אבני האפוד חלק א ריג

רעים לסברא זו דבנמצאת בעלת מום מן המומים שאינם יכולין להודע מלתא דפשיטא דהנדונייא שהכניסה אינה מפסדת רק כשאינה בעין אבל כל שהיא בעין נוטלתן כמות שהן ומצא אילן גדול לסברא זו להר"ן ס"פ אלמנה ניזונית אך פשפש ול"ו מצא דאיכא מהפוס' דס"ל דחייב הבעל לשלם נצ"ב שלה עס"פא אפי כלו ונאבדו ה"ה הרמ"בם וה' תו"י סי' קל"ט ויכין ובועז ח"א סי' קל"ט והביא דברי המח"זא בסי' כ"ג אות ז"ך והי"דא סי' ח' והח"סל סי' ד' דכתבו בפשיטות דאינו חייב ותמה עליהם דלא זכרו לא מדברי הר"ן המסייעם ולא מדברי הרמ"בם ודעי' המכנדן ולכן העלה דאם היא מוחזקת יכולה לומר קי"ל יעוש"ב ובס' שבט בנימן סי' ש'

ה ס"ה ש"ע ואם אין שם מרחץ או שלא הי"ל שם קרובים וכו'. ע' יד"א לעיל סי' ט"ל הג"הט סק"ז. וע' חיים ושלום ח"א סי' א' ד"ג שכתב שיכול המוחזק לומר קי"ל כסברא זו

ט שם בהגה המשתנת במטה וכו' וי"א דהוי מום וכ"נל עיקר. ע' ח"מ בסי' זה סקי"א ולעיל בסי' ט"ל סק"ה. ב"ש סקי"א. בית דוד חא"הע סי' כ"ח שהסכים דהוי מום. דב"מ א"א חא"הע סי' מ"ט. וע' להרב הלבוש ומ"ש ע"ד הי עולת שמואל פלורינטין חא''הע סי' ג' עבודת השם סי' כ"ה

י שם טען ע"א שהיא מצורעת וכו'. מי שטוען על אשתו שיש לה פונטאנילה בזרוע שלה ואין לך פונטאנילה שאין לה ריח רע אין בדבריו כלום דבנות מלכים כשיצטרכו עושים כן משום בריאות הגוף וכשרוצים סותמים אותה. באר מים חיים ח"ב חא"הע סי' ט'

י"א סי''וד ש"ע בא על אשתו ושהה כמה ימים וכו' אין שומעין לו וכו'. ע' ב"ש סקי"ט שכתב משם ריא"ז דאפי' בא עליה ושהה טענתו טענה ואמרינן אין אדם מתפייס במומין ע"כ ואין הכרע מדבריו להשותו חולק עם הרמ"בם ולו יהא כן הוא יחיד בסברתו נגד כל הפוס' ואין לומר קי"ל כוותיה וכמ"ש הפ"מא בח"ב סי' פ'. ה' מוה"רמ אשכנזי ז"ל בס' אם הדרך הנד"מ חא"הע סי' יו"ד והובאה תשובתו זאת גם בס' פאת נגב סי' טו"ב וע' לה' ד"מ ח"א חא"הע סי' ן' שכתב שדינו של הרמ"בם הוא מוסכם ולא זכר שר דברי הב"ש הנז' דלדעתו ריא"ז חולק

י"ב אי בעינן תרתי בא עליה ושהה או די באחת ע' דינא דחיי בעשין דנ"ד ע"א. וע' חיים ושלום ח"א סי א' ד"ג ע"ב

י"ג אפי' לס' הרמ"בם לא אמרינן כן בכל המומין דיש מומים שא"א להכיר בהן אפי' ע"י בדיקה כגון ריח הפה דנקיט לה פלפלא בפומה וכיוצא ובכי הא ל"א ראה וידע ושתק ומחל. אך צריך לקבל עליו ח"ס מתקנת הגאונים שלא ידע ומחל וצריך להביא ראיה שהיה בה מום זה קודם האירוסין. ה' אם הדרך שם

י"ד שם חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו וראה ונתפייס. ע' להרב צבי אשכנזי ז"ל בספרו ח"ץ סי' מ"א דבתחילה סבר מימר דהך מחילה אהנייא לענין כתובה שחייב לשלם לו אבל לענין שבו' שנשבע בעת הנישואין כיון דנמצא טעות בשבועה כמאן דליתא דמייא ואע"פ שאח"ך נתרצה אינו מושבע בדבר והביא ראייות לזה אך אח"ך כתב דחוכך להחמיר דשמא אמרי' הוכיח סופו על תחילתו ומידי ספקא לא נפקא יעו"ש. והכי סבר ה' בני יעקב בתשו' סי' ח' (ותמיהני על הר"הג מוהר"ש מאטאלון ז"ל בס' עבודת השם סי' כ"ה דקמ"א ע"ג שחלק עלינו את השוין וכתב שה' מוהר"ץ ס"ל בפשיטות דל"א סבר וקביל כ"א לגבי כתובה ותוספת דהוי דררא דממונא אבל לא לגבי שבועה ודלא כה' בני יעקב ז"ל ואהמ"ר כרב גדלו לא כן אבי וכמבואר בדברי מוהר"ץ שם בא"ר לחי רואי והכי נקיט לה מו''הר בס' דברי שמואל חא"הע סי' ט' דקניא בשיטה חדא עם ה' בנ"י אלא דעו"הר שם כתב דגם הבנ"י ספוקי מספק"ל ולא בהחלט אמרו ואין ס בנ"י עמדי לראות הדברים בשרשן) וכ"ן דעת הדב"מ בא"הע ח"א סי' מ"ח. וע' לה בארות המים חא"הע סי' א' שהביא שה' בנ"י נחלק בזה עם מוה"רא בן שאנגי הוב"ד שם ושניהם הסכימו דלישא אשה אחרת עליה כל שפורע לה כתובתה ש"ד. אך לגרשה בע"כ נחלקו דלס' ה' בנ"י אמרינן שתק ומחל ולס' מוהרא"בש אינו כן. כל קבל דנא ה' עדות ביהוסף ח"ב סי' יו"ד ס"ל דלענין השבועה ל"א מדלא ערער ודחי מחיל וכ"ן ברור דעת ה' עולת שמואל פלורינטין סי' ג' וע"ע שער אשר חא"הע סי' ב' אות ח'

ט"ו היכא שיש לתלות שעיקר שהייתו היתה בעבור שהיו מתעסקים ברפואות ובחשבו שהיה לה מזור ותעלה שתק וכשראה שתוחלתו נכזבה התחיל לצעק בכי הא ל"א דידע ומחל ה' בארות המים שם אך מדברי ה' אהל יצחק בהשמטות ס' ט"ל דע"ט נראה חולק ע"ז הגם שלא הזכיר לה' בא''המ. וע' דברי שמואל שם דק"נג ע"א דבכג''וד דאיכא ס"ס יש להתיר

ט"ז סי"א ש"ע מי שנודע לו שאשתו נכפית וכו' כופין אותה לקבל גט אפי במקום חרג"מה או שבו' בני יעקב סי' ח' ויעו' בני אברהם א"הע סי' ח'י בארות המים חא"הע סי' א' הון רב סי' ט'. שבט בנימן סי' ש' דברי שמואל א'ה סי' ט"ז נדיב לב ח"ב סי' ט"ז מוהר"יץ ישראל בתשו' מטה לחם סי' י"ז. חיים ושלום ח"ב סי' ק"ט פסק ממוה''רא פאלאגי ז"ל והסכמת מ"א להתיר וע"מש לקמן סי' קנ"ד באיש הנכפה

טו"ב בנולד לה מום זה אחר הנישואין מבואר מדברי הח"מ והב"ש דל"א נסתחפה שדהו לענין שלא יוכל