אבני האפוד חלק א רלב

סי' קל"ג

א ס"א אבל בדיעבד אם לא היו אלא עדי חתימה ומסרו בינו לבינה כשר. ע' מה שפלפל בזה בס' עבודת השם א''הע סי' י"ד דק"ז

סי' חרל"ד

א ס"ד בהגה אבל אם קבל עליו קנסות שנא לגרש וכו' ע' יד"א הגהב"י ס"ק כ"ה וע' מה שפלפל בזה מו"הר בס' צלל הכסף ח"א סי' ו' דכ"ב. הרב מיהר"י אלישר בתשו' כי באה בס' בני בנימן א"הע סי' ל"ד

ב שם בהגה ויש מחמי' אפי' בכה"ג. ע' פ"ת סק"ט אמרות טהורות. ומה שפלפלו בזה שני המאורות הרב כמוהרי"א שם והר"הג כמוהר"א אשכנזי בתשו' בני בנימן שם סי' ל"ה

ג ראובן השיא בתו לשמעון ואחר עבר ד' חדשים הכה אותה וגרשה מביתו והלך לעיר אחרת ונשא אשה וזה שנה וחצי שהם מתדיינים בערכאותיהם וחייבוהו לגרשה בגט כריתות כדת ואם לא יגרשנה חייב ליתן לו עשרת אלפים פראנק ויש מהחכמים שנמנעו מלכתב גט משום חששת גט מעושה נשאל בזה הרב כמוהרי"א הו"ד בתשו' בני בנימן שם וכתב דאין כאן חשש גט מעושה דכיון דהדבר יצא מפי הערכאות דחייב לגרשה ואם לא ירצה לגרשה שחייב ליתן לה הסך הנז' בשאלה א"כ נשאר הדבר לפי רצונו שיבחר באיזו דרך ירצה וכיון שהבחי' בידו לגרש או שלא לגרש לא הוי ג"מ ונסתייע מדברי מוהר"מ נאגאר כי הובאו בית יוסף ומתשובת מרן דיני גיטין סי' ג' ועוד מטעמא אחרינא כיון דמצד הדין חייב לגרש מפני המעשה המר שעשה את"ד יש"ב והסכים עמו הגאון כמוהר"א אשכנזי ז"ל בסי' ל"ה והיה לו מעיר לעזר מתשו' המבי"ט ח"ב סי' ר"ו דכל שבידו להפטר מן הגרושין ע"י הפרעון יכולין לכוף אותו על הפרעון ואם ירצה לגרש אין כאן עשוי כלל יש"ב

ושפתי לא אכלא מלהגיד האמת דלא זכיתי להבינם מה נשתנה זו מתשו' הרשב"א שהביא הרב"י דעל ענין פרעון הקנס אחשביה לגט מעושה הגם שבידו לפרוע הקנס ולא יגרש דתשו' הרשב"א הלזו היא לנגדו דהרב מוארי"א בראשית דבריו וכמו שיעו"ש

ד שם בהגה י"א דלא מקרי אונס אלא מה שאונסין לאדם עצמו וכו', בב"י הובאו דברי הרש"בץ בח"א סי' א' בענין שגזלה אשתו מעות ואינה רוצה להחזיר עד שיגרשנה אי מקרי אונס וע' יד"א הגה"בי ס"ק ל"ה פ"ת סקי"א מ"ש משם התו"ג וע' דבר משם תאומים בסי' ל"ו מ"ש ע"ד ע"ז וה"ד ה' מטה לחם בשי' נ"ג והעלה דמעשים בכל יום שהאשה תופסת משל בעלה וצווחת בפני ב"ד שהיא מעכבת החפצים למען ימהר לשלחנה ע"י גט ולית מאן דחש לה י"ש, עוד תשוב ותראה להרב שם דהביא חילוק הפוס' בין היכא דתפסה היא ואינה רוצה להחזירו עד שיגרשנה להיכא דבאים להוציא עתה ממון מתח"י יעו"ש

ה אפי' לס' הפוסקי' החוששין דהוי ג"מ ה"ד היכא דלא בטל המודעות אבל למה שנוהגים לבטל המודעות אין כאן ספק כלל. ה' מטה לחם שם משם הגאונים הדב"מ הנז' ותועפות ראם גם בס' יד יוסף הנד"מ בא"הע סי' ח' כתב דעכשיו דמבטלין המודעות קודם נתינה אתי דבור ומבטל דבור

ו מגרש או מתגרשת שבכו בשעת מסירת הגט אין זה נקרא שלא מרצונם כדי להיות הגט בטל. מטה לחם סי' ך אוי"ג

סי' קל"ו

א ס"א ש"ע אם נתן בידה ולא אמר כלום ה"ז גט פסול עובדא הוה במגרש שבשעת מסירת הגט נתנו לידה בשתיקה ועשו מעשה שיחזר ויקחנו מידה ויאמר לה כנהוג ה' כפי אהרן חא"הע סי' טו"ב ובדברי קדשו נאמר שם פלפול עצום על המחלוקת שמדברי הרמב"ם מבואר שהוא כשר מ"הת ולס' הר"ן והטו' והרשב"א הוא פסול מדאוריתא דלכל החלוקות צריך לטלו מידה ולא סגי במה שהב"ד מצוין לאיש ואשה שיכונו בגט זה כנהוג לומר ולחשב זה כמדבר עמה ע"ע גטה. והגם דע"פ הדין סגי בשיאמר אח"ך הא גיטך מ"מ ליותר רווחא דמילתא יטלהו ממנה ויחזר ויאמר לה כשדר י"ש והסכים עמו הר"הג רל"ץ כמוהרא"א ז"ל, וע' שדי חמד מע' גט סי' א' אות י"ז וכן נעשה מעשה בב"ד של מוהרח"פ זל וכמ"ש בס' גנזי חיים מע' גט אות יו"ד דהגם דהרב כתב דע"פ הדין כיון שהם מדברים תחי' ע"ע גטה בדברי הרב המסדר שאומר להם שיכוונו לכך וא"כ הרי היא מגורשת בגט זה לכתחי' לכ"ע לענין מעשה תיקן הדבר בלכתחילה לקחתו מיד האשה ולחזר ליתנו לה ולומר לה כסדר הנהוג י"ש

ב שם בהגה והתקבלי גיטיך. רבני אזמיר בסידורם תפסו האי לישנא אך רבני שלוניקי השמיטו לשון זה וכמו שתראה בס' לח"ש בסי' א אות נ"ג ויתר מסדרי הגט

ג שם ונוהגין שהבעל כופל הגט כמו איגרת. ע' כנה"ג בס"הג בח"א אות טו"ב וכן מנהג סופיאה לקחתו בארבע זוייות כמ"ש הרב

ד שם והבעל צריך לידע וכו' בעבור זה נהגו לומר הנוסח גם בלשון לעז והנה רבני שלוניקי סדרו באופן זה דבתחי' אומר הנוסח בל"הק ואח"ך אומרו בלשון לעז וכמו שתראה בס' לח''ש שם ועד אחרן מו"הר בשע"ח ח"א סי' ן' והכי נקיט רא"ג מוה"ראח נר"ו בס' נוה שלום דס"ח דנהיגי בנ"א. אמנם בין רבני אזמיר ראיתי שינוי מנהגים דאילו הכנה"ג בס"הג