אבני האפוד חלק א ריב

מוהר"ם מלובלין סי' פ' ומשמע מדבריו דדוקא על הייותו ע"א הא אם היו שנים ומאמינם חייב לגרשה ואין הספר תחת ידי לראות הדברים בשרשם אבל ה' מנשה מפדוואה בתשו' כי באה בס' פחד יצחק אות ס' הנ"מ די"ד ע"ב כתב דדוקא בע"א שזנתה אי מהימן ליה כבי תרי יוציא מאחר דקי"ל שזנתה אבל בעדי דבר מכוער אפי' סמכא דעתיה עלייהו שראו זה הכיעור מאן לימא לן שזנתה ממש דלמא ליכא אלא פריצותא בעלמא דחזו לה וכן הסכים ה' המחבר שם דט"ו ע"ב וע' מה שרמזתי לעיל בסי' י"א אות י"ג משם ה' יד יוסף הנד"מ בסי' ד'

מ"ה שם בהגה וי"א דלא יוכל לומר שמאמין לעד וכו' ע' כנ"הג הגה"בי ס"ק כ"ה. יד"א סק"ל. פ"ת סק"לח. ומ"ש אני הדל בתשו' שם דכל האחרו' הסכימו כן סי' קי"ו

א ס"א ש"ט הנושא א' מחייבי לאוין וכו'. אבל אם נשא אחת מחייבי כריתות דאין קידו' תופסין בה וא"ץ גט לא שייך למיהב לה כתובה ואיפשר דתוס' כתובה יש לה בהכיר בה ואיפשר אפי' בלא הכיר בה יש לה תוס' כמו חייבי לאוין וכו' וכמ"ש הר"ן ח"מ סק"א. וכתב ה' חסדי דוד בביאו' על התוספתא פ"ב דיבמות ד' קי"ח ע"ד וז"ל אני בעניי דקדקתי ועיינתי היטב בלשון הר"ן ולא מצאתי בדבריו שום ראיה לזה אדרבה איפכא משמע וכו' יש"ב

ב ס"ה ש"ע הממאנת וכו' אבל אם הלך למד"הי ולותה למזונותיה ואח"ך מיאנה אינו חייב לשלם. האשה שהלך בעלה למד"הי ולותה ואכלה וכשבא חייבוהו ב"ד לפרוע ומרדה בו האשה ואינה רוצה להיות עמו אם חייב לשלם או דומה לדין הממאנת שפטור או"ד שאני ממאנת דכיון דמיאנה אפקעיניהו רבנן לקידושין מינה מש"אכ באשה זו דקודם המרידה אשתו היתה וצריך להתיישב בדבר. ה' כפי אהרן ח"א חא"הע סי' ח'

סי' קי"ז

א ס"א ש"ע אבל אם אירע לה חולי זה אחר שנשאת נסתחפה שדהו. זוהי שיטת הרמ"בם והביאו הטור. אך בתשו' מוה"רי אבן מיגאש רבו מצאתי להדייא להיפך שכתב בסי' קכ"ט דמ"ש בגמרא אין לה לא כתו' וכו' הוי בכולל אפי' במי שהיא יושבת תחת בעלה ואירע לה מקרה זה ול"א בכה"ג נסתחפה שדהו אלא במי שהיא ראויה לזולת שיש לה לטעון ולומר אנא חזינא לזולתך ואנת מן שמייא הוא דקנסוך לגבי דידי ונסתחפה שדך אבל אם היתה אסורה לכ"ע לא נשאר עליה שם שדה ולא שום אישות ודקדק זה מדברי הגאון ז"ל עי"ש שהאריך בזה

ב שם ש"ע יוציא ויתן כתובה כולה. אם הכונה הוי שחייב ליתן גם התוספת ע' כנה"ג הג"הט או"ד דבמחלוקת הוא שנוי בדעת הרמ"בם ועוד לו בהגהב"י סק"ה וע' ח"מ וב"ש. וע' לה' מוהרי"ץ ישראל ז"ל בתשובה כי באה בס' מטה לחם סי' טו"ב שכתב דבאתרי דקבלו עליהם ס' הרמב"ם לא מצי מימר קי"ל כמוהרשד"ם וה' תו"ח בדעתו וחייב לשלם הכל יעו"ש מלתא בטעמא והסכים עמו ה' המחבר שם

ג ס"א ש"ע אשה שנבדקה ע"י נשים וכו' דין זה שרשי מתשו' הרא"ש כלל ל"ג סי' ב' והכי קאמר מר דבר זה יבדק ע"פ נשים כשרות והגונות יודעות דבר זה אם יאמרו שאינה ראויה לאיש אין לה אליו לא כתובה ולא תנאי כתובה ואם יאמרו שהיא ראויה לאיש הרי נתבטלה אותה טענה וכו' י"ש דמבואר מדבריו דע"פ עדות השתי נשים אנחנו מוציאין ממון מהבעל, וכפ"ז הוא חולק עם ר' האיי גאון ז"ל בתשו' שבס' ש"ץ סי' ל' שנשאל על אשה הטוענת על בעלה אחר ב' שנים שהיא עדיין בתולה והוא אומר בעלתי והוצאתי דם כתב שהיא אינה נאמנת ואף אם תאמר שיבאו נשים מילדות ויבחנו אותה ובאו ואמרו כדבריו אינן נאמנות דאין הנשים נאמנות לחייב את האיש ליתן כתובה וגם אין מחייבין אותו שבועה וכו' עי"ד וע' בדינא דחיי ח' עשין דס"ה ע"א וע"ב מה שהאריך בתשו' זו רמזו היד"א בסק"ו, וע' עבודת השם חא"הע סו"סי ח"י יישוב לתשו' הרא"ש ז"ל

ד ה"ה מי שטוען על אשתו כי בבא עליה יש קושי שמונע הכנסת גשם בגשם. כנ"הג סק"ז. יד"א סק"ז אהל יצחק סי' ז' עבודת השם סי' י"ח. דברי שמואל למו"הר מוהר"שא חא"הע סי' ח'

ה בז"הז אין לנו נשים פקחות לסמך עליהן. יד"א סק"ו בשם בית יאודה ח"א סי' ט'. וה' ירך אברהם בחא"הע סי' ח' חלק עליו וכתב דלא ירד היד"א לסוף דעתו של ה' בית יאודה דלא דבר הרב רק בנ"ד וה"ד ה' דברי שמואל שם דקל"ט ע"ד וע"ש מ"ש עוד ע"ז

ו אע"ג שלא יתברר הדבר אם היה לאשה אותו המום מקודם הנישואין ואיפשר דברשותו של בעל נולד ונסתחפה שדהו זה יהיה לענין שחייב לפרוע לה כתובתה מ"מ לענין השבועה שלא לגרשה בע"כ או לישא אחרת עליה הוא פטיר ועתיר. ה' עבודת השם שם

ז ס"ה ש"ע וכן הכונס אשה סתם ונמצא בה מום וכו' תצא בלי כתובה ותוס'. הכנ"הג הג"הט סק"ז הביא משם מוהר"שך בח"א סי' מ"ה דה"ד מה שהוא משלה אבל נכסי נדונייתה הקיימין לא אבדה ודן כן לאשה אטומה ושכן מתבאר מדברי מוהרש"דם א"הע סי' ק' ור"דק האחרון בס' ידי דוד א"הע סי' ה' ד"ר עמד על פתגם דנא והרבה