אבני האפוד חלק א רכה

בנתיים אבל היכא דבתוך נוסח הגט כתב ענין אחר וחזר לענין הגט איכא למימר דפסול אי"ד ל"ש, נסתפק בזה החק"ל שם והעלה דהדבר צ"ת עי"ד

ח ס"ד ש"ע אין כותבין גט במחובר וכו' דבעינן ונתן בידה טעם זה כתבוהו הראשונים הרא"ש והטור. אלא דבב"י הביא משם הרש"בא דכתב עוד טעם הירוש' דאקרי ספר וע' ג"פ ס"ק א"ך. יד"א הג"הט סקי"ו וע' חסדי דוד על גטין דקו"ל ע"ג דהכריע מסוגייא דר"פ הזורק דהש''ס לא דריש ונתן בידה דבר הניתן מיד ליד וכתב דהאחרו' עבדי עיקר מהך טעמא דנתינה מיד ליד בעינן והביא דברי הפ"מ וכתב דאישתמטיתיה מיניה סוגייא דפ' הזורק והעיקר כמ"ש הרש"בא בשם הירוש' עי"ד ותימא דטעם זה אינו מהאחרונים כי הוא מהראשונים הר"אש והטור וש"ע ומי שם פה לומר דאישתמיט מנייהו סוגייא דפ' הזורק. ואיפשר דאינהו מפרשי כפי' הריט"בא בחידו' לגטין דתרי ונתן בידה כתיבי ודוק כי קצרתי

ט ס"ט ש"ע לא יתננו לה עד שתתייבש הכתיבה והחתימה וכו' ואם נתנו לה בעוד הדייו לחה ע' ב"ש וע' לה' כפי אהרן בח"ב מא"הע סי' ז' כמה ארכן הוא בדין זה ובטעמים שכתבו הפוסקים ועמד ע"ד ה' ב"ש וע"ד ה' נחות דשא שכתב דגט שניתן עד שלא נתייבשו החתימות דהוא פסול וסתר כל ראייותיו והעלה דאם כבר ניתן כשר בשע"הד או במקום עיגון ואם היה האופן בחתימת העדים גם ה' נאות דשא יודה יש"ב וע' ישמח לב גאגין חא"ח סי' ד'

סי' קכ"ה

א ס"ה ש"ע הקורע על העור תבנית וכו'. ע' פר"ח סק''ז מה שהק' על הה"מ. וע' חשדי דוד בביאורו על תוספתא דגטין דקל"ו ע"ב

ב סט"ו ש"ע לא יהא בו שום טשטוש ולא יכתבנו על המחק, ע' מה שאכתב לקמן בסעיף י"ט

ג כט"ו בהגה אם צריך לתקן אותיות כגון שלא היו נוגעים וכו' יתקנן קודם שיכתב כדמ"וי או לכל הפחות קודם חתימה. בטעמא דמילתא כתב הטו"ז והביאו הב"ש ס"ק כ"ה שלא יהיה מחוסר מעשה בין כת בה לנתינה. והג"פ בס"ק פ"ט כתב טעם אחר דתיבות כומו"י הם כמו ש''וק דשטרות והתם נמי צריך לתקן קודם ש"וק (וכמ"ש בח"מ סי' מ"ד) וכ"כ בס' פ"ת בסג"ר אות קנ"ה משם הג"מ (אשכנזי) דדחה טעם הטו"ז וכתב מדנפשיה כטעם ה' ג"פ עי"ד, וע"ע ג"פ סק"ע דהביא מתירים לתקן אותיות הצריכות פירוד או קצת תיקון אף לאחר כתיבה וחתימה אך לא כשאינן נוגעות כלל ע"ע, ומבואר מכל דברי הפוס' הנ"ל דהא דשרינן לתקן אחר כתיבת תיבות כדמ"וי או אפי' אחר חתימת העדים ה"ד היכא דהתיקון הוי ליותר נכון כגון להפריד האותיות או להאריך הווין אבל אם היה בו איזה טעות הפוסל את הגט מחמת חסרון או יתרון וכבר נכתב הגט ונחתם אף שעדיין לא ניתן ודאי דאינו יכול לתקנו אח"ך אי מטעם דנכתב ונחתם בפיסו' והוי הגט חספא בעלמא. ואי מטעם דהוי מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה

ועל פי הבא'ר אדברה נא במה שראיתי לה' שמחת יו"ט בסי' י"ג דג"ן דהביא דברי ההג"א בפ' המביא תנין על הר"אש סי' כ"ד שכתב דמחק או תלוי שסבור הסופר לכתב כראוי וטעה והשמיט תיבה ותלאה ביני שיטי או שכתב תיבה יתרה ואח"ך מחקה אפי' מגופו של גט והחזירו למטה וקיימו כראוי כשר אבל אם נכתב בגט פיסול מדעת אפי' לאחר התורף אע"פ שחזר ומחקו פסול וכו' וסיים ה' שיו"ט וכתב וז"ל הרי מפרש דכל שלא נכתב הפיסול מדעת כי אם בטעות אף דמצד עצמו הגט פסול כל שתקנו אח"ך בשעת נתינה ש"ד דדוקא כשנכתב מדעת ל"מ תיקון וכו' דאם נאמר דבכה"ג פסיל מטעם דהוי מחוסר מעשה כדאמרן לענין מחובר שמחוסר קציצה וכו' א"כ תקשי לן גבי מתני' דהמגרש חוץ מפ' דאם כתבו בתוכו וחזר ומחקו דפסול ואמרי' בגמרא דאם כתבו קודם התורף פסול מן התורה אבל אחר התורף פסול מדרבנן ואם איתא אפי' אחר התורף אמאי לא מפסיל מ"הת כיון שמחוסר מחיקה בין כתיבה לנתינה וע"כ צריך לחלק דע"כ לא מפסיל בחסרון מעשה אלא כעין חסרון קציצה והקנאה שאינן באין לתקן מעשה הכתיבה וכו' משא"כ בנכתב איזה פיסול בתוך הגט דמעשה התיקון אשר הוא עושה במחיקה וכיוצא בין כתיבה לנתינה לא חשיב מעשה אחר דבכלל מעשה הכתיבה היא להשלים כתיבתו שאותו הפיסול שנכתב בו חשיב כאילו לא נכתב כלל ובמעשה התיקון נגמרת מעשה הכתיבה לגמרי וכו' יעוש"ב

ופליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל להבין אמרי קדוש דאחר התאבקי בעפרות זהב לו אמינא דהמציא לנו דין חדש היפך כל הפוס' וכסא וסמוכות שלו תמוהין דמה שהכריע מדברי הג"א איני רואה שום הכרעה ואדרבא מיניה תברא דהרב מכריז ואומר והחזירו למטה וקיימו כראוי וידוע דדרך החזרה מעניינו של שטר וקייומו הוא קודם תיבות כדמ"וי וכמ"ש לקמן ס"ט, וא"כ אין כאן חסרון מעשה בין כתיבה לנתינה דעדיין לא נגמרה הכתיבה וכן בההיא דכתב תנאי חוץ מפ' לאחר התורף דאמרו בש"ס גטין דפ"ה דפסול מדרבנן אע"פ שחזר ומחקו דגזרינן אטו קודם התורף מי הגיד לו דהמחיקה היתה לאחר כתיבה וחתימה כדי להוליד דין חדש ומי לא עסקינן שכתבו ומחקו וחזר וקיים המחק למטה קודם גמר הכתיבה וכפי הדין דקי"ל דהמחק צריך לקיימו כדלקמן סי"ט