אבני האפוד חלק א רכז

שכתבו דאפי' בדיעבד שתקנו וקיימו לא ינתן לכתחי' דה"ה בטופס (ודלא כמ"ש א"ה לעיל) ושגם התוס' ס"ל דאפי' בטופס אין המחקים כשרים בגט אלא ע"י קייום ומכח זה עשה מעשה להצריך גט אחר אפי' בטופס יעו"ש ויש לתמוה עליו דלא בא בפיו תשו' הח"קל הנז' וע' לה' שד"ח שם שכתב דבשע"הד ודאי דכשר ליתנו לכתחי' י"ש וזו אינה צריכה לפנים

ו שם ש"ע ואם הוא מן התורף אינו גט. ראה זה מצאתי בס' ש"הג למוהר"א מוטל דפ"ח ע"ב בשם לאה וז"ל לאה שנכתבה בב' אלפין והוא שע'הד יגרר הסופר אלף אחרונה ויעשה הא וכן אם נכתב לאה בב' ההין והוא שע"הד יגרר הסופר הא אחרונה ויעשנה אלף ע"כ. ולפום ריהטא הדבר ק' מאד איך התיר בלתי קייום בכתיבת השם על המחק שהוא מן התורף והרי כתב הרש"בא בסי' תקצ"ח על נד"ז ממש והביאו הרב"י על גט שכתוב בו יצחק בן אברהם ותיבת אברהם על המחק ואינו מקויים שהגט הוא פסול דכיון דאמר בן אברהם מכלל שמו הוא זה וה"ה כאילו כתב שמו על המחק ע"כ. ואף אם נאמר דשע"הד דכתב הרב היינו שא"א להשיג ממנו גט אחר והו"ל מק"ע עכ"ז לא הכשירו בדיעבד רק ע"י קייום או בלתי קייום ע"י שיביא עדי מסירה לפנינו בעת שתנשא יעו' בס' ב"ש ס"ק ב"ך ג"פ סק"ס, פר"ח ס"ק ל"ז ובדברי קדשו לא בא שום תנאי ע"ז לא קייום ולא עדי מסי' שיבאו לפנינו בעת נישואין

ואחשבה ליישב ע"פ מ"ש ה' גט מקושר בסי' כ"ה אות מ"ט דבזמן הזה שנהגו שהרב המסדר גונז הגט ואינו נותנו ביד האשה ואם יצטרך לראיה שנתגרשה נותנים לה מעב"ד א"כ יש לנו לומר דיוכל לכתב על המחק כיון שהגט נשאר בב"ד ואין שום חשש בדבר לומר שמא ימותו עדי מסירה ולא יניחוה לינשא כשרואין המחק וכו' ונמצא לפ"ז דאם אירע בז"הז שום אות או תיבה בגט שנפלה בהן טיפת דייו שכ' הפוס' דאין למוחקה ולכתב על המחק ושאין להתיר אלא במק"ע לפי האמור אין חשש כלל בז"הז וכו' אלא דלא ראה לשום א' מהאחרו' שכ"כ ולא ידע למה ע"כ ומלבד דלא כ"כ אדרבא מצינו להיפך לאחרוני אחרונים דהחמירו גם בטופס וכמ"ש באות הקודמת והגם דמנהג קריעת הגט הוא קדום וכבר הזכירו הת"הד בסי' רל"ב, ולדידי חזי לי דזה טעמו של ה' מוה"רא מוטל דהכשיר הגם דלפי טע"ז יש להכשיר אפי' בלתי שע"הד לא רצה הרב להקל כ"כ, ואם כנים אנחנו בזה מצאנו ריע טוב להג"מ בחילוקו ובאמת דחילוק דמסתבר הוא וכן ראיתי לאחז"ר לה' חק"ל א"הע בסי' מ"ט דקי"ז ע"ב שכתב ע"ד הג"מ אלו דדברים של טעם הם והוא סניף גדול להקל בשאר צדדים ועוד לו שם בדקי"ח ע"א

ז שם ש"ע ועכשיו נהגו להחמיר שלא לקיים מחק בגט ע' ג"פ סק"ץ מ"ש בטעמא דמילתא משם ה' ב"ח ז"ל וע' חק"ל שם דקטו"ב ע"א

ח טעה וכתב תיבה יתרה ומחק אותה והניח המקום פנוי וכתב לפניה כשר. מוהריק"ש בהגהותיו וע' ג"פ ס"ק צ"א. יד"א הגהט"ו ס"ק מ''א, חק"ל שם דקו"ו עג"ד

ט ס"ך ש"ע גט שנמצא קרוע ש"ו ה"ז גט בטל. אפי' בטופס. כנה"ג הגה"ט ס"ק ב"ך משם מוהריק"א בתשו' דס"ט והיד"א בסקמ"ג הביא משם הרדב"ז ח"א סי' קפ"ה שכתב דזה מיירי בתורף וכ"כ הפר"ח בסק"מ

י סנ"א ש"ע אבל אם יש עדים שנמסר לה הגט בפניהם ה"ז כשר. לדעת הרשב"א בחידו' פ' המגרש דהטעם דמחק בשמות לא מהני קייום הוי מטעם שלא נכתב הגט לשמה גם בעדי מסירה לא מהני וע' בתשו' הרא"ם ח"ח סי' ס"ו מ"ש בשם הרמ"ה שהם נוטים קצת לדברי הרשב"א. חק"ל א"הע סי' מ"ח דקי"ג ע"א

י"א שם ש''ע ויש מי שפוסל בקרוע ש''ו. זהו דעת הרשב"א דלא כהרמב"ם וע' להרשב"ץ בח"ב סי' קכ"ה על אשה שהוציאה גט לפנינו קרוע קב"ד שכתב דאם עדים העידו שנמסר בידה קודם קריעה אין בקריעה שנעשית לאחר מכן שום חשש עי"ש משמע דאם נקרע קודם נתינה אף שניתן ע"י עדי מסירה ל"מ והיינו כדעת הרשב"א ומן התימה איך פסק לדינו היפך דעת הרמב"ם דהוא מארי דאתריה. ואף גם זאת ראיתי להיד"א בהגה"ט ס"ק מ"ח דעמ"ש הטור בד"א בשהגט יוצא מתח"י וכו' כתב וכ"כ הרשב"ץ בח"ב סי' קכ"ה ולא ידעתי הבינהו דמדבריו מוכח דהרשב"ץ קאי בדעת הרמ"בם דמחלק בין איכא עדי מסי' לליכא ע"מ ולא כן אבי וכמ"ש. וע' להפר"ח שכתב דלענין דינא אין להקל בדבר אף במקום עיגון כסברת הרמב''ם ואף שנראה כן דעת ר"ח והר"ן בתשו' חדא דדברי הרשב"א נראין עיקר ועוד דלא יהא אלא ספק ספקא דאורייתא לקומ"ו גם ה' מוהרי"ע בס' בית יאודה חא"הע סי' ט' רמזו הז"לא במע' גט כתב דאע"ג דנראה דעת הש"ע להלכה להקל כס' הרמב"ם שהרי הביא דעתו בסתם מ"מ הרי הפר"ח הביא דברי מרן עצמו בתשו' סי' ו' שכתב שיש לסמך אדברי הרשב"א במקום עונין דון מינה דשלא במק"ע אין להקל ע"ד

י"ב היכא דנקרע ולא נכנס הקרע בין האותייות לכ"ע כשר ובנכנס הקרע בין האותייות ונשתנה האות מהתורף אף דאיכא עדי מסירה אינו גט שחין כאן כתב לא נחלקו הרשב"א והרמ"בם אלא היכא דנכנס הקרע תוך האות ולא נשתנה דלהרמב"ם כשר אם ניתן בעדי מסי' ולהרשב"א פסול אף אם ניתן בע"מ הפר"ח וכן הסכים