אבני האפוד חלק א ריא

ל"ב שם אבל אבדה כתובתה עיקר ותוס' וכו'. ע' באר מים חיים ח"ב סי' ד'

כ"ג ע"כ ל"א דאינה נאמנת משום דעיניה נ"ב אלא דוקא כשהיא בעצמה בלי שום שאלה מאחר אמרה שזנתה אבל אם יצא עליה ש"ר ושאל בעלה לפני עדים והודית ודאי על האמת הודית. יד"א הג"הט ס"ק ל"ב משם מוה"רי הלוי אחיו של הט"ז בתשו' סי' ט"ל וע' לה' באר מים חיים שם בסי' ד' שהרס ונתץ כל דבריו והעלה דבין ע"י שאלה ובין שלא ע"י שאלה בין הודית לפני ב"ד או לפני עדים לעולם לא מהימנא יש"ב ובס' אהל יצחק בהשמטות סי' ל"ח. תפארת אדם חא"הע סי' א'. ובתשו' שהשבתי בחדש אלול התר"סז. וע"ע בס' מטה לחם סי' ך' או"ט ט"ז דהודאתה ועדות הנואף מהני לאסרה י"ש ולדידי מידי פלוגתא ל"ן

ל"ד שם בהגה וע' לקמן סי' קע"ח. עיין גם כן בחידושינו לשם מ"ש משם הפוס'

ל"ה מו"רם בהגה אמר א' על אשה א' שזנתה עמו. בתשו' הרשב"א סי' אלף רל"ז מבואר דיש לחלק בין כשאומר האשה פ' זנתה עמדי דאז פלגינן דבוריה לכשאומר אני זניתי עם אשה פ' דאז אינו נאמן כיון דנעשה עצמו רשע באמירת אני זניתי. והד"מ והסמ"ע בח"המ סי' ל"ד ס"ק ס"ד הביאוהו אך רבים מהפוס' חלוקים על הדבר הזה. ע' חשק שלמה שם ס"ק נ"ח. חסד לאברהם א"הע סי' ד' דט"ו ע"ג. אהל יצחק בהשמטות סי' ל"ח ונדפסה שנית תשובה זאת בס' צל הכסף ח"ב סי' ג'. פתחי תשו' בסי' זה ס"ק ל"ב. וע' באר מים חיים שם סי' ב' ד"ט ע"ב וסו"סי ג' שכתב דכל הפורש עצמו מפשט דברי הרשב"א ורוצה להחמיר עתיד ליתן את הדין יש"ב. ובס' שדי חמד מע' אישות סי' א' אות ט"ז

ל"ו אפי' באומר אני זניתי דלדעת הרשב"א לא פלגינן דבוריה ה"ד כשלא קדם העדאת העדות לדברי הבועל אבל כשקדם עדות העד איך נטמאת האשה ואח"ך אמר הבועל שבא עליה ושהכל היה בחפצה ורצו' נאמן. ה' חש"ש בסי' ל"ד ס"ק נ"ד משם הפ"מ ח"א סי' פ"ט שכ"כ להלכה אבל לא סמך עצמו למעשה עי"ש וע' אהל יצחק שם שהביא שכ"כ ה' זכרון יוסף סי' ט"ו ובעבור זה כתב לאסר בנ"ד שהעיד העד שהרגילתו ותבעתו עי"ש וה' בא"מח שם סי' ג' חלק בכח וגבורה על ה' כ"י ונסתייע עצמו דהפ"מ הכה על קדקד סברא זו ובטלה י"ש

ל"ז שם בהגה נאמן עליו כע"א. ואם בא עוד אחר ומעיד על האשה שזנתה מצטרף עם זה ואפי' אם העד האחר אומר זנתה עם הא' לא נכשל הא' מחמת עדות הב'. ח"מ וב"ש ס"ק כ"ח ואפי' אם המעידים הם הנואפים עצמם נאמנים לאסרה כב' עדים ואמרינן פלגינן דבורייהו. אהל יצחק שם וע' למוה"ר בס' שער אשר חא"הע סי' ג' שהסכים לזה וכתב דשל כת הקודמין היא זו עי"ד

ל"ח שם אשה שאמרה לבעלה וכו' אסור להחזירה, היינו בעומדת בדבריה לאחר שגרשה אבל אם חזרה ונותנת אמתלא אז מותר להחזירה ח"מ וב"ש. וע' פ"ת סקל"ו ומ"ש א"ה בס' יאודה יעלה חיו"ד סי' א' או"ז. וכתב הרב ידי דוד בסי' ק"ו דאין הפרש בין אמרה בפני ב"ד לשלא בפני ב"ד וכ"ש כשהודה בפני יחיד שאינו מומחה ואפי' שהיא לא התחילה לדבר רק באו דבריה אחר דברי הבעל עכ"ז אמתלא מהני עי"ד

ל"ט ס"ז ש"ע מי שראה אשתו שזנתה וכו' הואיל וסמכה דעתו לדבר זה שהוא אמת וכו' ע' ב"י מ"ש משם מוהריק"ו והביאו מור"ם לקמן סי' קע"ח וע' כנ"הג הגהב"י ס"ק ל"א מ"ש ע"פ ת' המבי"ט. וע' עבודת השם חא"הע סי' כ"ח דקנ"ג ובמה שרמזתי לקמן סי' הע"ח ובתשו' שהשבתי לפיליבי באלול התרס"ז

מ שם בין שהיתה אשה. אפי גוי כנ"הג הג"הט סק"כח משם ת' הרש"בא סי' קי"ח. וע' בתשו' שם כתבתי דהרש"בא לשיטת הרמ"בם קאמר וליה לא ס"ל ואיהו גופים ה"ן נס"תר מחמ'תו בסי' אר"ן ושם הבאתי דברי הפוס' המדברים בזה

מ"א שם ה"ז חייב להוציאה. ע' פ"ת סק"לז. צל הכסף ח"ב חא"הע סי' י"א מד"לז ע"ב ואילך. עבודת השם סי' כ"ט מדק"נט ואילך

מ"ב אם האשה מכחשת ל"מ נאמנותו. ע' כנ"הג הגהב"י ס"ק כ"ג משם הרש"בא והפוס'. וגס בזה הארכתי אני הדל שם והעלתי דבמחלו' הוא שנוי מערכה לקראת מערכה ועוד כתבתי שם דאם יש הכחשה בין העדים ל"מ נאמנותו י"ש

מ"ג שם בהגה הרבה קרובים אינם רק כע"א. וכ"כ בי''וד סי' קכ"ז ס"א וכתב ה' קול הרמז בכתו' פ' המדיר וה"ד הד"במ ח"ג סי' יו"ד דבדבר המסור לנשים שאין דרך ארץ באנשים לידע דברים אלו נאמנות ב' נשים כעדות ב' אנשים ע"ע וע' מה שפלפל בדבריהם דרבנן ה' עבודת השם חא"הע סי' ז"ך דק"ן וקינא וע' באר מים חיים ח"ב סי' ד' די"ג ע"ד שכתב דע"כ ל"א דנחשבים כע"א רק בקרובים דכי שדינן לכולהו ושקלת חד מנייהו הרי יש ע"א כשר ואדם א' מאלף מצאתי אבל בנשים לא ודלא כה' ב"ח בתשו' סי' צ"ח שחשב עדות הרבה נשים כע"א עי"ש ונעלם דבר מה' עבודת השם א"הע סי' ז"ך דק"ן ע"א דכתב להיפך מ"ד אם ע"א מעיד על כיעור אין חייב לגרשה אפי' אם נאמן בעיניו כתרי. הבא"הט בסק"כג משם