אבני האפוד חלק א רטו

ה מאחר דטעם התקנה הוא מפני הנאה ותועלת הזרע אם מת והשאיר זרע אחריו אך היו לו בע"ח ורוצים שתגבה האשה כתובתה ויקחו גם התוספת יש להתיישב לענין מעשה אם תקנו בכ"הג וכ"כ אם הבעל חי ובאו הבע"ח בפני ב"ד שיפרע להם ואין לו לשלם דאז מגבין ב"ד כתובת אשתו לידע אם ישארו לו נכסים היכי דייני דייני בכ"הג ובזה י"ל כיון דעיקר התקנה הן היתה אחרי מות בעלה ח"כ אמריה תשיב שיש לה לגבות התוספת דהבו דלא להוסיף עלה ומה גם כי אפשר אחרי מות בעלה לא יהיה לה זרע ממנה ח"ו. מוהר"ין שם בסי' יו"ד ובא רעהו מוהר"אא שם וחלק עליו בראשונה דלא תגבה התוס' דהא מיהא איכא צד הנאה לזרע שפורעין חוב אביהם אך בשנייה עלתה לו דאיכא חששא שמא ימות בלי זש"ק ובעבור זה אין הבע"ח גובה מהתוס' יעו"ש

ו אלמון שנשא אשה והי"ל בת מאשתו הראשונה ובזיווג ב' ילדה לו אשתו ב' בנות ומת האיש ההוא ואשתו גבתה כתובה לבד בלי תוס' כפי התקנה הנז' ע"ז נפל מחלקת בין החכמים אם יש חלק להבת ה"א בתוספת זה דמהם אמרו שזוכה גם הבת ה"א דע"פ התנאי נעקר זכות התוס' ממנה והדרא לבעלה ומהם אמרו דתוספת זה דוקא לב' בנותיה פסק הרד"ק בס' י"י דוד סי כ"ו דמן הדין הגמור זוכות הב' בנות ואין לראשונה חלק ונחלה ולו יהי אלא ספק יד בעל התקנה ע"הת אך להשקיט העריבה יעשו פשרה בחלק הבת הראשונה ומיהו אם לא נשאר לו ממנה זש"ק פשיטא דגבייא התוס' במשלם דהכי כתוב בכתובה בפירוש ולא יניח אחריו ממנה י"ש אמנם רעהו ה' מוהר"שג בס' צל הכסף ח"ב סי' ל"ד עמד בזה ופסק דשלשתן זוכות כאחת ולא זו בלבד אלא אפי' אם לא הניחה זש"ק רק הבת מאשתו הא' ע"כז לא גבייא תוספת ותיבת ממנה אינה בדקדוק ואזלינן בתר דעת מתקני התקנה דכונתם היתה דלא ישארו היתומים בעירום ובחוסר כל ולו יהיה ספק מר הוא דקאמר דאשה בגביית כתובתה נקראת מוציאה ועליה להביא ראיה יש"ב

ז כתובה שהיה כתוב בה מנהג טוליטו' שלא תגבה האלמ' כי אם מחצי נכסי המת והחצי ליורשים אם המנהג פשוט עפ"י טובי העיר ומקובלת ביניהם להגבות לאלמנה את הכל מגבין לה הכל ואין משגיחין על מה שכתוב בכתו'. מוה"רי דונדון בתשו תו"י סי' ר"י הובא לצייון בכנ"הג הגה"ט ס"ק מ"ח וכן מתבאר מדברי מוהרי"בל ח"ד סי' יו"ד וע' דב"מ א"הע סי מ"ד. וה' אביר יעקב סי' כ"ח האריך בזה וכתב דאף שמדברי ה' מש"אמ ח"א א"הע סי' ז"ך נראה חולק ע"ז מלבד שלא ראה דברי מוהרי"בל שאילו היה רואה דבריו היה מבטל דעתו. עוד בה דבנדון ה' מש"אמ לא היה המנהג ברור כ"כ היפך מ"ש בכתובה יעו"ש וע' לעיל בסי' ס"ו בביאור הכתובה אות ט"ז

ח הסכמת תירייא שמפרישין מהסך הגבוי לכתובתה ט"ו לק' להיתומים עמ"ש הכנ"הג הגה"ט ס"ק ץ' וק' וע' בעי ח''י חח"המ ח"א סי' פ"ג פ"ד פ"ה מוהר"שג בתשו' צל הכסף ח"ב סי' ל"ה

ט בתקנת טוליטולא ובתקנות אחרות שאינם חולקים כי אם מה שנמצא בעין ולא מה שכלה ונאבד ה"ד אם היו עניים ומכרו לאכל או מכרן להסתחר בהם והעני ובשעה שמתה האשה לא היה לו כלום אין כותבין עליו שטר' העשיר חייב לשלם. כנ"הג הגה"טו ס"ק ע"א וע"ב משם הרד"בז והוא טעות גמור דבדברי הרדב"ז בחדשות סי' שצ"ז מבואר להיפך דפטור וכ"צל אין כותבין עליו שט"ח שאם העשיר יהיה חייב לשלם וזה ברור וע' יד"א ס"ק מ"ח והנמש' ומוהר''דפ בתשו' כי באה בס' ברכות מים דק"כו כתב שיש ט"ס בתשו' זו וה' המח' שה בדק"כז ע"ג העמיד הגירסא וכתב בס' מקור ישראל הנד"מ סי' טו"ב דה"ד היכא דבשעת מכירה נמכרו לצורך אבל אם הבעל עשיר ומכר מנדונייתה או פרע חובו ממעות המדודין ומתה בלי זש"ק פשיטא דחולקים ודקדק לה מתשו' הרד"בז גופיה י"ש וע' בסמוך

י והיה חייב להחזיר מחצית העזבון ולקח אשה אחרת ונתפשרו עם אבי הבת שהוא יפרע לחמיו הסך שהוא חייב לו וכן עשו ומתה אשתו השנייה בלי זש"ק והבעל טוען שהמעות שהכניסה לו הרי הם אבודים ואינם בעין שלא קבלם ולו יהיה שקבלם הרי פרעם בחובו וכפי הסכמת ירוש' תוב''בא כל שפרעה בחובו אינו חייב להחזיר טענתו הבל וחייב להחזיר מחצית העזבון כפי מה שכתוב בכתובה מקור ישראל שם אך ה' בריות מים בדק"כא נשאל בזה והעלה דהדין עם הבעל דפטור מלהחזיר והסכימו עמו שני המאורות מוהרי"טא ומוהר"דפ ז"ל יעו"שב

י"א מתה האשה והניחה בן ואח"ך מת הבעל. ושוב מת אותו הבן בתוך הזמן הקצוב בכתובה באופן שלא השלים סך הימים הכתובים בכתובה שיחיה הזרע אחר פטירתה אי חייבים יורשי הבעל להחזיר מחצית הכתובה מי נימא דכיון שלא הניחה זש"ק התנאי בדוכתיה קאי או נימא דכיון דירשה אותם הבן שהוא זרעה שעה אחת הרי זכה הבן ויורשים אותו יורשי הבן שהם יורשי האב בדבר זה נחלקו שני שרי צבאות ישראל ה' מוה"רי חזן ז"ל עם מוהרי"א גירון ז"ל דמוה"ריח זיכה ליורשי האם אפי' להוציא מיד יורשי הבעל אם הם מוחזקים ומוהרי"א גירון זיכה ליורשי הבעל וכמבו' בתשו כי באה בס' אביר יעקב מסי כ"ט ע"ד סי' ל"א ע"ע באורך