אבני האפוד חלק א רלא

י סו"ד ש"ע יוסף בן ש' ששינה וכתב יוסף בן שמואל פסול, ע' כנה"ג הגה"ט ס"ק כ"ט מ"ש משם הרלנ"ח היכיא דהוחזק במקום הכתיבה והנתינה בשם אחד ולא נודע לו שם אחר אע"פ שבארצו היה נקרא בשם אחר דכשר. וע' בני בנימן א"הע שי' י"ב ושם נאמר דאף לדברי הרא"ש שכתב דאין אדם רשאי לשנות שם אביו ה"ד בהיותו בחיים אבל לא לאחר מיתתו ועמד ע"ד ה' גט פשוט ס"ק נ"ג דתלהו במחלוקת ע"ע

י"א ע"כ לא כתב הרח"ש לפסל אלא דוקא היכא דידעינן בודאי דזה שינה שם אביו אבל אי לח ידעינן רק ע"פ דבריו ומפיו אנו חיין מאן לימא נן דדבריו אחרונים עיקר ולא דבריו הראשונים. בני בנימן חא''הע סי י"א והסכים עמו בזה ה' מוהר"י קובו שם וע' מה שפקפק מוהר"ש סלאנט נר"ו שם בסי' י"ג

י"ב חם הי"ל ב' שמות כגון שנשתנה שמו מח"ח והיה קרא בפי הכל חיים משה והבן גרש את אשתו וכתב לה אברהם בן משה לכ"ע כשר דהרי כתב בהדייא שמא קמא ושם הב' הגם דאיהו העיקרי כפה עליו פסכתר ולא זכר ליכא למיחש לרואים דהרי אינהו בדדה ידעי ודאי כי הוא זה שם אבי המגרש אלא דידעי נמי דאית ליה שמא אחריתי לא מקרי שינוי וכו' ה' משא"מ ח"א חא"הע סי' ח"י וכ"כ ה' פ"ת ס"ק כ"ח משם הגאון מוה"רמ מבריסק סי' לה וה' בני בנימן שם בנדון שבא לפנינו שהמגרש אומר דשם אביו אהרן אברהם והוא כתב גט לאשתו בשם אשר בן אברהם ומערער על הגט לפסלו כתב להכשיר ואגמרה בדדמי מהא דה' משא"מ וכיעו"ש בסי' י"א וט"ז ע"ח וכ"ד ה' מוה"ר ענתיבי שהו"ד בשאלה שם ואם נדון הרב הוא דשם אהרן לא הי"ל משעת לידה רק דע"י סיבה נוסף לה גם שם זה אח"ך דמיו בו לנדון ה' משא"מ ואין ביניהם כמלא נימא אך אם נדון הרב הוא דמשעת לידה נקראו לו ב' שמות אזי יש לחלק טובא מנדון ה' משא"מ לנ"ד דבשלמא בנדון ה' משא"מ דכל אחד הוא שם בפ"ע לאביו והאיכא שם אביו, אבל כל שמשעת לידה נקראו לו ב' שמות בכתבו רק את השם האחד הו"ל ככותב חצי השם וכמו שאילו הוה שם אביו שם טוב וכתב שם לבד או טוב לבד דפשיטא דפסול ע' ג"פ ס"ק ס"ג כמו כן הוי הכא והוא פשוט שו"ר לה' שדי חמד ע' גט סי' ל"ה או"ח שקדמני בזה

י"ג בזמננו זה דהרב קורע הגט ונשאר הגט ביד ב"ד קרוע ליכא למיחש להא דטעם הרא"ש הוא משום שהרואה הגט יאמר שאין זה המגרש והכא לא שייך זה שם, והרב המגיה ה' יש"א ברכה בסי' י"ב מביא שה' בית אהרן בדכ"ה ע"ח חלק עליו וכתב דמאחר דמנהג זה הוא מימי קדם מזמן הראשו' לא הי"ל לפסק להא דהרא"ש ומני"ר כתב דגם ה' בני בנימן לא נקט טעם זה אלא. לצירוף וע"ע לו בתשו' כי באה בס' ישרי לב אות הגימל ובס' בני בנימן סי' י"ח דסמך על טע"ז בצירוף טעמים אחרים גם בשינה שם המגרש עצמו י"ש, ועמ"ש עוד בזה בננזה"ג אשר לי סי' פ"ו או"ז ולעיל סי' קכ"ה אות ו'

י"ד שם ויש מי שאומר שאם נשאת לא תצא ע' ג"פ ס"ק מ"ט שכתב בדעת מרן דכן דעתו וקרוב לזה כתב ה' משח"מ בסי' ח"י דקנ"ח ע"א וע"ע בני בנימן ס"י י"ב

ט''ו סט"ז ש"ע אם השם הב' יוצא משם העברי וכו' ע' בקונט' שבת אחים דכ"ד והילך. ובמז"הג אשר לי סי' קט"ו

סי' ק"ל

א ס"א ש"ע צריך שיחתמו ב' עדים וכו', ע' מים שאל אא"הע סי' ו' מה שפלפל בזה

ב ש''ע ולא יניחו אויר ב' שיטין וכו', ע' ראש משביר ח"א הא"הע סי ל"ד

ג שם בהגה ואם הניחו הגט פסול ויש מכשירין ע"י עדי מסירה. ע' לה' אמרות טהורות מ''ש בזה וע' כפי אהרן ח"ב סי' ו' דפ"ד מה שכתב עניו ועל דין זה באורך שדי חמד מע' גט סי' א אות ל"ו ואית נו"ן

ד עשו רוחב השיטה כרוחב שיטות הגט בין שיטה אחרונה לעדים ובין עד לעד הכשירו במקום עיגון רבני קושטא ע' מטה לחם סי' ל"ב דפ"ב וע"ע לו בסי' מ"ד דפ"ד ע"ד שכתבו רבני קושטא דאפי' לכתחילה נמי רוחב כי האי לית לן בה

ה מעשה היה שהעד הב' הרחיק חתימתו מתחי' העד הא' והניח אויר יותר משיטה א' וכשהרגיש בטעותו חתם שנית באותו אויר החלק והכשירו ה' מוהרא"ח בספרן תע"ל ח"ג בקונט' הליקוטים דק"ב ע"א אות כ"א

ו סי"א ש"ע כשחותם העד צ"ל פב"פ עד. בטעם הדבר למה בגט צ"ל כן משא"כ בשאר שטרות ע' בתי כהונה בס"הג דפ"א וע' שבט בנימן סי' קפ"ו מה שהאריך בזה

ז סט"ז ש"ע העדים שחותמים על הגט צריכים להיות יודעים לקרות וכו'. עמ"ש בזה במז"הג שלי סי' פ' או"ז. סי' קל''ב

א ס"א ש"ע אמר לסופר כתב גט וכו' וכנסה וגרשה וכו' אם כתב בו זמן הכתיבה פסול, אפי' אם חמר הבעל אחר שכנס לא בעלתי אינו נאמן אפי' אם האשה מודה, ס' באמ"ח ח"א א"הע סי' כ"ד וע' לקמן סי' קס"ז ס"ו במור"ם ובתשו' נ"ב א"הע סי' ס"א ובפ"ת סי' קס"ו סק"א.