"אג בס' צל הכסף ח"א א"הע סי' י"א ד"ס ע"ג שכתב דבודאי שום מורה לא יוכל לפצות פה לדונו בכפייה אך כל קבל דנא חזינא למופת הדור גדול אדונינו בס' שער אשר חא''הע סי' מ"ה שהאריך בזה והעלה לדינא דכופין לגרש בנידוי ובשוטים מכמה טעמי תריצי עי"ד א"כ אנה אנחנו עולים ומי יוכל להכריע בין ההרים הגדולים. אך יען בא מעשה לידינו ואין אני בן חורין להפטר אמרתי ויהי מה תורה היא אראה במאי תלוי פלוגתייהו ועליו יקום דברו ולכן ממד'בר קדמ'ות אשים דברתי לתור ולחפש באיזה צד קיימי מרבית הפוס' אם לכוף או שלא לכוף כי הוא יסד המע"לה מהני ומועיל לפסק הלכה

ואחזה אנכי דגם בזה יש מחלוקת דה' משאת משה בסי' טו"ב דקנ"ה ע"א כתב דרבים בחכמה מאחרוני הפוסקי' הסכימו דבר כפייה הוא לגרש בע"כ י"ש ולעומת זה חכם אחד הובאה תשובתו בס' צל הכסף שם סי' יו"ד צעק מרה דכלפי לייא הוא דרבים מהפוסקים המה הסוברים שאין כופין אותו לגרש והסכים עמו מו"הר בתשובתו שם בסי' י"א. וכל כי הא סמא בידן לברורי ואנחנו הורשנו לתור ולדרש איפא המה הרבים ואלך בעקבות הרבנים הנז' דעלו על שפתם דעות הפוס' בענין זה

והנה הפוסקים שהחליטו הדבר שכופין אותו לגרש הלא המה הרא"ש בתשו' כלל מ"ב והביא שם שכ"ד הגאון רגמ"ה והסכימו עמו ב' מחכמי דורו ריב"ם והר"ם בר יוסף. אולם ראבי"ה ואביו ר' יואל נסתפקו בדבר וכתבו דאין לכוף וכמ"ש משמם המרדכי והג"א בפ' המדיר וההגה"מיי בפ"ה מה' אישות והר"ר חיים ב' יוסף המובא בתשו' הרח"ש שם שכתב דמאחר שר' יואל היה מסופק חין לי להכניס ראשי בין ההרים אינו נכנס למנין בשום צד. והרימ''ט בח"א סי' קי"ג ומוהרח"ש סי' ל"ג כתבו לדינא שאין ספקם של הפוס' הללו מוציא מידי ודאם של הרא"ש ודעימיה גם הרדב"ז בח"א סי' ר"ס דהיה נראה דחש לס' ראבי"ה וכמ"ש הכנה"ג איהו גופיה הדר ביה בח"ב סי' נ"ג וכתב דאין להניח ודאו של הרא"ש מפני ספקו של ר' יואל וכמ"ש ה' שער אשר שם וכן הסכים בס' נאמן שמואל סי' ס"ו. וה' משא"מ שם כתב דמוהרלב"ח בתשו' וה' המביט בשנייות סי' רי"ב ומוהרש"ך וש"פ קיימי בדעת הרא"ש עי"ד ומלבד דהספרים שרמז אינם נמצאים