אבני האפוד חלק א רכ

ל"ז אשה שנתאלמנה מבעלה השני בלתי זש"ק ממנו ויש לו בנים מבעלה הא' וגם יש לה אחים מאביה ההשבון הוא ליורשיה דהיינו בניה. זכרנו לחיים ח"א דק"ס ע"א ובהשמטות דקע"ט ע"ב

ל"ח ראובן שפרנס עניה והשיאה ואח"ך גרשה בעלה ופרע לה סך כתובתה אין לאותו שפרנסה שום דבר שכבר זכתה היא בכתובתה ואם תנשא לאחר ותמות ורשים יורשים כתובתה. יד"א הגהט"ו ס"ק ס"ו משם הג''ור. והראב"ד זל (בע"ס תפארת אדם) בתשו' כ"י כתב דמדברי הכר"ש בסי' מ"ח נראה דסובר דזכות הנותן במקומו עומד ובא רעהו ה' מוהרש"ג בתשו' צל הכסף ח"ב סי' ל"ג והאריך בזה ואחר שהרבה רעים ואהובים לס' הגור כתב דאין מדברי הכר"ש שום הוכחה להיפך יעו"ש ובס' ירים משה בזכרונותיו מע' השבון או"א דנ"ב ע"ג

ל"ט שם בהגה אבל כשהן עצמן מכניסין הנדונייא לא תקנו ע' מטה לחם הנד"מ סי' כ"א שכתב דבקושטא רבתי המנהג להגבות ההשבון אפי' היכא דכתוב בכתובה ודא נדונייא דהנעלת ליה מדילה יעו"ש. אך עיקר הדין אינו מוסכם ע' כנ"הג הג"הט סק"ו. יד"א הגהב"י סק"ך ול"ו, משנת ר"א ח"ב סי' י"ד שערי רחמים ור"סי יו"ד ור"סי י"ג חיים ושלום ח"ב סי' כ"ד ולעיל אות ל''ה

מ כשהחתן הכניס לכלתו משלו אינו חייב להחזיר המחצית ה' חיים ושלום שם

מ"א שם בהגה אבל אם אין כאן זש"ק אין חילוק בין נהרגו למתו. ע' להרב הלבוש דהחילוק לפי דעתו אינו בין היכא דהוי מצד התקנה להיכא דהוי מצד התנאי רק עיקר החילוק' הוא בין היכא דהתנאי או התקנה היתה לזמן קצר להיכא דהיתה לזמן ארוך ודבריו תמוהים ע' עבודת השם א"הע סי' ל"ב

מ"ב הדעת נוטה שלא תקנו אלא במתה מיתה טבעית או אפי' נהרגה מאחרים אבל לא באבדה עצמה לדעת הפ"ת סק"ה משם ס' תשובה מאהבה ע"ש. ובמעשה שהיה שנטבעו בים י"ד נפשות ובכלל אשה חחת והבעל רצה לפטר עצמו מן ההשבון באמרו דבמקרה כזה שאינה מיתה טבעית אין בו חייוב השבון ועמדה ונסע"ת שאלה זו לפני מי שגדול ה' עבודת השם בסי' ל"ב והאריך לזכותו לבעל מטעם קי"ל ואף דאיכא בכתובה שבועה ורבים מהפוס' ס"ל דבס' שבועה ל"א קי"ל ירד להצילו גם מזה יעו"ש. ועוד לו שם בסי' ג"ל על כיוצא בזה באשה שנהרגה במקרה ע"י בחינת קנה השריפה ולא הניחה זש"ק ומר קפטר את הבעל מההשבון יעוש"ב ושוב ראיתי לה' שמעון פסח ז"ל בתשו' כ"י דאיהו הוה מארי דעובדא שעליו נשאל ה' ע"הש בסי' ל"ב וגם מני"ר האריך הרחיב בזה רח"ב רח"ב ע"כ פרט ופרט והעלה דפטור לגמרי ואף אם יש בדבר מחלוקת יכו"ל קי"ל ואף לדידן דכתבינן בכתובות שבועה, ובהסכמה עלה אתו עמו מו"הר הגאון מהרא"ק ז"ל כמ"ש שם באורך וע' לעיל אות כ"ו

מ"ג שם בהגה אבל אם המירו דתם לע"ז א"ץ להחזיר ויש להתיישב בדבר. יסוד הדין הוא מפ"וכ סי' רס"ז שנסתפק בזה ולכן כתב מור"ם דיש להתיישב וכמ"ש הח"מ וב"ש ושם אתה רואה דנדון מוהר"אי היה בהתנה בפי' שאם תמות תחזיר הנדן ליורשיה ובצד זה פטרו דאאונסא כי האי לא התנה אלא דמצד התקנה נסתפק ובכן אם יבא מעשה לפנינו נראה דאין מוציאין מן הבעל מספק, אבל ראיתי להרדב"ז בחדשות ח"א סי' תקצ"ז שנשאל על ר' שנשא אשה כמנהג דמשק שאם תמות בלתי זש"ק שיירשו יורשיה חצי כתו' והמירה האשה ומתה בהמרתה ויורשיה באים לחלק והבעל אומר דכיון שהמירה הוא רוצה לחזר לדין תורה שהבעל יורש את אשתו והשיב דהדין עם יורשי האשה דכל תנאי שבממון קיים ולא בשביל המרתה הפסידו יורשיה את זכותם י"ש ולא עלה על דל שפתיו דברי מוהרא"י בפסקיו הנ"ל וצ"י וע' עבודת השם שם

מ"ד אין חילוק בזה בין היכא דכתוב בכתובה לשון אם תמות האשה בלי זש"ק להיכא דכתוב אם תפטר או תעדר ה' עבודת השם שם ודלא כהרב תשובה מאהבה שרצה לחלק בזה

סי' קי"ט

א ס"ג לא יגרש אדם אשתו א' וכו'. ע' להכנה"ג בי''וד סי' רל"ט הג"הט ס"ק ל"ב שכתב שאינו אלא עצה טובה אבל אין כאן איסור לא מדאורייתא ולא מדרבנן. ומוה"רי כולי בהגהותיו לס' משנ"ל פי"וד מה"ג הכ"א אחר שהרבה עליו רעים תמה עליהם דמהש"ס מוכח דאיכא איסור דאור'יתא ופשפש ולו' מצא כן בדברי הראשונים וכתב דלכל הפחות איסו' דאורייתא ליכא ע"ע וה' ארעא דרבנן אות קמ"ו ה"ד. ומדברי הב"ש בס"קב מבואר דס"ל דאסור מ"הת וע' יד"א סק"ט וע' בס' ידי דוד סי' ג' ד"ה ע"ג שכתב משם ה' חק"ל ביו"ד ח"ג דמ"ב שכתב על הכנה"ג דאין דבריו נכונים וע"ע חיים ושלום ח"א סי' א' ד"ח ע"ב

ב איסור זה אינו אלא בנשואה אבל בארוסה יכול לגרשה כדי ליקח נאה הימנה. כנה"ג הג"הט סק"ג בשם מוהרשד"ם וע' יד"א סק"ג דרבים לוחמים עליו וע' אמרות טהורות דהסכים כן פ"ת סק"ב, מאמר מרדכי בחידו' לגיטין דר"י. וה' ידי דוד שם הסכים להחמיר כהחולקים על מוהרש"דם ובא רעהו ה' מוהר"ר ב"ח שם בסי' ד' וכתב דיש להתיר מטעם ס"ס י"ש,