אבני האפוד חלק א רכד

סי' קכ''ג

א ס"א ש"ע הכל כשרים לכתב הגט חוץ מחמשה. ע' בקונט' שבת אחים שבס' בני אברהם מה שפלפל בדין זה ומה שהעלה לענין דינא

ב שם בהגה והבעל לכתחי' לא יכתב הגט בעצמו. הרב הלבוש נ"ט שיכול לקלקל אח"ך ולומר שלא כתבו לשמה וע' נ"ץ וטו"ז וע' עבודת השם סי' ל"ז דקפ"ז שהציע דבריהם ודעתו דלא חיישינן לערעור הבעל אלא היכא דאיכא ריעותא ושינוי בכתיבת הגט לפנינו יעו"ש

ג אי בעינן שליחות בכתיבת הגט במחלוקת הוא שנוי בין הפוס' ע' ב"ש סק"א. יד"א הגהב"י סק"ו ז' שבת אחים שם מטה לחם ס' ל"ד וע' שדי חמד סי' א' אות ל"ח ול"ט

ד ס"ה ש"ע הכותב גט בשבת ויוה"ך וכו'. האומר לשלוחו בשבת כתב גט למחר ותן לאשתי וכשהלך הבעל ביום הראשון כתב ונתן לה הגט כשר ול"א כל מלתא דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח דכל שהזמן ממילא קאתי הוי שליחות ולא דמי לאומר לאחר שתתגרש מפ' תתקדשי לי דשמא לא יגרשנה בעלה וכו' ועוד דכאן אריא דרביע עליה יום שבת לא חשיב כה"ג לא מצי עביד השתא וכו' הגאון בע"ס פמ"ג בס' שושנת העמקים כלל כ"ג דל"ח ע"ד

ה שם בהגה כתבו בזדון ביוה"ך ושבת ה"ז בטל מדאורייתא הגאון שושנת העמקים שם נתמרמר מאד ע"ד מור"ם דיוה"ך מאי שיאטיה הכא ולא מצינו שיהא מומר לכל התורה רק מחלל שבת ע' חולין ד"ד ויו"ד סי' ב' גם במ"ש דבטל מ"הת הביא משם המבי"ט בקרית ספר שכתב דמדרבנן הוא דפסול והרי לפי דברי הב"ש סק"ה אפי' מומר לחלל שבתות אינו אלא ספק שמא אין כותב לשמה והעלה דלדינא צ"ע יעו"ש ועמ"ש אני עני בחידו' ליו"ד סי' ב'

ו שם בהגה ואין לגרש בלילה ע' חוקי חיים סי' מ"ט שבת אחים שבס' בני אברהם ד"ג ע"ג

ז שם בהגה ולכן לאחר שהתפללו הקהל ערבית וכו'. גט שניתן ב"הש והתפללו אח"ך מנחה כשר. כנה"ג סי' ק"ול הגהב"י ס"ק ט"ז וע' ירים משה במז"הג סי' י"ג שצרף להתיר מכח ס"ס י"ש

סי' קכ"ד

א ס"ב ש"ע ועל העלין מסתמיות דברי מרן מבואר דעל כל העלין יוכל לכתב אפי' בדבר שאינו ש"ק, וע' כנ"הג הג"הט סק"א. וכתב הפר"ח בסק"ו ויו"ד דאע"פ שדעת הרמב"ם כן אין ראוי להורות כן היפך תוספתא שלימה אלא כס' רוב הפוס' והגט בטל. וע' למוהרד"פ בס' חסדי דוד על גטין דקו"ל ע"ב שיישב דעת הרמב"ם באמרו דהתוספתא מתנייא בפלוגתא דרי"הג ורבנן והרמב"ם פסק כרבנן והילכך הוי ספקא דדינא ונקטינן לחומרא וכמ"ש הג"פ ז"ל א"ד וכן הסכים בס' גט מקושר למוהרי"ץ דס"א ע"ג

ב שם ומוסר לה העבד והפרה. ע' פר"ח סק"ח ג"פ סקיא חסדי דוד דקו"ל ע"ג

ג שם ואם כתב וחתך ונתן לה אינו גט דבעינן שלא תהא קציצה בין כתיבה לחתימה. ע' מ"ש אני הדל לעיל בסי' קכ"א ע"ד מור"ם דס"ב וע' להגאון חק"ל בא"הע סי' מ"ח כמה אר'כן הוא בענין זה והמסתעף

ד טעה וכתב בגט תיבא יתרה והניחה עד שגמר כתיבת הגט על דעת לקוצצה ולהניח הנקב פסול הגט דהו"ל מחוסר קציצה בין כתיבה לחתימה. ה' חק"ל שם מדקי"ב ואילך, וכ"כ ה' פאת ים בדנ"ט ע"ד כפי מה שה"ד הרב שמעון פסק ז"ל בכ"י ומר ניהו עבד עובדא להכשיר כשקצץ קודם כתיבה להלן. אמנם מדברי הגאון שמחת יו"ט בסי' י"ג דנ"ג מתבאר דאין כאן בית מיחוש שכתב דע"כ ל"א דכל שמחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה ל"מ אלא דוקא היכא דמחוסר מעשה דמבחוץ כעין חסרון קציצה והקנאה שאינן באין לתקן מעשה הכתיבה דבכתיבה ליכא שום חסרון דכבר נכתב כדין משא"כ כשנכתב איזה פיסול בגט דהמעשה ותיקון אשר הוא עושה במחיקה וכיוצא בין כתיבה לנתינה לא נכתב וכמעשה התיקון נגמרת מעשה הכתיבה לגמרי ואכתי ליכא אלא מעשה הכתיבה והנתינה לבד וכו' א"ד ז"ל ואיפשר לדחק ולומר דבנדון החק"ל והפא"י יודה גם ה' שמחת יו"ט כיון דתיבה זאת היותרת אינה נצרכת לגט ובכי הא אע"ג דהוא בא לתקן מעשה הכתיבה מ"מ מחוסר מעשה מקרי וה"ז דומה למ"ש מרן בסמוך ס"ג אם טעה הסופר לאחר שכתב קצתו וכו'. וחידושו של ה' שמחת יו"ט היה יהיה בפיסול שצריך תיקון מחיקה או תליה. אלא דבעיקר חילוקו של ה' שמחת יו"ט יש לנו מקום ללו"ן וכמו שראה תראה להלן בסי' קכ"ה על סט"ז בס"ד העוד לנו בסי' קכ"ט על ס"ב

ה כל שמן התורה קרינן ביה וכתב ונתן ואינו מחוסר שום מעשה רק מדרבנן מחוסר מעשה לית לן בה. ה' שמחת יו"ט שם

ו ס"ג בהגה כתבו על ספר אע"פ שיש בו עניינים אחרים ונתן לו הכל כשר. ע' ג"פ סק"ך. יד"א הגה"ט סק"ח חק"ל סי' מ"ח דק"י מ"ש בזה ואסקי דלענין דינא הדין דין אמת

ז ע"כ לא הכשירו הגט אע"פ שיש בו עניינים אחרים רק היכא דנוסח הגט כתוב לעצמו מבלי הפסק