אבני האפוד חלק א ריד

לגרשה והחילוק בין היתה לה מקודם לנולד לו אח'ך אינו אלא לענין הפסד כתובה וברור דהיינו אפי' בז"הז דאיכא חרג"מה וזה שלא כדברי ה' תומת ישרים בסי' לק"ט בשם חזה התנופה דבנולד תחתיו אמרינן נסתחפה שדהו בחרג"מה וכמו שכבר עמד בזה ה' בני יעקב שם (ורמזוהו הפוסקים) וע' להגאון מו"הר בס' שער אשר חא"הע סי' ב בתוך התשובה ובצייונים או"ג דערך מחלוקת אחר בין רבני האחרונים דמוהרי"בל בח"ב סי' כ"ב ורבים אשר איתו ס"ל דהיכא דנשבע שלא לישא א"א או שלא לגרשה בע"כ ואחר שנשאת נפלה בה איזה מום דל"א נסתחפה שדהו ושה' המביט בח"ג סי' נ"א סובר דגם בזה אמרי' נסתחפה שדהו סו"ד שבמחלוקה הוא שנוי וע' שדי חמד מע' אישות סי' ב' או"א דכ"ד ע"א שעמד בדברי מו"הר ז"ל במאי דנראה סותר עצמו מסי' א' לסי' ב'

וחזה הוית למו"הר מוהר"שא בס' דברי שמואל חא"הע סי' ט' דקנ"א ע"א שאחר הביאו כל הפוס' הנז' המציא לנו דבכגו"ד מצינן למעבד ס"ס להתיר כי הוא זה ס' אי הלכה כמאן דס"ל דהיכא דיכול לומר אדעתא דהכ' ל"ן ל"א נסתחפה שדהו ואת"ל דאמרינן ה"ד לגבי חרג''מה אבל בשבועה ל"א ואף שהמום בא אחר הנישואין מתירין שלא מדעתה ורצונה ומתהפך הכי ס' אי הלכה כמ"ד דאף בשבועה אמרינן נסתחפה שדהו ודלמא ה"ד דאין מתירין לו בלי התרה אבל בהתרה יכול להתיר וכמ"ש ה' מכת"ל בא"הע סי' ח' וא"כ יכולין להתיר לו לכתחי' א"ד. וכשאני לעצמי אם באין אנו לדון דבעינן ס"ס המתהפך אהמ"ר בכ"הג לא מקרי מתהפך וכמו שיראה המעיין דכל מתהפך הוא דנקיטינן הספק הב' אשר אמרנו בס"ס לספק א' וא"כ כשנאמר דהלכתא כהאומרים דבשבועה ג"ך אמר' נסתחפה שדהו תו לא נשאר מקום להתיר רק בס' האומרים דה"ד בלי התרה אבל ע"י התרה שרי וזה לא נזכר בש"ס שאמרנו וחזי האי ספקא לאיצטרופי לס"ס הא' למעבד ג' ספקי ולומר דא"תל דגם בשבועה אמרינן נסתחפה שדהו ה"ד לפוטרו בלי התרה אבל בהתרה אימור דשרי ודוק וע' עבודת השם סו"סי י"ח דנקיט בפשיטות דבמקום שבו' ל"א נסתחפה שדהו כל שמשלם לה כתובתה ע"ש. סי' קי"ח

א בטור הביא תקנת טוליטולה שכשתמות האשה תחת בעלה והניחה ממנו זש"ק שיחיה אותו הזרע בחיי האם ואחר פטירתה ל"י שלמים או יותר שחולקים הבעל עם אותו הזרע לחצאין וכו' וכתב הרב כנ"הג בהג"הט סקי"א דהלשון הוא מגומגם מאד ורמז לעיין למוהרי'בל ולמוהר'"אנח ע"ע וע"ע למוה''רא ששון סי' י"ט שהביא ב' רבנים שהבינו בדעת הטור דדעתו שיחיה הולד אחר פטירת אמו ל"י והוא חלק עליהם וכתב דאדרבא איפכא מסתברא דכל שחי הולד בב' הזמנים בחיי האם ולאחר פטירתה ל"י סגי וה"ד ה' אשדת הפסגה בחא"הע סי' ט' וצרף עמו למו"הרמ ד"ב סי' מ"א ולמוהר"שך ח"ג סי' מ"ח שכ"כ וגם הוא עמד ע"ז י"ש ובדברי מוהר"א אמארילייו שבאו שם ס"סי יו"ד דנ"ז ע"א וע"ע לה' חק"ל בא"הע סי' מ"ג ובס' מים החיים בחלק מי גבאים סו"סי א'

ב בכותב בפירוש שיחיה אחר פטירתה סך ל' או ששים יום וכיוצא לכ"ע בעינן אחר פטירתה ממש הגם שסיים הלשון כמנהג טוליטולה. ה' חק"ל שם

ג יש מקומות כמו יאנינא וטריקונא ולאריסה שכותבין בכתובה כך והתנו ביניהם שאם ח"ו תפטר הכלה הנז' ולא הניח אחריו ממנו ולד ש"ק שיחיה ל"י שהחתן הנז' יזכה בחצי הנדונייא והשאר יחזיר ליורשיה ואם ח"ו יפטר החתן הנז' ולא יניח אחריו ממנה ולד ש"ק שיחיה ל"י שהכלה הנז' תזכה בכתובתה ונדונייתה ותוספת ע"כ ובמנהגים שלהם כתיב דמזה נהגו דכשמניח זש"ק שתגבה הכתובה ולא התוס' מפני תקנת הבנים. ואירע שמת ר' והניח ב' בנים גדולים בשנים ואח"ך מתו ובאת האלמנה לגבות כתובתה ורוצה לגבות התוספת ונפל הספק אי בתר מיתה אזלינן והאיכא זרע או בתר גוביינא אזלינן וליכא זרע דהכר"ש בא"הע סי' מ"ה ועמו מוה"רי גדליה פסקו דבתר גוביינא אזלינן וזוכה בתוספת והרב"ד בס' פ"ה פסק להיפך דבתר שעת מיתה אזלינן ואין לה תוספת ושמע שכן עשו מעשה ביאבינא כמה פעמים רמזם היד"א בהג"הט ס"ק ל"ו. וה' ראש משביר בח"א סי' כ"ט פסק דהמוחזק מצי מימר קי"ל ושם הביא הסכמת רבני קושטא דדייני כהרב"ד ז"ל. אמנם ב' בני היצהר ה' מוהר"אא בתשו' כי באה בס' אשדת הפסגה סי' יו"ד ומוהר"שא בתשו' כי באה שם בסי' י"א פסקו להלכה כס' מ"א הגם שיורשי הבעל מוחזקין כיון דטעם המנהג מפני הנאה ותועלת הזרע שלא תגבה האלמנה התוספת והבנים יחזרו על הפתחים ומוהר"אא שם הכריע דשקר ענו לפני הר"בד ומו"הרי נחמולי שם העד העיד בנו בתרי עובדי שבאו לפניו ולפני ה' יששכר אבועלאפייא ז"ל ועשו מעשה כס' הכר"ש לגבות לה התוספת וגם דחייו הבנים ה' שנים אחר פטירתו כיון דבשעת גוביינא לא היה הזרע קיים יעו"ש

ד לפי תקנה זו כאשר יהיה האופן דמת החתן והניח אשתו מעוברת ורוצה לגבות כתובתה אי מגבינן לה התוספת כיון דבעת הזאת לית קמן זרע או אמרינן שתמתין עד שתלד ונראה אם יהיה ב"ק אם לא בזה נסתפקו הרב מוהר"ין וה' מוהר"אא בס' אשדת הפסגה שם ומוהר"ין פסק שם דתמתין עד שתלד י"ש.