אבני האפוד חלק א רכג

י"א ס"ז ש"ע אמר לעשרה כתבו גט לאשתי וכו'. ע' ח"מ סק"ט. פתחי תשובה סקי"ט ובס' מטה לחם סי' ך' או"ה מה שהביא משם ס' תועפות ראם אשכנזי ומ"ש ע"ד. סי' קכ"א

א ס"ב ש"ע היה בריא בשעה שצוה לכותבו וכו' אם הוא חולי דסמי בידן פסול ואם לאו אינו גט הרב פני יהושע בשיטתו לגטין על ד"ע ע"ב כתב דכיון דאמר קרא וכתב ונתן בעינן שיהא בשעת כתיבה ראוי לנתינה. מוה''רח ראפאפורט בתשו' בית אברהם (אשכנזי) כתב עליו שאין ממש בדברים אלו דיושב ודורש כמשה מפי הגבורה שלא נמצא דבר זה בשום פוסק ראשון או אחרון וה"ד הג' בע"ס פמ"ג בספרו שושנת העמקים כלל כ"ג דט"ל (גם היד"א בהג"הט סק"ב רמזם) וכתב שהוא מצא לה' המבי"ט בקרית ספר בה' גירושין פ"ג ה"ו שכתב כדברי הפנ"י. ומ"מ אף לדברי הפנ"י אינו אלא אסמכתא בעלמא ולא דרשה גמו' דהא הסכימו האחרונים דלדעת הרמב"ם אין פיסולו אלא מדרבנן ע' ב"ח ח"מ ב"ש. פר"ח ג"פ ויד"א הגב"י סק"ב ואף לדעת הטור יש מהפוס' דס"ל דמ"ש הטור אינו כלום היינו מדרבנן ע' לה' אמרות טהורות שפיר' כן דברי הטור הגם שדבריו הן הנה היפך הרב הלבוש שכתב להדייא אינו כלום ובטל לגמרי כאילו לא נכתב. ואי איפשר דדרשא זאת תהיה מן התורה דבעינן שיהא ראוי לנתינה בשעת כתיבה וק"ל, ועל מ"ש ה' ב"ש לקמן בסק"ה דאם לא היה שפוי בשעת כתיבה וכו' ואם לא היה שפוי בעת הנתינה גם הטור יודה, הגאון שושנת העמקים שם כתב דדברים אלו לא זכה להבינם ושיש ט"ס בדברי הב"ש וצ"ל גם הרמב"ם יודה עי"ש

ב שם בהגה אבל לאחר שנתרפא כותבין ונותנין וכו'. לקמן בסי' קכ"ד אמרינן דכתב על קרן הפרה וקצץ פסול מ"הת משום דא"ק וכתב ונתן שאינו מחוסר אלא נתינה ולא מחוסר קציצה ואמאי לא נדרש כן גבי גט אם נשתטה בשעת כתיבה אף שהיה שפוי בשעת אמירה מ"מ בעינן שלא יהא מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה כלום וזה מחוסר רפואה הוא דאם שיטה בשעת נתינה בטל מ"הת לדעת הטור אף שהיה שפוי בעת ציוויו וכו', הג' שושנת העמקים שם, ואני הדל כאפס וכאין נחשב לפני גדולת תורתו תמיהא לי מילתא טובא. דמה ענין זה אצל וזה דע"כ ל"א שלא יהא מחוסר דבר בין כתיבה לנתינה אלא בגופו של גט דכל שלא נקצץ מקודם הוי מחוסר מעשה בגופו של גט ובעינן שלא יחסר דבר בין כתיבה לנתינה אבל בגופו של מגרש דנחלה בנתיים זה לא מקרי מחוסר מעשה דלא הוי בגופו של גט. ואף למה שאכתב לקמן בסי' קכ"ט דנחלקו הפוס' בשינוי שם המגרש או המתגרשת בין כתיבה לנתינה אי הוי מחוס' מעשה אינו דומה לזה דהתם עיקר המשא ומתן הוי על השמות הכתובים בגט דהוי תורף הגט והיינו על הכתיבה ולכן לס' איזה פוסק חשיב מחוסר מעשה אבל הכא בגופו של גט אינו חסר כלום ובעבור זה לית לן למיחש למאי דביני ביני וצ"י

ג ס"ו ש"ע אבל אם נשא אשה כשהוא חרש וכו' מוציא אותה ברמיזה. ע' כנה"ג הגהב"י סקיו"ד ידיא ס"ק ט"ו מאמר מרדכי קריספין דקכ"ז ע"א

ד נוסח גט חרש ע' יד"א הגהב"י ס"ק כ"ב, פ"ת סק"ז ירים משה במפתח הליקוטים דס"ו ע"א, מטה לחם סי' ך' אות ט"ו

ה נוסח גט לפקח שנשא חרשת ע' פ"ת לעיל ס' קי"ג סקי"ג, ירים משה שם משם ס' עבודת משא מטה לחם סי' מ"ז

סי' קכ"ב

א ס"א ש"ע אמר לסופר ולעדים לכתב ולחתם וכו' ע' בקונט' שבת אחים שבס' בני אברהם מה שחידש על סימן זה

ב שם ש"ע שהיא נותן לכם רשות לכתב ולחתום גט מאחד ועד ק'. ע' לה' ג"פ בססק"ח שכתב דכן המנהג פשוט לצוות לסופר שיכתב מאחד ועד ק' אך נתרעם על אותם מסדרי גטין שאם נתקלקל הגט אומרים לבעל שיאמר לסופר פ"ב כתוב מאחד ועד ק' דלאו שפיר עבדי דרם באנו לחוש לס' מ"ד דאין ברירה לא היה להם לצוות כן ואפי' בגט א' לכן מי שיראה לחוש לזה צריך שיצוה על גט א' ואם יתקלקל יחזר ויצוה על גט אחר וכן בכל פעם ע"כ ומשטחייות דבריו מוכח דדעתו דאף בציווי ראשון לא יצוו רק על גט אחד וכן הבין בדברו ה' בני אברהם שם וכן הבין ה' גט מקושר בדמ"ח ע"א וכתב שמנהג ירושלם לצוות דוקא על גט אחד וכן הבין גם ה' לח"ש בדקמ"א ע"ג וכתב שכן ראוי לנהג ולאפוקי ממה שהביא ה' פ"ת בסק"ט משם ה' תו"ג שהבין בדברי הג"פ דקאי דוקא על ציווי ב' היכא שנתקלקל וכ"כ עוד הפעם בביאורו לסג"ר אות צ"ז. ומ"מ הגם שכל הפוסקים הנז' כתבו דכן ראוי לנהג אף בציווי א' אנן בדידן גרירנן אחר נוסח מסדרי הגט ועד אחרן מו"הר מיהרא"ק ז"ל בס"הג שלו סי' ן' שכתבו שיצוה הבעל לסופר ולעדים שיכתב ויחתמו מאחד ועד ק' אך אם יארע הדבר בציווי שני אז נכון לילך אחר עצת הפוסקים הנז' לצוות דוקא על גט אחר ודו"ק.