אבני האפוד חלק א רלח

שליחות שליח ב' שבמחלוקת הוא שנוי ביניהם ומלשון זה דמר"ן שחוצב מדברי הרמ"ה הכריעו דשליח א' יכול לבטל שליחותו של ב' ודחו ראיה זאת ע' מא"מר קריספין דל"א ע"ג וע' שדי חמד מע' גט סי' ך' או"מ מה שרמז בזה וכבר רבני ירוש' האחרונים בא מעשה לידם בש' התר"לה בגט שנסדר ליתנו ע"י שליח הולכה למסרו בירוש' ת"ו ביד האשה ויען נשמע שהאשה נסעה מירוש' לעיר אחרת מינה השליח א' שליח ב' והיה בדעתו לשלח גט ע"י הבי' דוואר ושוב באה האשה לירוש' והשליח א' עכב בידו ההרשאה ולא שלחה ועשו מעשה ב"ד רבה ובראשם הר"הג מוהר"אא ומסר השליח א' הגט ביד האשה ופטרוה וכמבו' בס' כפי אהרן ח"ב א"הע סי' ד' ואתה תחזה שם פלפול עצום בסי' ד' ה' ו' מרבני ירוש' רבני אשכנז ורבני ספרד אשר חתרו למצא היבשה בענין זה ולבא לכלל יישוב דברי המש"ל דלא ליתו היפך דברי הרמ"ע ושכ"ן גם דעת הרשב"א ועמדו בעומק ע"ד ה' תו"ג ושאין לחלק בין נמסר הגט ליד השליח ב' ללא נמסר דאפי נמסר לית לן בה ע"ע ותרוה צמאונך

ל"ג אפי' דבהרשאה שליח א' לב' כתוב שנשבע שלא לבטל השליחות עפ"ז יכול לבטל השליחות אם נולדה סיבה ולהתירו ע"פ היסוד דאדעתא דהכי לא נשבע וכן עשו רבני ירוש' בעובדא הנ''ל. ט' כפי אהרן שם סי' ה' דע"ח ע"א וכן הסכים ה' מוהר"א אשכנזי שם ד"פ ע"א

ל"ד סמ"ג ש"ע שליח קבלה אינו יכול למנות שליח וכו' ויש מתירין אם נתנה נו רשות ע' לה' שבט בנימן סי' קס"ו שתמה על מרן דמאחר דבב"י עלתה הסכמתו להתיר מדוע בשולחנו פסק לאסר וע"ש דכל שנתנה לו רשות יכול לעשות שליח ועמד שם על דברי הב"ש בס"ק נ"ט וחקר אי מה שנחלקו הפוס' ה"ד בממנה שליח אחר שיקבל הגט אבל, אי ממנה השליח שיקבלנו ויביאנו ליד השליח הא' לית לן בה או"ד בזה הוא דנחלקו וכ"ש היכא דעשאו שליח לקבל הגט. והביא דברי הכנה"ג בהגה"בי ס"ק ס"א והאריכו בזה האב והבן שם ע"ע באורך

ל"ה סנ"ו ה"ז ספק מגורשת שהרי הוחזקה א"א ואין כאן אלא ע"א, ל"א אין דבר שבערוה פחות מב' אלא באיתחזק איסורא כנ"הג הגה"בי ס"ק ע"ז משם מוהר"קו שו' ע"ב וה' שמ"ח גחגין ז"ל בס' ישמח לב א"הע סי' טו"ב דמ"ב ע"ג תמה עליו דקתני משנה סתמית ומידי פלוגתא לא נפקא ואסף איש טהור אחרוני הפו' המדברים בפרט זה ועמד ע"ד יעו"ש ובתשו' מהר"א אשכנזי שם

ל"ו סנ"ט ש"ע אחר שהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו אפי' תכ"ד, ע' טו"ז ס"ק מ"ה, ערך השלחן או"ג. מאמר מרדכי בחידו' לגטין דל"א ע"ג. מטה לחם סי' פ"ג. ל"ז סעיף ס"א ש"ע ויש מי שאומר דבשליחות אם בטל א' מהם נתבטלו כולם זוהי דעת הרמבם בפ"ו מה' גירושין דין י"ח לפי מ"ש ה"ה שם וע' לח"מ מ"ש ע"ד, וע' חסדי דוד בביאו' על תוספתא דגיטין דקל"ז ע"א דרך חדש בדברי הרמב"ם

סי' קמ"ב

א ס"א ש"ע ויאמר בפ''ן ובפני נחתם. אם השליח הוא אחד מהעדים החתומים על הגט נראה מדברי הרב תומת ישרים סי' ע"ב דיש לחוש ולהחמיר, ושם מבואר שיש מי שמקל. כנ"הג הג"הטו סקי"א וע' יד"א סק"ד שהביא משם הרדב"ז בח"א סי' שנ"ט ות"ו שמותר לכתחי' רק שלא יאמר אני חתמתי אלא יאמר סתם בפ"ן ובפ"ן יעו"ש ועוד לו שם בסק"ב ויש לתמוה על הכה"ג דתשו' הרדב"ז דסי' ת"ו רמזה בסק"ה לענין סופר ולא רמזה פה כשהביא דברי התו"י. וע' פ"ת סי' ק"ך סקכ"א וסי' זה סק"ל. וה' אמרות טהורות בדזר"ע אחר שהביא תשו' התו"י ופלפל בדבריו הביא דברי הריטב"א בחידו' לגטין לדט"ז שכתב להדייא דאינו נכון. וסיים וכתב ונכוף את ראשנו ונקבל בשמחה את דבריו וצדקה הוראת ה' דון תם אך דמקום עיגון ושעת הדחק יש להקל עי"ד, וגם עליו יעבר כוס התימה דלא זכר דברי הרדב"ז דמתיר לכתחי' וע' לה' המגיה בס' מאמר מרדכי קריספין בדב"ך ע"א שתמה על הרדב"ז שנסתייע עצמו מדברי הריטב"א והוא עזר כנגדו יעו"ש

ב ס"ג ש"ע כשם שא"ץ לקיים הגט וכו'. אשה שנתגרשה צריכה כתב מב"ד שנתגרשה ואין הרב נאמן להעיד ע"ז יחידי. הטו"ז בסק"ד וה"ד הב"ש בסק"ו. וע' דב''מ ח"א חא"הע סי' ע"ה. לח"ש דקנ"א. ולה' ראש משביר ח"א חא"הע סי' מ"א על מעשה שהיה בזמן הדב"מ שרבני קושטא החזירו השטר ראיה בעדים ופריש לה ה' ראש משביר שם דהיינו טעמייהו להציל גם מפקפוק דמפיהם ולא מפי כתבם שנחלקו הפוסקים דא''עג דיש מכשירין בעדות גט אשה מפי הכתב מ"מ חשו רבני קושטא לס' הפוסלין ולא הניחוה לישא יעו"ש. וע' פתחי תשו' סק"ז שהביא משם תשו' בית דוד (אשכנזי) שכתב דראה לכמה רבנן קשישאי דלא קפדי בזה וסומכים אהיתר עדות הרב המסדר לחוד ומני"ר חלק עליו וכתב דאין לסמך על שום קולא בזה ואין לנו לזוז מדברי הש"ע האחרונים דבעינן מעשה ב"ד של ג' י"ש. וע' למו"הר בס' שער אשר סי' כ"ח על מעשה ב"ד שניתן מידו לאשה שנתגרשה וחתם הוא וב' דיינים עמו וחשש אולי רבני העיר לא יכירו חתימ"ות הב' דיינים ויעכבו אותה להינשא וע"ז יגע וטרח להכשיר ע''פ ס' רש"ל ומור"ם והב"ח דכל שנכרת חתימה אחת מהג' דיינים ש"ד יעו"ש