אבני האפוד חלק א רכא

ג שם ש"ע אא"כ מצא בה ערות דבר. לכאורה משמע דפסק כס' ב"ש ע' להג"פ סק"ה שנרגש מזה וכתב דהיינו כשיטת הטור דס"ל דבזיווג א' לא נחלקו אלא דוקא בזיווג ב' ואזיל בשיטת הרא"ם דנקטינן כהטור דהוא בתרא וע' כנה"ג הג"הט סק"ו וכ"ד הפר"ח, וע' ב"ש סק"ב דיישב דברי מרן דגם בזיווג א' לא יגרש לב"ה משום דמזבח מוריד עליו דמעות אבל משום דבר יגרש וע' אמרות טהורות מ"ש ע"ד ובס' מא"מר בחידו' לגיטין דר"ח ע"ד וע"ע בס' שערי רחמים א"הע סי' ח"י מ"ש ע"ד הג"פ הנ"ל ירך אברהם א"הע סי' ך

ד נהירנא מזה כמה שנים שראיתי למוה"רם אלגאבה ז"ל בהגהותיו שבס"ס טל אורות שהקשה לו חכם א' אשכנזי לס' ב"ש דס"ל דאינו יכול לגרש את אשתו א"אכ מצא בה ערות דבר היכי משכחת לה לדידיה מחזיר גרושתו ואינה אסורה לחזר אליו מטעם דאסורה לבעל ואיני זוכר מה יישב (הן עתה בא לידי ס' טל אורות ושם אתה רואה בקונט' חזקת קרקעות די"ז ע"ד שבקש ליישב דמיירי בארוסה וקהדר ביה דלמ"ד דגם בארוסה אסור מה יענה ומכח זה תמה על ה' חי"דא בס' פני דוד שיישב כן עי"ד) אך מאז באנו לדבר הזה נזרקה מפינו דמשכחת לה בשנתגרשו מדעת שניהם דבכי הא לא נחלקו ב"ש וב"ה וכס' האגודה שהביא מו"רם פה. ועתה אנכי הרואה דשל כת הקודמין היא זו שהקשו אותה בסיגנון אחר

שא נא עיניך וראה להתוס' בסוגיין ד"ץ ע"א ד"ה מה להלן כתבו דלירוש' פריך דלס' ב"ש דיליף מג"ש דדבר דבר מה להלן בעדים אף כאן בעדים לפ"ז אמאי איצטריך קרא דלא יוכל בעצה אשר שלחה לשוב לקחתה תיפ"ול דבלא"ה אסור להחזיר סוטתו ומשני לעבר עליו בב' לאוין. והרש"בא בתשו' ח"א סי' תק''נז כתב דמ"ש בש"ס מה להלן בעדים לאו בעדים ממש קאמר דא"כ למה הוצרך הכתוב לומר לא יוכל והלא אסורה היא לו וחייב לגרשה לכתחי' וכו' אלא הכי קאמרי ב"ש כ"ז שמצא בה דברים מכוערים בב' עדים מצוה לגרשה וכו' והק' עליו ה' אמרות טהורות בדק"כב ע"א דדבריו תמוהים ובירוש' כבר תירצו לעבר עליו בב' לאוין ויישב דגירסת התו' בש"ס דילן היתה מה להלן בעדים ברורים ולכן הוצרכו לההיא דהירוש' אבל לגירסתינו הירוש' פליג חת"ד דלתלמו' דידן בעדים שאינם בדורים דהיינו אפי' עדי כיעור סגי עי"ד. והמעיין יראה דאף לפי דעת הירוש' עדיין מוכרחים אנו לתרץ כמ"ש דאילו לפי דבריהם ליכא מחזיר גרושתו בעולם כל שגרשה ע"כ אך לדעת הרש"בא יכול להיות אף כשגרשה בע"כ רק דהיה בעדי כיעור ודוק. אלא דנשאר לנו להבין מדוע לא תירצו בירוש' דקרא דלא יוכל מיירי בשנתגרשו מדעת שניהם וכנז'

שוב אחר החיפוש מצאתי להגאון נודע ביאודה בס' דורש לציון דרוש ו' דכ"א ע"א שהביא הירושל' הנז' והקשה עליו דבסוטה גופא לא ידעינן איסורה כ"א ממחזיר גרושתו ויישב בדרך חריפות ושוב הקשה לס' ב"ש גרושה דאסר רחמנא בכהן ל"ל הא בלא"ה אסורה משום זונה וכאן לא שייך למימר לעבר עליו בב' לאוין וכמו שהאריך הרב שם עי"ד וכתב עליו מר בריה הגאון מוהרש"ל וז"ל ע' בנוד"ב מ"ב א"הע סי' קכ"ט הארכתי ליישב קו' א"א הגאון דע"כ ל"פ ב"ש וב"ה אלא היכא שמגרשה בע"כ אבל כשמגרשה מרצונה גם לב"ש לא צריך וא"כ שפיר איצטריך קרא לאסר גרושה לכהן היכא שגרשה מרצונה וליכא ערות דבר אמנם בירוש' מקשה שפיר וכו' דליכא לאוקומי כשמגרשה מרצונה הואיל וקרא הנאמר במחזיר גרושתו לא משתעי בהכי ועיקר לאו דמחזיר גרושתו נאמר בהאי קרא דכי מצא בה ע"ד ולב"ש בלא"ה אסורה עליו משום סוטה שנבעלה משא"כ בגרושה לכהן נאמר זה הלאו בפ"ע שפיר יש לאוקומי כשגרשה מרצונה וכו' יעו"ש אורו עיני ונתיישב הכל על מכונו דבעלמא כל היכא דקחזינן דמתנו רבנן דינין והלכות במחזיר גרושתו היינו היכא דנתגרשה מדעת שניהם רק דקרא דלא יוכל לא מצינן לאקומי בהכי וכמ"ש הרב ודו"ק

ה ס"ו בהגה ר"ג החרים שלא לגרש אשה שלא מדעתה. חרגמ"ה הוא אפי' בארוסה. כנה"ג הג"הט ס"ק ל"ד משם מוהרשד"ם, יד"א הגה"ט ס"ק כ"ח, ומרן לעיל סי' א' לענין לישא אשה על אשתו כתב דבארוסה לא החרים רגמ"ה, וע' בתשו' שהשבתי בסיון התרס"ח. וע' בני אברהם ח"הע סי' ל"ד דהתיר ע"י ס"ס. אלא דעמד על מנהג קושטא שבעת השידוכין משביעין לחתן בנוסח זה שלא לקדש ושלא לסבל שום אשה כא לזו ועכשיו יתן לה סבלונות כמנהג העיר וכשתכנס לחופה תתן לה קידושי תורה נמצא דמושבע ועומד לקדשה ואיך יוכל לגרשה בע"כ ועפ"ז אסיק דאם למאי דביני ביני רוצה לגרשה בע"כ דיכול דיש לפרש דאע"ג דהשבועה היא לקדשה בקידושי תורה ה"ד אם יכנס עמה לחופה שלא יעלה על דעתו לכנסה בדרך סבלונות אבל כל שלא נכנס עמה לחופה אינו חייב לקדשה קידושי תורה ודלא כמוהר"י קצבי בס' בני משה סי' כ"א יעי"ש בדצ"ד וע"ע לו בסי' ט"ל

ו וס"ז ש"ע מי שגרש אשתו מן הנישואין לא תדור עמו בחצר, ע' ח"מ וב"ש כנה"ג הגהב"י ס"ק ט"ז. יד"א סקי"ו כי שם נקבצו באו ס' המתירין והאוסרין על ידי שדרים שם בנ"א, וגם ס' הפוס' דס"ל דאעיקרא איסור זה אינו אלא מדרבנן ע"ע וע' לרד'ק האחרון בס' ידי דוד סי' ק''א שנשאל על ב' אחים שותפים בחצר עם בתים ואחר שנתחתנו חזרו ונתפרדו אי מותרת האשה לדור