אבני האפוד חלק א ריט

רצ"ח דאיך תוכל היא להזינן ליורשים ושם בסי' ש''ה הגיע לישוב י"ש וכתב שם דה''ד באתרא דלא כתבי בכתובה שאם תתן ותמחל שלא יועיל אבל באתרא דכתבי בשטרא (וכמ"ש לקמן באות ל') שכל שטר שיצא מתחת האשה שיהיה כחרש הנשבר ל"מ ולא מידי

כ"ט שם בהגה ויש לילך בזה אחר לשון התקנה. לפי' מה שאנו מתנין שאם חמות האשה קודם בעלה בלי בנים שתחזר מהנדונייא ליורשי אביה אין רשות לאשה ולא לבעל למכר הנכסים שהכניסה ויכולים היורשים לעכב פן תמות בלי בנים. ריא"ז ה"ד הכנה"ג לעיל בסי' ץ' הג"הטו ס"ק נ"ט וכתב עליו הרב וז"ל נער הייתי גם זקנתי וכל ימי גדלתי בין החכמים ולא ראיתי לאב או ליורש שמיחו באשה שאין לה בנים או בבעלה שלא ימכרו נכסי נדונייתה. והיד''א בס"ק נ"ח שם הביא משם הרשב''ץ בח"ג סי' ע"ב שכתב להיפך ושהת''ח בסי' ע"ט כתב. שאין דברי ריא"ז מוסכמים, ומוהרש''ג בתשו' צל הכסף ח"ב סי' ל''ו הביא ראיה מדברי ריא"ז למאי דקאי מר ולא זכר דברי הת"ח הנ"ז וע' ידי דוד סי' ג"ן שנשאל הרב על ר' ואשתו שחפצים לילך לארץ אחרת ויורשי האשה מעכבין שתניח מנכסיו שיעור העזבון שאם חמות האשה לגבות מהן ופסיק ותרי דאינן יכולין לעכב י"ש

ל הסכמת שלוניקי שלא יועיל מחילתה אם לא שיהיה כתו"ח בו א' מהחכמים שבעיר ושיבאר שם טעה ואמתלא למה נעשה הכתב ההודאה ההוא וכמש"ל בסי' ס"ו בביאור הכתובה אות מ"ו ואם יהיה האופן דהאשה חשבה דבהיותה אח"ך זקוקה ליבם לא יהיה לה מזונות ולכן באו אל עמק שוה עם בעלה בעודו בחיים שאם תשאר זקוקה ליבם שתהיה ניזונית מנכסיו כל ימי חייה ובעד טובת הנאה הלזו יעשו ביד שטר פיטור לבעלה שלא יתחייב בהחזרת ההשבון לא מהני כלום אמתלא זאת אף אם יהיה חתום בו א' מהחכמים הרשומים. ה' שבט בנימן בסי' רל''ח

ל"א ס"ט פ"ע הכותב לאשתי בשעת נישואין וכו'. וסיו''ד הבא אחריו ע' מה שפלפל בזה מוהר"י פאראלגי ז"ל בתשו' הנד"מ סי' צ"ה

ל"ב סי"ח ש"ע אלמנה וכו' אינה חייבת בקבורת בעלה ודברי מוהר"ם בזה ע' כנה"ג הגהב"י מס"ק כ"ו ואלך יד"א מס"ק כ"ח ואילך. הון יוסף סי' ל' וע' לה' חסד לאברהם חא"הע סי' ב' שהאריך הרחיב בכל חלק וחלק מענין זה ועמד ע''ד של ראשונים עלי בא"ר בא'ר רחוב'ות והעלה כל פרט ופרט לענין דינא כמדתו הטובה יעוש"ב ובס' שער אשר א"הע סי' ל"ב דצ"ז ע"ג ד''ה ומה ובסי' ל"ג דצ"ח ע"א

ל"ג סי"ט שיע ומתנה שאם תמות תחתיו בלי זש"ק וכו'. מה נקרא זש"ק ע' תשו' הרשב"א סי' תתקע"ו שהביא הרב"י והיא בתשו' הרמב''ן סי' יו"ד. כנ"הג הגהב"י': ס"ק נ"ג נ"ד, יד''א ס"ק מ"ח, חוקי חיים סי' ד'

ל''ד סי"ט מו"רם בהגה בזמן שהנכסים חוזרין מכח התקנה י"א שחוזרין לנותני הנדונייא. ע' ח"מ וב"ש וע' כנ''הג ס"ק ס"ה וי''דא הג''הבי ס"ק נ"ט. וע' למוהר"שג ז"ל בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב חא"הע הי' ל"א שנשאל על נדון שנתברר באמ''וץ שהכתובה נתנה להכלה אדם אחר אך בכתובה נכתב להחזיר ליורשיה ואחר שעמד ע"ד כל הפוס' ועל החילוקים שנאמרו דה"ד במקום שאין כותבין בפי' שתחזר ליורשיה אבל במקום שכותבין בפירוש לא נאמר זה ובכולהו אשכח מחלוקת העלה דאם אין שום א' מהם מוחזק יותר טוב שיתפשרו ביניהם ושתהיה הפשרה יותר קרובה ליורשים ושכן עשו מעשה בבד"הץ כמה פעמים יש''ב. וע"ע ראש משביר ח"ב סי' א' ובו' נשמת חיים א''הע סי' ה' שכתבו על כיו"ב בנדון שנכתבה הכתובה בנוסח דהנעלת ליה מבית אביה והב' אחים טוענים שמשלהם נתנו ומ"ש בכתו' הוא ט"ס והם מוחזקים וזיכו הרבנים הנז' להאחים אע"ג דעבר זמן ולא ערערו בשעת כתיבה י''ש. וע"ע שבט בנימן אות מ"ז

ל''ה ראובן השכיר בתו לש' לשרתו ע''מ שאם תמות יטפל בצרכי קבורה כמשפט הבנות ואם תחיה ישיא איתה מכיסו והשיאה ומתה בתוך שנתה והמנהג שחוזרת כל הנדונייא לאביה. בנד"ז פטור הבעל מלהחזיר כיון דאין כאן משום ותם לריק וכו' דלאו כח אביה הוא והיא זכתה מחמת השירות ודידה הוא כיון דלא היתה סמוכה על שלחנו ואין הבעל מחזיר כלום. משכנות הרועים מע' הש' אות ק''ז. ונראה פשוט דה"ד היכא שאין כתוב התנאי בכתובה אבל לפי מנהגנו שאנו כותבין שאם תמות בלי זש"ק נתחייב הבעל להחזיר מחצית סכום הכתובה ליורשיה ממשפחת בית אביה ודאי דחייב הבעל להחזיר עמ''ש באות הקודם ולקמן באות ט"ל

ל"ו בכתובה שכתוב בה דהנעלת ליה מבית אמה ומתה האם ואחיך מתה הבת אם ההשבון תחזר ליורשי האם או ליורשי הבת או לא יחזיר הבעל כלום, ע' יד''א ס''ק ס"ט דנסתפק בזה מוהריב"ל ושנחלקו הפוס' בזה וע' מקור ישראל אה"ע סי' ט"ז חק"ל א''הע סי' מ"ר וע' תפארת אדם חא"הע סי' ט' באלמנה שנשאת פ"ב היה לה בת ונכתב ההשבון על שם הבת ומתה הבת קודם האם בלי זש"ק מי זוכה בהשבון זה אחר שהבת כבר מתה והעלה דבכגו''ד אין ליורשי הבת שום זכות ואין להסתפק רק אם זוכה הבעל או ממשפחת בית אביה יעו''ש.