אבני האפוד חלק א רלה

איברא דהרב"י בסי' זה אחר שהביא דברי הריב"ש שבסי' ג"ן הנ"ל סיים וז"ל ומכאן נראה בהדייא שאם שליח א' מינה שליח ב' ולא נמצא שליח ב' בפני ב"ד בשעה שאמר שליח א' בס"ן ובפ"ן צריך לקיים שטר שליחותו אע"פ שהגט יוצא מתחת ידו אא"כ נתקיים הגט בחותמיו ע"כ ולפי דברי הריב"ש הנ"ל שכתב דא"ץ להאריך ולומר שבפניו נכתב וכו' רק שליח ב"ד אני וה"ט דמסתמא כל שעשאוהו ב"ד שליח היינו שנעשה הכל כדין א"כ למה זה צריך שימצא שליח ב' כשיאמר שליח א' שבפ"ן וכו' ואם לא נמצא צריך לקיים שטר שליחותו הא כל שיאמר שליח ב''ד אני סגי. אבל נראה שכונת הרב"י הוא היכא ששליח א' עשאו שליח לשליח ב' שלא בפני ב"ד רק בינו לבין עצמו באופן שאינו יכול לומר שליח ב"ד אני דאז צריך לקיים שטר השליחות אך כל ששליח ב' נעשה בפני ב"ד אפי' שלא היה בפני שליח א' א"ץ לכלום וסגי בשיאמר שליח ב"ד אני וכן מצאתי לה' יד''א בהגה"בי ס"ק ס"ה שכתב משם הב"ח שהבין כן בדברי הר"בי משא"כ דעת ה' מכתב מאליהו דצ"ד עי"ד וע"ע בס' פתחי תשו' לקמן סי' קמ"ב סקי"ח שרמז לה' יד אפרים והב"מ שתמהו על מור"ם שהעתיק דברי הרב"י ע"ע ואינם מצוים אצלי לראות הדברים בשרשן

ולכל הדברות כל שהשליח ב' לא עמד בפני ב"ד רק מינוהו שליח שלא בפניו אפי' שעיקר המינוי הוא ע"י ב"ד וסגי בשיאמר שליח ב"ד אני מ"ר א"א בלתי שטר הרשאה דאיך יוכל לומר שב"ד אני כיון שגם הוא עצמו אינו ודע הדבר כ"א ע"פ הרשאתו וזה ברור. וכזאת וכזאת ראתה עיני בס' ישמח לב ח"ב חא''הע סי' ק' דמביא וקורא נדון א' מרבני קושטא והובא בס' זכרינו לחיים ח"א מע' גט אות כ"ג על גט הבא מארץ מרחקים עם האשה והיו חתומים ב"ד עליה לקייום העדים ולפי ששם היו יודעים שלא היו חתימות הב"ד ניכרות בקושטא באו על החתום החריהם שנים אנשים סוחרים שחתימותם ניכרות להעיד על חתימות הב"ד והכשירו הגט והרב פלפל בחכמה על נדון זה ואסופא דמילתא כתב דגופא דעובדא הנו נצב בס' משנת ר"א ח''ב סי' כ"ו ומתוך השאלה נראה דהנדון היה דהשליח המביא את הגט לא הוה מצי מימר בפ"ן דהיה שליח ב' מנוי משליח א' ובכי הא ודאי דצריכה להיות ההרשאה מקויימת וכו' יעו"ש מבואר כדברינו ואת העודף דבשליח ב' שלא בפניו צריך הרשאה ושתהיה מקויימת וע' זכו''ל ח"ג בסה"ג ע' קייום מ"ש משם ה' בתי כהונה ח"א סי' ט' ובצדק התלונן עליו רב חביבא נר"ו בס' פני יצחק ח"ה סי' טו"ב דקי"ד וקט"ו דהב"כ לא מיירי בשליח ב' דהתם הקייום מעכב י''ש אך לא תעזב נפשי לשא"ל דאי האי עובדא דהמ"רח הכי הוה למה זה הב"ד קיימו חתי' העדים ולא עשו שטר הרשאה בלשון ב"ד משליח א' לשליח ב' וכנהוג ואם נאמר דשליח ב' היה מנוי משליח א' שלא בפני ב"ד רק בפני ב' עדים והב"ד קיימו החתימות א"כ חברתה בצדה דמי הגיד להם שהיה רשות לשליח א' למנות שליח ב' והם לא עשו רק קייום החתימות ואיפשר דהיה כתוב מפורש כן בתוך ההרשאה ואין ס' מש"רא מצוי אצלי לראות הדברים בשרשם איך היה המעשה

? ז שם ש"ע, אלא לפי שכתוב בה שנותן הבעל רשות וכו' מבורר בדברי ה' תומת ישרים סי' ג' וסי' ו' וקנ"ח וקע"ט שאם אין כאן הרשאה אף שאומר בפירוש שהבעל הרשהו למנות שליח אחר בלתי אונס אינו נאמן וכן דקדק המש"ל בפ"ט מה' גירושין מדברי הרר"פ וה''וד בי''דא הג"הט ס"ק כ"ח. וה' פ"ת בס"קיא הבין שכן דקדק מוהרי"בל ב"א סי' ב"ך אך הב"מ כתב דיש לדחות וגם הביא משם ס' גט מקושר (אשכנזי) דחלק לגמרי על מוהרי"בל וכתב דלדעתו פשוט דאם נאמין על עיקר הגט והשליחות כ"ש שיש להאמינו על הרשות י"ש ואנא דאמרי דאה''מר לא צייתינן ליה במקום דמוהרי"בל ומוה"רא קפסאלי ומוהרש"ט המובאים בתו"י שם והרב תם שם ארבעה מנכים מרבני הראשונים פסקו להדייא בהיפך ויהיב טעמא הרב שם דלא האמינוהו לא בעיקר הגט והשליחות אלא במה שהוא חוץ ממנו ע"יד ולשר"י לן מר בהא וע"ע לה' פ"ת בס' גט שני סוף אות ב"ן שהביא משם החת"ס דדעתו להחמיר

ח מו"רם בהגה אם נאבד שטר הרשאה והוא שע"הד וכ' מסתמייות דברי הדב"מ ח"א דקע"ד ע"ג אות ה' והרב מזבח אדמה דל"א ע"ג נראה דיש להתיר אפי' שלא בשע"הד ותמה עליהם ה' מוה"רמ ישראל בתשו' כי באה בס' מעשה אברהם דקס"ג ע"ב וע' בדברי ה' המח' שם דקס"ו

ט שם אבל לכתחי' כותבין ההרשאה בדקדוק, כיון שאין צורך בשטר שליחות אלא מן הטעם שכתבו הפוסקים לא ראיתי שום אדם מפקפק שתהא כתב השליחות כתב אשורית. כנ"הג ס"ק ל"ח וה' בתי כהונה ס''ב דפ"ה ע"ד כתב וז"ל והמנהג לכותבה בכתי' תמה ודקדוק האותייות ובלי טשטוש או מחק או דבוק וכן בחתי' העדים והכל בכתב פרובינצאל ע"כ וידוע דכתב פרובינצאל היינו כתב רשיי וכ"כ ה' זל"ח ח"א מ"ע גט. אות י"ג ושם הוסיף תיבת והדיינים. וכשיצאנו מכלל כתיבה אשורית פשיטא דכל מין כתיבה בכלל וע' בהגהותי לס' עבודת השם חא"הע סו"סי מ' מ"ש שם שבח לידי הרשאה מרבני עירינו שהיה הכל בכתב רש"י גם חתימת העדים רק חתימת הדיינים היה מכתב שלנו. וע' שואל ומשיב