עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryאבני האפוד חלק א

אבני האפוד חלק א ריז

Avnei Ha-Ephod part 1 217 · אבני האפוד חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

כ"א מנהג שלוניקי בענין ההשבון בנדונייא וקונטאנטי אפי' כלו ונאבדו או שהוציאם ואפי' איתניסו אחריותן על הבעל. מש"אמ ח"ג חא"הע סי' ו'. וע' פרי האדמה ח"א דס"ה ע"ד על מנהג ירושלם. וע' חק"ל א"הע סי' מ"ג מ"ש וע' ז"לא ח"א דר"סט שכתב דמנהג דופניצה וסופיה הוא דאפי' כלו ונאבדו הבעל חייב לשלם עש"ה ובח"ג דק"כו

ב"ך בענין מחצית העזבון שהמדודין הכתו' בכתו' נותנין להם דין מצוי ומחזיר הבעל החצי אף אם אכלן או נאבדו וטען הבעל שלא נתן לו אלא מחצית הכתוב בכתובה ומפני הכבוד נכתב יותר והיורש טוען שכבר נתחייב במה שכתוב בכתובה הדין עם היורש ומיהו ה"ד במקומות דנהיגי לכתב תנאי ההשבון בתוך הכתובה בשלוניקי וכיוצא אבל במקומות דלא כתבי התנאי תוך הכתובה רק נוהגים כן מכח התקנה כמנהג קושטא וכיוצא הדין עם הבעל מוהר"ם אשכנזי בס' אם הדרך הנד"מ חא"הע סי' ב' וע' בס' מטה לחם סי' כ"א על נדון כזה שהביא תשו' ה' ידיו של משה סי' ז' ודברי מוהרמ"א ז"ל שהיו אצלו בכ"י ועשה פשר דבר בנדונו עם שאינם כותבים התנאי בכתובה עי"ד

כ"ג אשה שמתה בלתי זש"ק ואבי האשה נשאר חייב לחתנו סך מה בשטר קיים ועתה יורשי האשה תובעים מחצית הכתובה לגמרי והבעל חפץ לנכות הסך שחייב לו אבי האשה. פסק מוהר"א בן ארולייא ז"ל בתשו' כי באה בס' אביר יעקב סי' ל"ב דבעל האשה השלמה בעי כל מחצית ההשבון מן הבא בידו ולא מצי לגבות מה שנשאר חייב לו חמיו. והרב אביר יעקב שם בסי' ג"ל חלק עליו בכח ופסק דאינו חייב וכמו שעשו מעשה רבני שלוניקי הקודמים ה' ע"בי ומוהר"ח הכהן וסיעת מרחמוהי יעו"ש. וע' בס' מים החיים בחלק מי גבאים סי' א' כי באה שם ת' מוהר"א בן ארולייא בארש' רחבה ושם בסי' ג' חזר להחזיק דבריו הראשונים והציל עצמו מהשגות ה' אביר יעקב עליו אולם הרד"ק ז"ל בס' ידי דוד סי' כ"ד העלה להלכה דהבעל פטור וכדברי ה' אביר יעקב ז"ל וע' בס' ירים משה בזכרונו' לא"הע מע' הך' או"ג מה שרמז בזה

כ"ד ס"א מור"ם בהגה תנאי השייור אינו אלא אם תמות האשה בחיי בעלה אבל לא אם תמות שומרת יבם ציין המציין טור. והבא''הג תמה דפשפ"ש ולא מצא בטור דבר זה ועל האמת דהן הנה דברי הר"ן בתשובה סי' נ"ד ורמזה ב"י לקמן סי' קס"ה שכתב לחלוק על השואל וז"ל אני איני מסכים לדעתך בזה וכו' דין בשייור אינו מתקנ"ח אלא תנאי ממון הוא שקבל ע"ע ואין לך להוסיף על תנאי כלל והרי הוא לא התנה אלא שאם תמות אשתו בחייו וכו' אבל בחיי היבם אין לנו ע"כ וכמ"ש הח"מ והב"ש דדברי מור"ם בהגה חוצבו מתשו' הר"ן וע' כנה"ג הג"הט סק"ז. יד"א לקמן סי' ק"ס הגה"ט סק"ג. זילא ח"הע דרצ"ב מכתב שלמה סי' צ"ג. סמיכה לחיים א"הע סי' ט'. יו"ד. המורם מהם דבמחלוקת הוא שנוי ויכול המוחזק לומר קי"ל, ושורש דבריהם מכח תשו' הרשב"א הובאה בב"י יו"ד סי' שע"ג דחולק על הר"ן להדייא שכתב בתו"ד וז"ל ואפי' אם כותבין בכתובה אי מיתת בלא בני תהדר כתובתה לבי נשא וכו' (שאז היבם אינו יורש) ע"כ מבואר דדעתו דהיבם חייב בתנאי השייור יעו"ש וכבר נאמרו איזה חילוקים לשום שלום בין הרשב"א והר"ן ולא עלו לרצון לפני איזה פוסקים ויען שאין כל ספרי הפוס' המצויינים בבעלי אסופות נמצאים תח"י לראות הדברים בשרשן וכל החילוקים הנאמרין בזה, מצאתי חובה לעצמי להעלות על ספר מה שעלה על דעתי המעט הוא בזה ולא אהיה כובש תחת שפתי כי אצלי הפעוט עפר מן האדמה היה נ"ל לומר דלא פליגי הר"ן והרשב"א דהר"ן קאי בכתובות שכותבין כנוסח הנהוג בשלוניקי ואגפיה שתנאי השייור הוא כך ע"הת שאם ח"ו תפטר הכלה הנ"ל לב"ע בחיי החתן הנ"ל ולא ישאר לו ממנה זרע שיחיה וכו' דתיבזת בחיי החתן הם מיותרות בכי הא הוא דקאמר הר"ן דהחייוב הוא על הבעל לא על היבם דהכי כתיב בגווה בחיי החתן הנ"ל משא"כ הרשב"א קאי על נוסח הכתוב סתם אי מיתת בלא בני תהדר כתובתיך לבי נשא דלא הוברר לא בחיים ולא במות וכיוצא בזה נהיגי למכתב באזמיר והתנו ביניהם שאם תפטר היא לב"ע ולא ישאר לו ממנה זרע שיחיה אחריה ל"י אזי חייב להשיב הבעל מחצית סיכום הנדונייא שהכניסה לו וכו' ואע"ג דכותבין ישיב הבעל מ"מ בתנאי שהוא המיתה בלא זרע לא הוזכר בחיי החתן כמנהגנו ובזה קאמר הרשב"א דגם היבם חיב גבכן עלו ובאו תשו' הר"ן עם ת' הרשב"א בקנה אחד ורעיין באחו"ה

איברא שראיתי למוהר"ש גאון בסי' מ' שכתב דברים נראין כחותבין החילוק הנז' וז"ל לעולם לא משגחינן בתנאי שעשה הבעל משום שאותו תנאי כבר נתבטל שהבעל התנה שיחזיר מחצית סיכום הנדונייא אם ימות בחייו בלתי זש"ק אבל היבם לא התנה וכו' ומ"ש הרשב"א שהיבם הוי מחוייב להחזיר כמו הבעל אינו בעבור התנאי אלא שכ"כ משום המנהג שהמנהג בזמן הרשב"א היה שהיו כותבים אי מיתת בלא בני תהדר כתובתה לבי נשא או כותב שייור וא"כ הוא כמו שכל איש הלוקח אשה קונה אותה כפי מנהג מקומו כך היבמה לא הקנו לו מן השמים אלא כפי מנהג המקום ונ"מ שאם במקום שנוהגים לכתב בכתובה שיחזיר המחצית והבעל שינה מן המנהג שכתב שאם תמות בחייו יחזיר כל מה שהכניסה לו ואח"ך מתה היא בעודה שומרת יבם לא